סיכום עונה- או על הקשר בין סיינפלד למשחקי הכס (בלי ספויילרים
חובבי הסדרה סיינפלד (שאגב, אני לא נמנה עליהם, אבל משום מה יצא לי לראות את הפרק הזה), זוכרים בוודאי את הפרק "The Van Buren Boys" (עונה 8 פרק 14).
בפרק הזה, מתמנה איליין לכותבת הצללים של הבוס שלה, מר פטרמן. תוך שהיא מתחקרת אותו על סיפור חייו, היא מספרת לו "על הדרך" סיפור הזוי (אך שגרתי לחלוטין) שקרה לקרמר באותו השבוע. פטרמן מחליט שהסיפור לא צפוי ומשעשע ומבקש מאיליין שתפגיש אותו עם קרמר על מנת שיוכל לרכוש את הזכויות לסיפור ולספר אותו כאילו היה שלו.
בפגישה שנערכת פטרמן שומע סיפורים נוספים של קרמר, כולם משוגעים וחסרי היגיון- ומבקש ממנו לרכוש את את הזכויות לכל סיפוריו בעבור 750$ (בהתמקחות הזכורה לכולם "כמה תבקש בעבור הכל?" "1500$". "אתן לך חצי מזה!" "Done!").
קרמר מספר לאיליין את כל הסיפורים שלו, אבל היא מוצאת אותם יותר מדי הזויים ורחוקים מהמציאות מכדי שמישהו יאמין להם, ולכן כשהיא משכתבת אותם לתוך הביוגרפיה של פטרמן, היא משפצת אותם קצת כדי שקהל הקוראים, לדעתה, יוכל למצוא אותם מעניינים יותר.
כשפטרמן קורא את התוצאה הסופית הוא מודיע לה שהוא לא מעוניין עוד בסיפורים של קרמר משום שהוא מוצא אותם (לאחר העריכה של איליין) "יותר מדי קלישאתיים ומובנים מאליהם".
אז מה הקשר?
בשנת 1991 התיישב התסריטאי הידוע של "איזור הדמדומים", ג'ורג' ריימונד ריצ'ארד מרטין לכתוב טרילוגיית ספרים שלימים תהפוך לחמישייה ואז לשביעייה ותהיה המגנום אופוס של חייו. יקראו לה "שיר של אש ושל קרח".
בסדרת הספרים המופלאה הזו, שבראה עולם שלם של הסטוריה מרתקת, עליית עמים ומלכים, תככים ופנטזיה, שבר מרטין כל מסגרת וקופסא המוכרים לנו. שילב טוויסטים מרתקים בעלילה, הרג דמויות אשר נראו מרכזיות עד רגע מותן ופתח וסגר קצוות עלילתיים ביד אומן אשר גורמת לקורא לאחוז את ראשו פעם אחר פעם ולמלמל "אני לא מאמין" אל מול דפי הספר. אני לא חובב פנטזיה, והספרים האלו הצמידו אותי אליהם למשך לילות שלמים.
ואז הגיעה הוליווד. ובשנת 2011 החליטה לכתוב סדרה המבוססת על הספרים- העונה הראשונה הייתה תרגום מדוייק של עלילת הספר (בהשמטות המתבקשות) אל המסך הקטן, הפאר הועבר, התככים הועברו, העליבות והעושר- העומק והרבדים השונים של כל דמות.
והכי חשוב- הכתיבה המרטינית המרתקת הצליחה "לעבור מסך". בינינו- מי חשב לפני כן שסדרת טלוויזיה מסחרית תעז להרוג את הדמות הכי מרכזית שלה, זו שיצרה את ההזדהות הגדולה ביותר אצל הצופים- עוד לפני תום העונה הראשונה?
אני מניח שאצל רובכם, הרגע בו נהרגה אותה דמות (הבטחתי בלי ספויילרים) היה הרגע בו התאהבתם. אני יודע שבאותה שנייה אני נשביתי סופית.
וכך, מעונה לעונה, התרחקה הסדרה מהספרים- אבל שמרה על קו העלילה, עד העונה האחרונה. פשוט כי נגמר הספר.
ואז ראינו מה קורה כשלתוך נעליו של הסופר המהפכני, נכנסים כותבים הוליוודיים רדודים, שטחיים, נוסחתיים שנולדו לתוך מציאות בה הכתיבה היא קודם כל כלי מכירה ורק אחר כך כלי יצירתי.
בלי ספויילרים, אבל כל אחד מצופי הסדרה יכול עכשיו לעצום את עיניו ולדעת בדיוק אילו מקווי העלילה בעונה האחרונה שייכים למרטין, ואילו הוספו על ידי תסריטאי הסדרה על מנת להעניק זמן מסך נוסף ועתיר רייטינג לעונה שצריכה למלא 10 פרקים.
פשוט תחשבו על כל רגע העונה שהיה נראה לכם "יותר מדי קלישאתי, ומובן מאליו".
