תקציר בשלוש מילים: תובנות שעולות מיומן
הטוב: האוויר רחוץ היטב אחרי הגשם וצלול, מה שכל כך מקל על הכל! חוץ מזה שמתי לב שמאז התחלתי להשתמש ביומן אמיתי מנייר במקום הוירטואלי, פתאום אני מספיקה יותר. אחד ההספקים היה להעביר את המסר לבט"ל שבלימודים אני לא יכולה לקחת יותר מקורס או שניים לסמסטר ואני חושבת שסוף סוף הצלחתי – פשוט פרטתי בפניה את החישוב של היכולת שלי ונקודות הכשל של תוכנית שאפתנית יותר. וכבר אמרתי שבימים בם מזג האוויר היה נפלא, אכן היה מזג אוויר נפלא?
הפחוטוב: כחובבת קריאה, אני נוהגת לקרוא את כל העלון של כל התרופות שלי, וכך יצא שהחזרתי למרפאה כבר שתי תרופות שאפילו לא התחלתי לקחת – לאחת עלולות להיות תופעות לוואי על השרירים, השנייה אסורה לבעלי מיופתיה. אני מסכימה שהכולסטרול בשמיים וצריך להוריד אותו, אבל למה שני הרופאים היקרים שרשמו לי אותן לא טורחים לחשוב על התמונה הכוללת ועל הרעיון (הבאמת מופרך וחסר היגיון) שאני מעדיפה להמשיך לנשום ולתפקד תוך כדי?
איך היה הכאב: סביר למדי, בעיקר בימים שעשיתי חיוך גופני.
איש השבוע: אמא, בזכות האכפתיות לכל אדם והנכונות לרתום כתף כשצריך.
מאכל השבוע: טוסט של לחם זיתים מלא, גבינה לבנה בנדיבות וערימת סלט.
(הסעיף נשמט בטעות מהסעיפים הנ"ל, אתם מוזמנים להוסיף)
ספר השבוע: מר אל, כאן אנה / פין. כל פעם אני נקסמת מחדש.
קישור/ציטוט/כל-דבר-נחמד לשבת: לא כזה נחמד אבל אותי שיעשע: "בן אדם יכול להרגיש רק כאב אחד - איפה שהכי כואב לו. אם יכאב לך הראש הכי חזק בעולם, אם אני אקח פטיש ואתן לך מכה חזקה על האצבע, פתאום תשימי לב רק לאצבע ותשכחי מהראש." נאמר ע”י מישהו שעוסק בתחום הכאב הכרוני. טוב חמודי...
ומה בשבוע הבא: צפוי שבוע חלוש ואיטי, אם כי הצלחתי לשבץ בתוכו חיוכים שלא דורשים ממני פעולה. מה שכן, אולי ייקח לי יותר זמן לענות בפורום, אבל אני תמיד פה קוראת.
זהו. שיהיה לנו שבוע עם אורך רוח ושמחה,
סיגל