סיכום קצר גמר נבחרות נשים
האמריקניות ניצחו בהליכה, כמובן; אם כי היו טיפונת פחות מדויקות מבמוקדמות וקיבלו מעט פחות והפער היה "רק" כשמונה נקודות... הצחיק אותי לשמוע את אילו גזית לא מפסיק לומר "היא חייבת לא ליפול". ראשית, זה מסוג האמירות היותר מיותרות (אז הספורטאי צריך לא לפשל כדי לזכות? באמא'שך? איזה מזל שאתה שם!
); שנית, במקרה של האמריקניות זה ממש לא היה נכון, ואפילו הם תפסו את עצמם לקראת הסיבוב האחרון ונאלצו להודות שהן יכולות ליפול בכיף ולזכות (הן לא נפלו).
הסינית לעומת זאת כן נפלה, נפילה מפוארת בקרקע, ופינתה את המקום השני לרוסיות. אם בלונדון הן בכו בכו בכו על המקום השני, הפעם הן בכו מאושר, כי היה ברור לחלוטין שאין להן סיכוי ממשי מול האמריקניות, והקרב האמיתי היה על המקום השני מול הסיניות.
הסיניות סיימו עם הארד, כמו נבחרת הגברים. נהניתי לראות את הנבחרות הסיניות יורדות מגדולתן. לא PC, אבל צר לי, לא אוהבת את הספורטאים הסינים. הייתי מעדיפה את היפניות (מקום רביעי, כבוד!) אבל הן לא היו עד כדי כך צמודות; הן עשו מה שיכלו, אבל הן לא ברמה של הסיניות, והאחרונות לא פישלו עד כדי כך...
הבריטיות, מקום שלישי באליפות העולם האחרונה, קיוו ללא ספק לשחזר את ההישג, אבל הנפילה של אלי דאוני מהקורה (ואולי עוד פקשושים, לא הראו אותן כ"כ הרבה) והעובדה שאין להן די עומק כדי לחפות על כך, השאירה אותן מחוץ לפודיום. אין ספק שגם הן עשו קפיצת מדרגה, אבל הן עדיין גבוליות. אני מקווה שהן ימשיכו להשתפר, אבל נשאלת השאלה מה יקרה אם וכשרומניה תתאפס על עצמה ותחזור לתחרות...
נקודה אחרונה מעניינת לגבי האמריקניות – אותן שלוש מתעמלות עלו על שלושה מתוך ארבעה מכשירים, ושתי מתעמלות (קושיאן ודאגלס) עלו רק על המקבילים (כצפוי). לורי הרננדס, ממש כמו מגי ניקולס בשעתו, לא זכתה להתחרות בכל ארבעת המכשירים במוקדמות ולכן לא יכלה להתחרות על הכרטיס לגמר הקרב-רב, אבל עשתה את הקרב-רב שלה בגמר הקבוצתי... לא בדקתי את הציונים שלה, מסקרן לדעת איך היא הייתה לעומת אלי רייזמן (במוקדמות).
ועכשיו הפנים לגמר הקרב-רב מחר: האם ורנייב יכול לשבור את רצף הניצחונות של אוצ'ימורה או שהתותח היפני ימשיך להפגיז?
האמריקניות ניצחו בהליכה, כמובן; אם כי היו טיפונת פחות מדויקות מבמוקדמות וקיבלו מעט פחות והפער היה "רק" כשמונה נקודות... הצחיק אותי לשמוע את אילו גזית לא מפסיק לומר "היא חייבת לא ליפול". ראשית, זה מסוג האמירות היותר מיותרות (אז הספורטאי צריך לא לפשל כדי לזכות? באמא'שך? איזה מזל שאתה שם!
הסינית לעומת זאת כן נפלה, נפילה מפוארת בקרקע, ופינתה את המקום השני לרוסיות. אם בלונדון הן בכו בכו בכו על המקום השני, הפעם הן בכו מאושר, כי היה ברור לחלוטין שאין להן סיכוי ממשי מול האמריקניות, והקרב האמיתי היה על המקום השני מול הסיניות.
הסיניות סיימו עם הארד, כמו נבחרת הגברים. נהניתי לראות את הנבחרות הסיניות יורדות מגדולתן. לא PC, אבל צר לי, לא אוהבת את הספורטאים הסינים. הייתי מעדיפה את היפניות (מקום רביעי, כבוד!) אבל הן לא היו עד כדי כך צמודות; הן עשו מה שיכלו, אבל הן לא ברמה של הסיניות, והאחרונות לא פישלו עד כדי כך...
הבריטיות, מקום שלישי באליפות העולם האחרונה, קיוו ללא ספק לשחזר את ההישג, אבל הנפילה של אלי דאוני מהקורה (ואולי עוד פקשושים, לא הראו אותן כ"כ הרבה) והעובדה שאין להן די עומק כדי לחפות על כך, השאירה אותן מחוץ לפודיום. אין ספק שגם הן עשו קפיצת מדרגה, אבל הן עדיין גבוליות. אני מקווה שהן ימשיכו להשתפר, אבל נשאלת השאלה מה יקרה אם וכשרומניה תתאפס על עצמה ותחזור לתחרות...
נקודה אחרונה מעניינת לגבי האמריקניות – אותן שלוש מתעמלות עלו על שלושה מתוך ארבעה מכשירים, ושתי מתעמלות (קושיאן ודאגלס) עלו רק על המקבילים (כצפוי). לורי הרננדס, ממש כמו מגי ניקולס בשעתו, לא זכתה להתחרות בכל ארבעת המכשירים במוקדמות ולכן לא יכלה להתחרות על הכרטיס לגמר הקרב-רב, אבל עשתה את הקרב-רב שלה בגמר הקבוצתי... לא בדקתי את הציונים שלה, מסקרן לדעת איך היא הייתה לעומת אלי רייזמן (במוקדמות).
ועכשיו הפנים לגמר הקרב-רב מחר: האם ורנייב יכול לשבור את רצף הניצחונות של אוצ'ימורה או שהתותח היפני ימשיך להפגיז?
