וגם אני
תקציר בשלוש מילים: חיוכים, הספקים וקשיים.
הטוב: הצלחתי לעמוד ברוב המטלות שהיו לי, כולל כאלה שצריך לחשוב הרבה בשבילן. את אחד הבקרים ניצלתי (סופסוף!) לביקור קצר ב"בית הפנאי", ואמנם לא היו שם כל מי שקיוויתי לפגוש (ואני מאחלת להן רפואה שלמה
) אבל פגשתי את אחד האנשים החביבים והמפתיעים בציוריהם ואת הכוהנת הגדולה של המקום (וואי וואי מה היא תעשה אם תראה איך קראתי לה), ואפילו ציירתי קצת עם צבעי מים ומברשת שיניים משומשת. כן, היה חיוך גדול.
הפחוטוב: אני בחיבוטים עצמיים, ויש לי הרושם שאני קשוחה מדי עם עצמי אבל לא מצליחה עד כה להיות פחות ועדיין יותר מעכשיו. עתיד זה דבר מפחיד, כמו להתבקש לצייר על גיליון שלם כשאני הרבה יותר טובה בציורים קטנטנים של מכחול 0, וטווח תנועת היד עדיין בנוי לשם. ואם לא אצליח לגמור את כל הציור? אתם יודעים כמה הזדמנויות לעקם את היד או להפיל אותה בטעות על הצבע הרטוב יש בגיליון של 70x100 ס"מ? ועכשיו דמיינו שאני מציירת את זה במרפסת לא מקורה, תחת שמיים מעוננים שיכולים בכל רגע להחליט שבא להם קצת גשם, עליי ועל הציור. ולגוף שלי אין מטריה, מה שיקרה יקרה. ככה.
איך היה הכאב: סתיו, לכל הרוחות.
איש השבוע: הכוהנת הגדולה.
מאכל השבוע: שוקולד מריר עם שברי אגוזי לוז.
קישור/ציטוט/ספגטי לשבת: מעביר הזמן החביב עליי בימים אלו –
תצרפים מקוונים של Jigsaw.
ומה בשבוע הבא: בתקווה, עוד הרבה
לסמן. זה אפשרי.
שבוע צלול-אוויר שיהיה לנו,
סיגל
לא יהרסו את התוכניות לשבת. כולם וכולן וכ-ל יצורי האנוש על פני כוכב הלכת ארץ, מוזמנותים לסכמ"ש:
