סיכום שלי למשחק
אני לא יודע מה הגעיל אותי יותר במשחק הזה. איך שמכבי שיחקה, התוצאה, צביקה שרף, או השופטים. לא הייתה שיטת משחק. כל שחקן עשה מה שבראש שלו באותו רגע, בלי להתחשב בשום דבר אחר. היחידי ששיחק כמו שצריך היה הלפרין. מה שכן, לטובה אני חייב לציין את ביינום, שלמרות לא מעט שטויות שלו, ראו שלעומת מוריס ובטיסטה, הוא באמת רוצה לנצח את המשחק הזה, והוא נלחם על כל כדור, וניסה לעשות הכל בשביל שמכבי תנצח (למרות שרוב הדברים לא הלכו כמו שצריך). 57-55! לא במחצית, לא אחרי 25 דקות.. משחק שלם! חולון לבדה קלעה 100 נקודות במשחק המקדים, ופה 2 הקבוצות קלעו ביחד 112. פשוט מגעיל. המטרה של אפי הייתה לסגור את המשחק עם תוצאה נמוכה, ובזה הוא הצליח. כשנהריה צימצמה מ-12 ל-9, דורסמן לקח פסק זמן, בשביל להעיר את השחקנים שלו, מה שגרם לזה שחולון התעוררה בחזרה והגדילה את התוצאה ל-15 הפרש. כשבני השרון צימצמו מ-15 ל-5, צביקה אפילו לא חשב להחליף את השחקנים שנמצאים על המגרש, או לקחת טיימאוט. הוא פשוט חיכה שהכל יסתדר. ומישהו יכול להסביר לי למה דרק ירד לספסל אחרי כמה מהלכים טובים, ולא חזר מאז? והשיפוט.. פשוט מדהים. השופטים אישרו את העונשין של הלפרין, אבל המזכירות לא העלתה את הנקודה. כששרף התלונן לשופטים, הם טענו שהם לא אישרו את הנקודה (ככה לפחות זה נראה). כדור שהיה בדרך להיכנס לסל, ושחקן של בני השרון הוציא אותו, לא נשרק כסל. עבירות שלא נשרקו לטובת מכבי, לעומת שריקות על עבירות שלא היו לטובת בני השרון. צעדים, 3 שניות, דריכה על קו הבסיס, כל זה לא זכו לשריקות לטובת מכבי. מי היו השופטים במשחק הזה? ומילה אחת טובה. למרות קטעים שחלק גדול מהקהל הצהוב היה בשקט, רוב הזמן הייתה אווירה מדהימה. לפחות בקטע הזה אני נהנתי מאוד. אה כן. והקהל של חולון.. זה משעשע לשמוע את השירים של שער 11 במילים שונות. היה ממש כיף לראות אותם.. עודדו כל המשחק שלהם, כולם באו בסגול\צהוב.. כמו שקהל צריך להיות. הם כמובן עודדו את בני השרון מידי פעם במהלך המשחק של מכבי, אבל לקראת סוף המשחק כשכל הקהל הצהוב עמד על הרגליים וצעק "מכבי! מכבי!", היו לא מעט אנשים מהיציע של חולון שהצטרפו.