שבוע שקשה לתאר במילים.
משהו טוב שקרה השבוע:המסע. הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם, אני חושבת. הייתי חוזרת על הכל מההתחלה בשמחה.
משהו רע במיוחד שקרה השבוע:המסע נגמר. רק אתמול בלילה קלטתי שזה באמת נגמר ושזו הייתה חוויה של פעם בחיים, זה כ"כ מבאס...
משהו שמצפים/לא מצפים שיקרה שבוע הבא:לא מצפה לחזור לבי"ס, אחרי שלא הייתי שם מראש השנה.
התחדשות השבוע:ז'קט וג'ינס מהממים, איפור, מערכת עגינה לאייפוד [סוף סוף!], הסוכריה הענקית של צ'ופה צ'ופה.
סרט השבוע:כל סרט שואה שעולה לכם בראש, ויותר. ראינו כ"כ הרבה בנסיעות הארוכות בפולין. "נקודת איסוף", "רשימת שינדלר", "אירופה אירופה", "הפסנתרן", "נערי הסווינג" ועוד מיליוני סרטים.
סדרת השבוע:-
ספר השבוע:"הזהו האדם"/פרימו לוי.
שיר השבוע:Muse- Pink Ego Box.
ציטוט השבוע:אף אחד לא יבין, בדיחות מסע וזה.
תמונת השבוע:רציתי להעלות תמונה מסויימת שצילמתי באחד המחנות אבל היא לא קלה לצפייה לכל אחד, אז אחרת.
אחר (או: מסר חשוב לאומה):רק רוצה לומר שהמסע לפולין זה אחד הדברים הכי טובים שמשרד החינוך עושה! אולי אפילו הדבר הבודד הטוב...עולה הרבה, אבל שווה את המחיר. יצאנו עם מדריכים מעולים, ראינו את כל המקומות הכי נוראיים עלי-אדמות, אבל הבנו בעיקר את הפירוש של אהבת הארץ ואהבת חינם, ועם כל המגרעות של הארץ, בסופו של דבר, העוגן שלנו הוא פה, ומי יודע, אם כולנו נתפזר בכל העולם שוב, אולי בעוד 70 שנה ההיסטוריה תחזור על עצמה. לא חסרים מטורפים בעולם. בכל-אופן, במחנות לא הזדעזעתי ממה שראיתי. כאב לי ברמות שאי-אפשר לתאר כשראיתי שיער של נשים שפעם היה בצבע טבעי ועכשיו נהפך לשיער שיבה בזמן שהנשים האלו לא התבגרו מעולם, או מזוודות של אנשים עם שמות, תאריך לידה ומקום מגורים, כי הם הניחו שהם יקבלו בחזרה את המזוודות אחרי המלחמה...אבל מה שבאמת שינה בי משהו כבן-אדם אלו הסיפורים האישיים, של בני-משפחה של אנשים מהשכבה שלי, במיוחד באושוויץ-בירקנאו, אף-אחד מאיתנו לא יכל להפסיק לבכות. ומה שמעצבן זה שכל סיפור נשמע כמו עולם ומלואו ובעצם זו טיפה קטנה בים ענקי של יותר מ-6 מיליון סיפורים שלעולם לא יסופרו. בקיצור, לפולין יצאנו עם שאלות וחזרנו עם עוד יותר שאלות. אבל זה היה מסע מדהים, וכל מי שיכול צריך לצאת אליו, בין אם זה במסגרת בי"ס ובין לא. כמו שאמרתי, הייתי חוזרת על הכל מהתחלה...
חפרתי!