רוצה לחלוק אבל...
זה פשוט יוביל לחפירות. היו דברים ששימחו אותי, היו דברים שעצבנו אותי, והיו שני מקרים מטומטמים שגרמו לי לשאוג מצחוק.
כשאני שמח - אני שמח ביותר מדי מילים, וכשאני מעוצבן - אני מעוצבן אפילו ביותר מילים מכשאני שמח.
אז אדלג ישר לקטעים המצחיקים:
1. לפני יומיים ידיד מאוד טוב שלי התקשר לספר לי על כמה שהוא מוכשר. הוא דיבר נורא חלש ובצורה מאוד לא אופיינית, ובשנייה שהוא הזכיר את דלת הזכוכית ליציאה לחצר הבית שלו, ואת המנקה שניקה אותה, כבר היה לי ברור מה הוא עומד לספר לי. לא טעיתי - הבנאדם התקשר אלי ממש כמה דקות אחרי שהוא דפק את האף ממש חזק בזכוכית, כי הוא לא שם לב שהיא סגורה. הוא מסכן התייסר מכאבים ואני פשוט שאגתי לו מצחוק בפלאפון.
2. אין לי טלוויזיה, אבל אני מת על המירוץ למיליון. בדרך כלל אני מחכה שיעלו את הפרקים המלאים ליוטיוב, אבל היום משום מה התחשק לי לראות בשידור חי. אז מצאתי אתר שמשדר את זה בשידור חי, ונהנתי מאוד. אבל במקביל למירוץ למיליון, היה לי חשוב לקנות חלב (העברתי את כל הסופ"ש בלי חלב, וזה ממש קשה לאידיוט כמוני שממש חי על תה עם חלב). אז הייתה הפסקת פרסומות ואני התחלתי במירוץ נגד הזמן - להספיק לרוץ לסופר לקנות חלב ולחזור.
בדרך לסופר התקשרתי לאותו ידיד מהסעיף הקודם, כדי שגם הוא יוכל לצחוק על חשבוני. מרוב מהירות ופזיזות, כשירדתי את המדרגות של שתי הקומות מהדירה שלי לרחוב, משהו התפקשש לי שם במדרגות האחרונות ופשוט נפלתי בבום נורא מטומטם ומהיר על הרצפה - משהו מאוד לא אלגנטי. תארו לעצמכם אותי נקרע מצחוק, מדדה במהירות בצליעה ברורה לסופר, תוך כדי שאני מנסה להסביר לידיד שלי בפלאפון מה קרה, וכל זה עם היד על השעון בניסיון להספיק לחזור לדירה בזמן.
הדבקתי עם הצחוק שלי את הקופאית בסופר ועוד כמה אנשים מסביב, כשלאף אחד אין מושג למה אני צוחק כמו משוגע.
אגב, הספקתי לחזור בדיוק דקה אחרי שהפרסומות נגמרו.
זהו, שבוע חדש בפתח, שיהיו בו הרבה עצבים, הרבה טמטום, הרבה כעס והרבה עצלנות כנראה - כמו רוב השבועות האחרונים שלי.