זהירות חפירה לפניך
אני חושבת שהיו הרבה עליות וירידות לכל אורך העונה. גם בחלוקה שעשית, קשה לי להגיד איזה "שליש" אהבתי יותר כי היו פרקים טובים יותר ופחות בכל אחד מהחלקים הללו.
בגדול- אהבתי שרמבל חיים באותה העיר. וחלק מהזמן באותו הבית. וחיים חיים יחסית נורמליים של זוג בחלק (קטן) מהזמן.
אני צופה בקצב ארה"ב, בלי תרגום. אבל יש לי נטייה לראות את הפרק פעם שנייה בסופש לפני שידור פרק חדש ואז אני רואה את זה עם תרגום.
קשה לי להגיד על סולם. היו הרבה עליות והרבה ירידות.
אהבתי כל דבר שקשור לגולד/רמפל ורמבל
, אפילו אהבתי את לייסי.
לדעתי היא הייתה שינוי מרענן לסדרה.
אהבתי שבמהלך העונה חשבתי שהנה גולד נהיה יותר שפוי ויותר נורמאלי ואז בפרק 14 כשהוא מציע להפוך את ניל לילד הבנתי ש... לא, הוא עדיין ממש ממש לא בסדר.
ואז שוב כשלייסי הופיעה והוא היה כל כך שבור ונואש שפשוט נשבר- חשבתי שזה היה כל כך אנושי ואמיתי.
וכמובן שסגידתי לרוברט קרלייל שמורה, כל סצנה איתו מדהימה. הוא לחלוטין השחקן הכי טוב בסדרה הזו בפער אדיר על השאר.
לדעתי הבעת הפנים הכי מינימאלית שהוא עושה בלי אפילו להוציא מילה מהפה עולה על כל יכולות המשחק של שאר הקאסט.
אהבתי מאוד לראות את גולד ודייויד משתפים פעולה מדי פעם. זה היה משעשע ומעניין.
אהבתי שקניתי את הליפסטיק של רג'ינה אבל לצערי לא השתמשתי בו יותר מדי...
אהבתי את העליות והירידות של רג'ינה, ואת הלבוש שלה מאוד.
לא אהבתי שהעלימו דמויות. כמו רובי. ואפילו בל שפשוט חצי עונה הייתה מושבתת.
אני חושבת להתייחס גם לעניין הפרומואים והסניק פיקס- אני מתה עליהם, לא מסוגלת לא לראות אם משהו כזה חולף בדרכי. וכמה פרקים לתוך העונה כבר אי אפשר היה להימנע משהדברים האלה יחלפו בדרכי בגלל כל הרשתות החברתיות. אבל, היו יותר מדי. היו בדרך כלל 5 סניק פיקס לכל פרק. פלוס אלפי עניינים אחרים, הייתי מעדיפה שהיו רק 2-3 סניק פיקס ופרומו אחד וזהו.
אני חושבת שברמה מסוימת הפריעו לי גם כל הידיעות הנלוות לסדרה- כמו ... לראות ראיון עם היוצרים וכמה חודשים אח"כ להבין שהם לא עמדו במה שאמרו, או שקרה משהו שהם אמרו שלא יקרה.
היה צריך להוריד בעריכה סצנות... עם דמויות שוליים, כמו טייני ופינוקיו ולהוסיף סצנות עם הדמויות המרכזיות. אני זוכרת שהיו כמה פרקים בלי גולד/רמפל- לא הרגשתי שאני צופה בפרק בסדרה בכלל. לדעתי היה אפשר לקצץ את הסצנות בעבר ולהתמקד בהווה ובאירועים מקדמי עלילה- ובדמויות המרכזיות מן הסתם.
מאוד הפריע לי שהיו קטיעות בסצנות מסוימות. שדמות אומרת משפט אחד, ואז כשהמשפט השני נאמר זה כל כך ברור שהיה שם באמצע עוד מלל שירד. היו מקרים שזה מאוד בלט. אני שמתי לב לזה בסצנות רמבל- כשהיא נפרדת ממנו על הכביש, וגם כשלייסי מתלהבת מהמכות שרמפל דופק לשריף. היו שם קטיעות וקפיצות בטקסט שמאוד צרמו לי.
הדמות שהכי התחברתי אליה היא גולד/רמפל- כל הרעיון של כוח אדיר שיושב על אדם שלא בדיוק רצה את כל הכוח הזה ופתאום הוא לא יודע מה לעשות איתו ועושה את כל הטעויות האפשריות ומנסה לכפר ונכשל שוב ושוב.
דמויות שפחות התחברתי אליהן... מניחה שרוב דמויות השוליים... אבל אין לי ממש משהו מיוחד לכתוב על זה. לא אהבתי את ווייל. ממש לא. כל דקה שלו על המסך צרמה לי.
פרקים אהובים- נו, כל פרקים גולד ורמבל. 1,4,11,14,16,21,22. (בערך גם 19 למרות שהוא לא היה כזה חזק כמו האחרים)
ותוספת-
יש סצנה שממש רציתי שתקרה העונה והיא לא קרתה-
רציתי לראות סצנת ארוחת בבוקר בבית של גולד. מאיזשהי סיבה כלשהי רוב הדמויות נתקעו שם כי בחוץ מסוכן או שרג'ינה וקורה משתוללות בחוץ ורק הבית של גולד מוגן אז נשארים לישון שם- גולד, בל, סנואו ודייויד, אמה וניל והנרי.
ואז יש סצנת ארוחת בוקר של כל המשפחה ביחד ורג'ינה איכשהו מצליחה להיכנס לבית והיא רואה את כולם ביחד משפחה מאושרת וגולד מעיף אותה משם.
רציתי אותה בתחילת העונה כי ממש לא סבלתי את רג'ינה בעונה הקודמת. העונה הזו היא קיבלה יותר עומק אז בכיף אני מוכנה לשנות את הסצנה בראש שלי ושהיא גם תהיה שם עם איזה בן/ת זוג כי ליבי יוצא לראות את כולם זוגות זוגות ורק היא לבד.
וזהו, זו לחלוטין התכנית שהתמכרתי אליה יותר מכל תכנית שראיתי. מעולם לא פיתחתי אובססיית סדרה טלוויזיה ויש לי חברה שתמיד מפתחת אובססיות סדרות והיא מתייחסת אלי כבתולת פאנדום.
חזרתי היום אחרי הצהריים מהעבודה והייתי חצי עייפה (כי קמתי ב- 5 לראות את הפרק) וחצי תוהה מה לעשות עם עצמי ופשוט נשכבתי על המיטה בוהה בחלל מהרהרת על הסדרה, החברה הזו התקשרה, שאלה מה אני עושה, אמרתי, והיא אמרה שאני בגמילה.
בקיצור- נגמרה העונה, הגיע הזמן גם לסיים את התואר.
כן, ח פ ר ת י ....
