דברים כאילו מתפוררים סביבי
העניין עם הבחור כנראה היה "הקש ששבר את גב הגמל" אחרי סדרה של אכזבות מעצמי ומהחיים שלי. אני בת 21, חיילת משוחררת כבר 8 וחצי חודשים. התחלתי לחפש עבודה וכשראיתי שאני כל הזמן נכשלת התייאשתי והפסקתי לחפש, והתחלתי לחתום אבטלה (שאגב תקופת הזכאות שלי אליה הולכת ונגמרת). לפני חודשיים בערך התחלתי ללמוד (על חשבון הפיקדון שלי מהצבא, כי אני פשוט מרגישה כל כך רע לקחת מההורים כי המצב הכלכלי גם ככה לא משהו והם מממנים לי שיעורי נהיגה שגם עליהם אני מרגישה רע כי אני לוקחת מהם), וגם בלימודים שנרשמתי אליהם הולך ונהיה לי קשה. אני כבר בת 21, ובחיים שלי לא הצלחתי להחזיק מערכת יחסים רצינית כי תמיד נפלתי על בחורים (סליחה על הביטוי) חארות. כבר הזכרתי כאן לא פעם את האקס שלי שכל כך פגע בי והתנהג אליי בצורה שלא מגיע לאף בחורה בעולם שיתנהגו אליה. הייתי בטוחה בחודש האחרון שהנה טוב לי לבד, שהכל בסדר איתי, ובאמת היו לא מעט שבועות שהרגשתי מאושרת באמת, דיברתי וחשבתי בצורה אופטימית אבל היום נראה לי כנראה שזו הייתה התכחשות או אשליה שחייתי בה. לפני כמה שבועות הכרתי בנט את אותו בחור שבגלל מה שהיה איתו נהרס לי הסופשבוע. שנינו ממש התמכרנו לשיחות שלנו במחשב, דיברנו גם בטלפון, שלח איזה 20 הודעות לפלאפון "יפה שלי אני מת לדבר איתך" וכ'ו, כשהחלפנו תמונות ההתלהבות שלו גברה (לא הפסיק להגיד לי כמה שאני יפה) ומנגד ההתלהבות שלי פחתה, אבל האופי שלו הקסים אותי (עד כמה שיכלתי "לקרוא" אותו). וכל הזמן הזה אני מנסה שלא לפתח ציפיות, ממש נלחמת עם עצמי והוא אמר לי שהוא עצמו מנסה שלא לפתח ציפיות אבל זה קשה לו. מסיבות שלא היו תלויות בנו הפגישה ביננו נדחתה כל הזמן אבל בסופו של דבר נפגשנו, אני התאכזבתי מהחיצוניות שלו עוד יותר אבל ההתלהבות שלו רק גברה ושוב לא הפסיק להחמיא לי ולהגיד שבמציאות אני נראית עוד יותר טוב מבתמונות. אבל שוב, האופי שלו "קנה" אותי. הוא לא הפסיק לשאול מתי הוא רואה אותי עוד פעם, ועד שלא אמרתי לו מתי נפגשים הוא לא נתן לי ללכת. דיברנו על יום מסויים במהלך שבוע שעבר, ומיותר לציין שהפגישה השניה לא התקיימה בכלל, למרות שבין לבין דיברנו במסנג'ר. וגם זה נפסק אחרי שפעם אחת התחמקתי מלענות לו מרוב עצבים. לכל אורך הדרך כל הזמן אמרתי לעצמי שזה טוב מכדי להיות אמיתי, ושכנראה אני בחיים לא אצליח למצוא מישהו רציני שירצה להיות איתי באמת בגלל האדם שאני ולא בגלל החיצוניות והגוף שלי. כי עד היום כל פעם מחדש גיליתי שבחורים שיצאתי איתם לא היו רציניים ויצאו איתי רק בגלל איך שאני נראית וזה כבר ממש מעליב- רק ביום שישי האחרון ידיד שלי שראה אותי קודם רק על מדים רצה לצאת איתי רק כי הוא ראה תמונה שלי בבגד ים והוא חושב פתאום שאני נורא סקסית. אני ממש לא רוצה להיכנס לבאסה עמוקה שיהיה לי קשה מאוד לצאת ממנה אחר כך, ואני ממש גוררת את עצמי בשערות כדי לא לתת לעצמי ליפול לתוכה. אני ממש מרגישה שהבאסה משתלטת עליי- כי יש לי פחות תיאבון, פחות חשק לצאת מהבית אפילו לסידורים שיגרתיים, פחות חשק להשקיע בחיצוניות שלי (וחיצוניות זה דבר שאני תמיד מקפידה עליו מאוד), אני פחות נחמדה לאנשים וכל הזמן שואלת את אלוהים- למה? למה החברות שלי יכולות להיות מאושרות במציאת בני זוג, בעבודה, בלימודים ורק אני לא? אני יודעת שאני צריכה להודות על כל מה שיש לי ולא לקחת דברים כמובנים מאליהם, כי יש אנשים חולים, אנשים רעבים, ובמצבים הרבה יותר גרועים משלי, ושאני צריכה להודות לאלוהים שאני בריאה, שאני יפה (למרות שלפעמים אני ממש לא מרגישה ככה), שיש לי משפחה שאוהבת אותי- אבל כל כך קשה לי להיות מאושרת. יש לי חברות שמקנאות בי על החיצוניות שלי, ואני אומרת לעצמי "על מה יש להן לקנא? הרי מבפנים רע לי ואני זו שמקנאה בהן על כך שאין להן בעיות כלכליות, יש להם בן זוג וקשר יציב והיחסים שלהן עם אמא שלהן מעולים". נדמה כאילו על כל צעד קדימה אני לוקחת שניים אחורה, ואני כבר ממש לא יודעת מה לעשות. היום בבוקר שוב חשבתי על האקס שכל כך פגע בי, הוא משתחרר שבוע הבא וחשבתי לשלוח לו הודעת מזל טוב לשחרור...ואני יודעת שזה טימטום כי הרי אני חושבת שהוא הבן אדם הכי מגעיל עלי אדמות, אבל כנראה שאני כל כך רוצה להרגיש שוב שיש לי מישהו, אני מתגעגעת להרגשה הזאת אבל לא אליו. היום בבוקר מצאתי את עצמי עם חוסר חשק ללכת ללישכה, חוסר חשק להשקיע בהופעה החיצונית שלי ובפעילות גופנית שאני עושה כל יום- אבל הכרחתי את עצמי כן לעשות את כל זה ולא לוותר, ואפילו הכרחתי את עצמי לחייך- למרות שהחיוך היה מזוייף. זה קצת עזר, אבל ההרגשה עדיין נשארה... אם למישהו יש עצות איך לצאת מהבאסה אני אשמח מאוד לשמוע...
) אז איך היה השבוע הזה מבחינתכם? והאם יש משהו שאתם מתחייבים לעשותו היום (משהו חיובי, עבור עצמכם) ? שתהיה שבת נפלאה
