סיכום שבועי- חייב להוציא קצת לחץ
השבוע שלי בשתי מילים ,היה ארוך ומתסכל. תחושה של חוסר כבוד בעבודה מצד הקולגות שלי גרמה לרמת תסכול-על בעבודה, וחוסר היכולת לספר למשפחה שלי עליי בנוסף לגורמים אחרים גרמו לתסכול נוראי גם בבית.
אני מרגיש שאני בדאון רציני ולא יכול לצאת מזה...גם לא רואה שזה יסתיים בעתיד הקרוב, אלא סביר להניח שיחמיר. המחשבות על שינוי הולכות ומתגברות בד בבד עם הידיעה שזה לא יוכל לקרות לפחות בשנים הקרובות אם בכלל . אני אמור להתחיל ללמוד בפברואר אם יהיה עדיין מקום במכללה אחרי שתעודת הבגרות שלי תאושר, מה שאומר כמעט 4 שנים בהן אין מצב שאוכל להתחיל שינוי, בנוסף אני רואה את הקושי של אשתי...ככל שהזמן עובר היא משוכנעת שתוכל להימשך אלי גם אם אעבור שינוי, אבל מדי פעם אני רואה והיא גם אומרת שהיא מתגעגעת לסקס ב, כפי שהיה יותר בעבר בינינו,חסרה לה האישה שבי. הקושי הזה שלה גורם לי שוב לדחוק את המחשבות על שינוי, אבל התסכולים מתגברים וככל שהימים עוברים נראה לי יותר ויותר שלא אוכל להישאר עם הגוף הזה למשך שארית חיי.
אני מרגיש כאילו חיי עומדים במקום ואין התקדמות בכלום. היינו אמורים לחפש דירה ולעבור, להירשם למכון כושר ולתכנן הריון בשנה הקרובה והכל עצר לפני שהחל. לא רוצה לעבור דירה ולשלם יותר אם בסוף אלמד ואצטרך לעבוד פחות שעות (כמובן גם פחות כסף יהיה), לא מצאתי עדיין מכון כושר מתאים שאינו יקר מדי וגם ארגיש נוח שם (הייתי באחד והיה לי נורא קשה עם המלתחות של הנשים לשם אני אוטומטית משוייך), פוחד לתכנן ילד אם בשלב מסויים לא אוכל יותר ואלך על שינוי ואז נגלה שאשתי לא מסוגלת להימשך אלי פיסית (למרות שהיא חושבת שהיא כן תוכל להימשך בכל זאת)...הפחדים האלה מחזיקים אותי במקום ונורא קשה לי עם זה.
מה טוב קרה מבחינת מגדר? היתה לי שיחה עם החברה הכי טובה שלי פה בגרמניה, בה הסברתי לה בדיוק מה עבר עלי ואיך הייתי רוצה שתתייחס אלי ועשה רושם לפחות שהיא קיבלה ותעשה יותר מאמץ להתרגל לדבר אלי בלשון זכר (היא ישראלית). מחר אנחנו מתכוונים ללכת לאגם וזו תהיה הפעם הראשונה שלי בבגד ים גברי (לא שחיתי שנים)...מתרגש ומקווה שסוף סוף ארגיש בנוח גם כשאלך לשחות.
היו פעמים השבוע בהן הרגשתי כאילו אני כלוא עדיין...כלוא בגוף הזה, כלוא בתבנית הנשית הזו בה רואים אותי אנשים (כולל המשפחה), כלוא בגלל הפחדים ולא מסוגל להשתחרר.
אני שונא את ההרגשה הזו! זה מזכיר לי איך הרגשתי כשהייתי כלוא בחיים הקודמים שלי כאישה עם בעלי לשעבר, רק שאז לא יכולתי לספר לאיש מי אני באמת ואילו עכשיו לא מעט אנשים כבר יודעים והשאר ידעו בקרוב.
לא יודע איך להתקדם מהמצב בו אני נמצא וחרא לי על הנשמה!
השבוע שלי בשתי מילים ,היה ארוך ומתסכל. תחושה של חוסר כבוד בעבודה מצד הקולגות שלי גרמה לרמת תסכול-על בעבודה, וחוסר היכולת לספר למשפחה שלי עליי בנוסף לגורמים אחרים גרמו לתסכול נוראי גם בבית.
אני מרגיש שאני בדאון רציני ולא יכול לצאת מזה...גם לא רואה שזה יסתיים בעתיד הקרוב, אלא סביר להניח שיחמיר. המחשבות על שינוי הולכות ומתגברות בד בבד עם הידיעה שזה לא יוכל לקרות לפחות בשנים הקרובות אם בכלל . אני אמור להתחיל ללמוד בפברואר אם יהיה עדיין מקום במכללה אחרי שתעודת הבגרות שלי תאושר, מה שאומר כמעט 4 שנים בהן אין מצב שאוכל להתחיל שינוי, בנוסף אני רואה את הקושי של אשתי...ככל שהזמן עובר היא משוכנעת שתוכל להימשך אלי גם אם אעבור שינוי, אבל מדי פעם אני רואה והיא גם אומרת שהיא מתגעגעת לסקס ב, כפי שהיה יותר בעבר בינינו,חסרה לה האישה שבי. הקושי הזה שלה גורם לי שוב לדחוק את המחשבות על שינוי, אבל התסכולים מתגברים וככל שהימים עוברים נראה לי יותר ויותר שלא אוכל להישאר עם הגוף הזה למשך שארית חיי.
אני מרגיש כאילו חיי עומדים במקום ואין התקדמות בכלום. היינו אמורים לחפש דירה ולעבור, להירשם למכון כושר ולתכנן הריון בשנה הקרובה והכל עצר לפני שהחל. לא רוצה לעבור דירה ולשלם יותר אם בסוף אלמד ואצטרך לעבוד פחות שעות (כמובן גם פחות כסף יהיה), לא מצאתי עדיין מכון כושר מתאים שאינו יקר מדי וגם ארגיש נוח שם (הייתי באחד והיה לי נורא קשה עם המלתחות של הנשים לשם אני אוטומטית משוייך), פוחד לתכנן ילד אם בשלב מסויים לא אוכל יותר ואלך על שינוי ואז נגלה שאשתי לא מסוגלת להימשך אלי פיסית (למרות שהיא חושבת שהיא כן תוכל להימשך בכל זאת)...הפחדים האלה מחזיקים אותי במקום ונורא קשה לי עם זה.
מה טוב קרה מבחינת מגדר? היתה לי שיחה עם החברה הכי טובה שלי פה בגרמניה, בה הסברתי לה בדיוק מה עבר עלי ואיך הייתי רוצה שתתייחס אלי ועשה רושם לפחות שהיא קיבלה ותעשה יותר מאמץ להתרגל לדבר אלי בלשון זכר (היא ישראלית). מחר אנחנו מתכוונים ללכת לאגם וזו תהיה הפעם הראשונה שלי בבגד ים גברי (לא שחיתי שנים)...מתרגש ומקווה שסוף סוף ארגיש בנוח גם כשאלך לשחות.
היו פעמים השבוע בהן הרגשתי כאילו אני כלוא עדיין...כלוא בגוף הזה, כלוא בתבנית הנשית הזו בה רואים אותי אנשים (כולל המשפחה), כלוא בגלל הפחדים ולא מסוגל להשתחרר.
אני שונא את ההרגשה הזו! זה מזכיר לי איך הרגשתי כשהייתי כלוא בחיים הקודמים שלי כאישה עם בעלי לשעבר, רק שאז לא יכולתי לספר לאיש מי אני באמת ואילו עכשיו לא מעט אנשים כבר יודעים והשאר ידעו בקרוב.
לא יודע איך להתקדם מהמצב בו אני נמצא וחרא לי על הנשמה!