ועוד שבוע עבר. אולי אתחיל לעשות טבלת ייאוש.
כל שבוע שעובר ומגיע סופ"ש אני רק בדיכאון מהמחשבה שאצטרך לחזור לעבודה ביום שני. בחיים שלי לא הרגשתי ככה גם כשעבדתי בישראל עם כל הלחץ והניצול.
פה זה אפילו לא הגיע למצב הזה עדיין. זה פשוט המחשבה של איזה לקוח ייפול עלי אם אענה לצילצול. איזה בעיה אצטרך לעזור לתקן, וכמובן האם אצליח או שהלקוח ייתן לי להרגיש שאני אפס
כמה שחשבתי שלא אכפת לי, נראה שהמצב הפוך והלחץ נוטה בי את אותותיו
לא יודע איך אצליח להחזיק מעמד עוד 4 חודשים (עד סוף החוזה).
מה שעוד יותר גרוע זה שהבחור שיושב לידי עוזב עוד שבועיים, והוא היחידי שעזר לי הכי הרבה וגם הכי הצחיק אותי
כמובן שאף אחד בעבודה לא מנחש אפילו כמה אני סובלת שם. אני טובה בלשים פרונט "שמח". בדיוק כמו שעשיתי גם בעבודה בישראל...
חצי נחמה שעכשיו קריסטמיס. בתקווה שלא יהיה לחץ גדול מהלקוחות שרובם יצאו לחופשה מרוכזת. וכמובן יש את היומיים חג שזה חמישי ושישי שיהיה לי חופש. אז השבוע אעבוד רק שלושה ימים. יפיייי
הפתעה נחמדה בעבודה שהבחורה שאחראית על השכר ומשאבי אנוש, התגלתה כאשת אשכולות וחכמה במיוחד (לא יודעת למה היא עובדת בתפקיד הזה כשהיא יכולה להיות אשת הייטק שתכניס את כולם לכיס הקטן).
אז דבר ראשון - היא עושה תכשיטים ואפילו מכרה.
היא באה מבית של יוצרים. אבא מהנדס חשמל במקצועו (10 נקודות), מתקן מכוניות עתיקות בזמנו הפנוי וגם עוסק בנגרות ושאר הדברים שאנשי אשכולות עושים - בנה להם את כל הבית.
האמא תופרת מדהימה (אני עוד צריכה לשאול מה העיסוק שלה).
יש לה עוד אחות, שתיהן גדלו בתוך העולם של היצירה, אז שתיהן עוסקות גם בנגרות ותפירה.
הבחורה הראתה לי תיקים שתפרה (בדיוק כמו כאלה שקונים. מדהים)
תכשיטים שעשתה. שולחן שבנתה...
הסתבר שהתחילה תואר הנדסה כל שהוא ופשוט השתעממה. מתמטיקה ופיזיקה - פיס אוף קייק...
תענוג
סוף סוף בן אדם מעניין
נפגשתי היום עם החברה הישראלית שאני רוקדת איתה. הלכנו למכון הכושר שלה ותפסנו איזה חדר פנוי ולמדנו עוד ריקוד נחמד שראינו באינטרנט.
עדיין מתאמנת על הריקוד הקודם. ההתחלה שלו נורא קשה לי.
אז במקום שיר, זה הריקוד שלמדנו היום
https://www.facebook.com/video.php?v=10203784665991640