סיכום פרק 3 MAKE IT OR BREAK IT

אמא לה3

New member
סיכום פרק 3 MAKE IT OR BREAK IT

טוב, אז מסתבר שיום השידור הועבר משני לשלישי, כך שאנחנו יכולנו לצפות בפרק השלישי היום. דוקא הפרק היום היה יחסית מעניין מבחינת התוכן, הכותבים הציגו במהלך הפרק מס' דילמות שאני מניחה שיש כמה נערות בארץ שבטח יכולות להזדהות איתם. תקציר הפרק השלישי: סטיב, אביה של לורן מוטרד מהגעתה של אימו. מסתבר שאימו היא סנובית מהסוג הגרוע ביותר (לדעת לורן), וכמובן שהוא אינו מעוניין שהיא תדע על קיומה של קלואי בחייו. לורן ממשיכה להציק לו בנושא קלואי ומזהירה אותו שהיא עוד עלולה להרות מהרומן שלהם (כאילו מתוך מטרה לסחוט כסף ממנו). באולם ההתעמלות, לורן אמילי וקיילי פוגשות את סשה לאחר שחזרו מהתחרות בצרפת. סשה נותן לאמילי נאום קצר "אני מקווה שלמדת את הלקח"... קיילי מקבלת נאום שלם של "בתור האלופה הארצית את אחראית לכל מה שקורה בקב' ובנבחרת..." ואילו לורן זוכה להתעלמות מקפיאה. קיילי יוזמת ורוכשת שלוש טבעות, אחת לה אחת לאמצילי והשלישית לפייסון, מתוך התחייבות שמהיום ועד לאולימפיאדה אין יותר בנים או חברים (לצורך העיניין) שיסיחו את דעתן של הבנות מהאימונים. ואז נכנס אוסטין טאקר, אלוף אולימפי, עם אופנוע מעביר יד בשיער ונכנס ישר לאולם. טאקר, בהזמנת סשה, יתחיל להתאמן עם הרוקס. הסיפור הוא שהספונסר שלו (אלוף אולימפי אמרנו?) בונה לו אולם לא רחוק ועד אז הוא יתאמן ברוקס. הבנות מעוצבנות שהוא מגיע עם ציוד משלו (מקבילים ומתח) ו"לוקח" להם מקום ואז קיילי זורקת משפט "את מי בכלל זה מעניין התעמלות בנים". והיא ממשיכה להתעצבן כשהוא מחליט שאת המתח יתקינו באולם המרכזי היכן שהקורה נמצאת ולא באולם האחורי. (בהרבה מהמרכזים בארה"ב יש שני אולמות מצויידים, א.ל3) קיילי מתחילה לעשות בלגן כשטאקר מציע שהם יערכו תחרות בין הבנים לבנות ואז יקבע היכן יותקן הציוד החדש אבל, התחרות היא שהבנים יתחרו במכשירים של הבנות והבנות במכשירים של הגברים. המתעמלים מתחילים באימונים ואנו "מגלים" שהמתמודדים לא מצליחים אפילו בתרגילים הפשוטים ביותר: אלוף אולימפי שנופל בסלטה רגילה מהקורה (בין הרגליים), אמילי שנופלת גם בתרגיל פשוט במקבילים טאקר שנופל בקפיצת ידיים בסיסית בקרקע ועוד...מה שכן את הנפילות הם מבצעים בדרמטיות כמובן. פייסון המדוכאת מאי הצלחתה לחזור ולהתקבל לנבחרת הלאומית מדלגת על אימונים וזוכה לביקור של סשה שמספר לה שהצמיחה הגופנית אינה סופו של הסיפור עבורה והוא יכול להפוך אותה ממתעמלת סטייל שון ג'ונסון (האקרובטית) למתעמלת בסטייל של נסטיה לויקין האלגנטית. פייסון שלא מקשיבה לסשה אף פעם (למרות שהוא המאמן שלה), מסרבת ואומרת "לא" ואם אלו התוכניות עבורה אז היא גמרה עם הספורט. בינתיים, לורן מספרת לסבתה על קלואי ודוחקת בסטיב להזמינה לארוחת הערב עם סבתה. בארוחה( שקלואי טרחה והתלבשה באלגנטיות ובטעם), לורן מספרת שסטיב לא רצה להזמין את קלואי. שלואי נעלבת ואמילי מצליחה באלגנטיות ובטקט לעזוב עם אמה את הבית. לורן "זוכה" לנאום מסבתה על כך שההתנהגות שלה היתה חסרת טקט ובהמית, ואנו למדים על היחסים של לורן עם אמה (הנרקומנית שנטשה אותה). פייסון הכעוסה עדיין על סשה, מתפרצת על אימה וכאן מגיע הנאום (מצד האם), על ההקרבה שהיא עשתה בעבורה למען הגשמת החלום האולימפי (מעבר המשפחה ממינסוטה והתפצלות ההורים, הנסיעות לאימונים ו"חוסר החיים"). קים (האחות הצעירה של פייסון) מודיעה שאם פייסון פורשת, גם היא תפרוש. בפעילות משפחתית בזירת החלקה על קרח, מספרת פייסון לאמה על הצער שהיא הרגישה כילדה, כאשר נבחרה במופע החלקה על קרח לגלם דמות של נסיך ולא של נסיכה ועל כמה שצחקו עליה כי היה לה גוף של ילד ולא של ילדה. פייסון מחליטה לחזור לאימונים ולנסות הפעם את גישת המתעמלת הנסיכה (סטייל נסטיה). התחרות באולם מתחילה והבנים והבנות מבצעים את התרגילים השונים. לציין את התרגיל היפהפה של לורן בטבעות (שהיה הכי פחות התעמלות בנים) ואת הקריצה של קרטר במקבילים כשהרים את ידיו ומתח את האצבעות כמו הבנות, וטאקר שביצע תרגיל קרקע עם מוסיקה וריקוד כשל הבנות. כשהתחרות מסתיימת נכנס בריצה סטיב ומושך אחריו את קלואי ומודיע לכולם שהוא וקלואי יוצאים ומייד מנשק אותה לעיני כולם. לורן ואמילי מסיטות עיניים בגועל. סשה מודיע שהבנים ניצחו והמקבילים ימוקמו באולם הראשי.
 

אמא לה3

New member
הדילמות שעולות בפרק

וילוו אותנו בעונה הקרובה: 1. דימוי גוף. כמו שפייסון התלוננה עליו בעיני אימה, העובדה שלמתעמלות יש גוף שרירי ופחות "נשי". וכמו כן, ההתמודדות עם ההתבגרות, הצמיחה לגובה וגדילת החזה וההשפעה שיש לזה על ההתעמלות. 2. יחסים בנים/בנות וההשפעה שיש להם על הריכוז באימונים. 3. ההקרבה של המשפחה למען החלום האולימפי. בארץ זה קצת פחות מורגש, אבל בארצות הברית משפחות נוהגות לשנות מקומות מגורים ואפילו מדינות על מנת שהבנות יתאמנו אצל טובי המאמנים. אלו הם הנושאים שילוו אותנו בעונה הקרובה ועכשיו שאלה, האם אתן כמתעמלות/מאמנות נתקלתן/חוויתן בדילמות האלו?
 

chuch1

New member
בעניין דימוי הגוף

אני ממ מזדהה.. בתיכון וגם לפני תמיד היו לי כתפיים נורא רחבות, (גם היום יש אבל זה התעדן) הרגליים היו שריריות ובכלל, הגוף לא היה גוף נשי...לטעמי ... עכשיו, אחרי כמה שנים טובות של חוסר אימונים אני יכולה להגיד שהנשיות התגלתה:) עוד נושא שאפשר לצרף לכאן זו ההתפתחות של מתעמלות. ידוע לרוב שההתפתחות מתעכבת או מתרחשת באיטיות אצל מתעמלות רציניות שמתעמלות כל יום כל היום.. גובה, חזה וכו'...) מה דעתכן על זה? האם כדאי להקריב את ההתפתחות הנורמלית בשביל מדלייה ? (לא להלחץ, ההתפתחות לא נפגעת באופן מסכן , פשוט ויזואלית- רואים עצירה ... )
 
דילמות חשובות

דילמה מס' אחת, מבנה הגוף, הצמיחה לגובה וגדילת החזה היא הרבה פעמים משבר גדול אצל מתבגרות ועל אחת כמה וכמה אצל מתעמלות. חשוב שתהיה באימונים הסברה נכונה לגבי העניין הזה, שהמתעמלות יבינו שזה דבר טבעי, חיובי, בריא. חשובה תמיכה כמו שצריך והקשבה, כלומר לא לתת למתעמלת להתמודד עם זה לבד לגמרי. לגבי יחסי בנים בנות וההשפעה שלהם על הריכוז באימונים אני חושבת שזה קצת מוגזם. מתעמלת כשהיא נכנסת לאולם אמורה להיכנס למצב תודעתי אחר ולהתרכז בהתעמלות. הרי זה חלק מהיופי של ההתעמלות, שהיא משחררת מבעיות היום לכמה שעות. כמו שהרבה הזכירו אימון בתקופת מבחנים, בתקופת מצב רוח ירוד ועוד. אם נכנסים לגורמים מתערבים אז יש המון גורמים מבחוץ שיכולים להוציא מריכוז ובלתי אפשרי להתחיל לנטרל את הגורמים האלה. לסיכום, לדעתי מתעמלות יכולות לצאת עם גברים אם יש להן זמן/כוח/אנרגיות להשקיע בזה. ההקרבה של המשפחות, היא כן מורגשת גם בישראל. ההסעות לאימונים, הפוליטיקה, התשלומים הכבדים, התמיכה הנפשית ועוד. כמו שנכתב כאן לפני כמה ימים בכללים איך להיות הורים למתעמלות, או משהו כזה, אסור להורה כל הזמן להדגיש בפני הילד את ההקרבה שלו לספורט. אם ההורה בחר להקריב את מה שהקריב, הוא צריך גם לקחת בחשבון הרבה מצבים אפשריים ולשאת את מה שקורה. הוא לא צריך לצפות שבשביל ההקרבה הזאת שלו הוא או הבן שלו יקבלו מדלייה ואפילו לא תודה מיוחדת או יחס מיוחד (למרות שרצוי מאוד שכן, אבל זה יכול גם לא לקרות) וגם לא "תגמול" כזה או אחר מהילד (לסדר יותר את החדר... להשיג תוצאות יותר טובות וכו'...). הרבה פעמים ההורים מצפים למשהו בעקבות ההקרבה שלהם, אבל לעיתים זה לא קורה, וההרגשה היא בשביל מה להקריב את כל זה, אבל צריך להתמודד...
 
למעלה