סיכום שלי: עוד "נצחון" כזה - ובאמת נאבד
מספר ימים לאחר שבייתו של גלעד שליט, התראיינתי על המחקר שלי וטענתי שם (על "נצחון" הורי השבויים ב-73): "הורי החיילים ניצחו את המערכת, אלא שייתכן שהניצחון חרג מגבולות הרצוי. רואים את זה באמירות מסוג האמירות של עוזי דיין, שכסגן הרמטכ"ל טען: 'בסופו של דבר, החיילים שייכים בראש ובראשונה למשפחותיהם'. זה אומר שבמובלע המערכת מתנערת מאחריותה הטוטלית ומעבירה אותה לידי המשפחות. כך אפשר ללמוד גם מן הרטוריקה שבה משתמש ראש הממשלה אולמרט. מרגע חטיפתו של גלעד שליט, הוא אומר - שיש 'להחזיר את גלעד למשפחתו'. סליחה - הוא לא נחטף בעת שהיה בפיקניק עם המשפחה. לכן, לא אל המשפחה צריך להחזיר אותו. הוא היה בשירות צבאי ולכן צריך להחזיר אותו למולדתו וליחידתו. מהן הוא נחטף - והן אלה שצריכות לתבוע אותו, לא פחות מן המשפחה הביולוגית. "חייל הנמצא בשבי הוא קודם כל בנה של המדינה - ומחובתה של המדינה לדאוג שהוא ישוב אליה. אי אפשר להפוך את זה לעניין של המשפחות". עד כאן ציטוט מכתבה שכותרתה "ההורים ניצחו - אולי יותר מדי" http://www.openu.ac.il/Adcan/adcan46/p8-12.pdf כך אמרתי לפני שנתיים, וכך בדיוק אמרתי וחשבתי בשעה שכאזרחית (ובפירוש לא כאמא של חייל), הצטרפתי בזמנו לארבע אמהות. אי לזאת, מה שנראה בעייני רובכם כ"נצחון המשפחות", נראה בעייני יותר מכל כפשיטת רגל חברתית! אוי ואבוי לנו שמשפחות צריכות לשחרר את בניהן הנמצאים בשבי. אוי ואבוי לנו שהתקשורת הכל כך חלולה ורדודה שלנו מתייחסת ל"אשת שבוי", אבא של שבוי" ו"חבר של שבוי" כאילו הם היו השחקנים הראשיים בפרשה הזו. למרבה הצער, זו היתה גם הנימה שליוותה את הפורום הזה מאז הקמתו! לכל ידוע שניסיתי בעזרת חברי פדויי השבי, להפוך את הנושא לסוגייה אוניברסלית, שתשים דגש על סוגיית פדיון השבויים בחברה הישראלית, ואחריות החברה ומקבלי ההחלטות לחיילי צה"ל. לצערי חברי ואני נכשלנו בכך כשלון חרוץ!!!
מספר ימים לאחר שבייתו של גלעד שליט, התראיינתי על המחקר שלי וטענתי שם (על "נצחון" הורי השבויים ב-73): "הורי החיילים ניצחו את המערכת, אלא שייתכן שהניצחון חרג מגבולות הרצוי. רואים את זה באמירות מסוג האמירות של עוזי דיין, שכסגן הרמטכ"ל טען: 'בסופו של דבר, החיילים שייכים בראש ובראשונה למשפחותיהם'. זה אומר שבמובלע המערכת מתנערת מאחריותה הטוטלית ומעבירה אותה לידי המשפחות. כך אפשר ללמוד גם מן הרטוריקה שבה משתמש ראש הממשלה אולמרט. מרגע חטיפתו של גלעד שליט, הוא אומר - שיש 'להחזיר את גלעד למשפחתו'. סליחה - הוא לא נחטף בעת שהיה בפיקניק עם המשפחה. לכן, לא אל המשפחה צריך להחזיר אותו. הוא היה בשירות צבאי ולכן צריך להחזיר אותו למולדתו וליחידתו. מהן הוא נחטף - והן אלה שצריכות לתבוע אותו, לא פחות מן המשפחה הביולוגית. "חייל הנמצא בשבי הוא קודם כל בנה של המדינה - ומחובתה של המדינה לדאוג שהוא ישוב אליה. אי אפשר להפוך את זה לעניין של המשפחות". עד כאן ציטוט מכתבה שכותרתה "ההורים ניצחו - אולי יותר מדי" http://www.openu.ac.il/Adcan/adcan46/p8-12.pdf כך אמרתי לפני שנתיים, וכך בדיוק אמרתי וחשבתי בשעה שכאזרחית (ובפירוש לא כאמא של חייל), הצטרפתי בזמנו לארבע אמהות. אי לזאת, מה שנראה בעייני רובכם כ"נצחון המשפחות", נראה בעייני יותר מכל כפשיטת רגל חברתית! אוי ואבוי לנו שמשפחות צריכות לשחרר את בניהן הנמצאים בשבי. אוי ואבוי לנו שהתקשורת הכל כך חלולה ורדודה שלנו מתייחסת ל"אשת שבוי", אבא של שבוי" ו"חבר של שבוי" כאילו הם היו השחקנים הראשיים בפרשה הזו. למרבה הצער, זו היתה גם הנימה שליוותה את הפורום הזה מאז הקמתו! לכל ידוע שניסיתי בעזרת חברי פדויי השבי, להפוך את הנושא לסוגייה אוניברסלית, שתשים דגש על סוגיית פדיון השבויים בחברה הישראלית, ואחריות החברה ומקבלי ההחלטות לחיילי צה"ל. לצערי חברי ואני נכשלנו בכך כשלון חרוץ!!!