סימון

סימון

קראתי את מה שכתבת בפינת הביניים ובכיתי. אני מצטערת לקרוא שוב ושוב ושוב ושוב ושוב עד כמה הסביבה לא מבינה את האבל שלך. כי הרי זכית. הרי יש לך 4 ילדים. על מה בכלל את מתלוננת. ידייך מלאות. כל כך מלאות שאם רק תסתכלי על הכוס בצורה הנכונה אולי תשכחי שהיתה אמורה להיות שם עוד אחת ופשוט תחיי את החיים הטובים. כאלה טובים שהרופאים לא מצליחים להבין עד הסוף מה את עושה אצלם ומה פתאום עוד ילד. וכל האנשים בגינה. במסגרות. כל אלה שלא רואים את המשקולת שעל לבך. כולל האנשים שמתמחים בכך במרפאה, שהחליטו שאת חזקה מספיק, שאת מתמודדת.
 
כל אחד רואה מאיפה שכואב לו

לצערי רב האנשים לא רואים מעבר....
גם לי אומרים תמיד מה לא מספיק בשלושה ילדים בריאים.... תגידי תודה....
ואני אומרת תודה! אבל רוצה כל כך עוד.
וזה כמו פצע שותת תת קרקעי שכולם בוחרים לא להסתכל עליו. כולל בעלי.

אני כל כך מבינה אותך סימון יקרה. מאחלת לך שתזכי להתמלא שוב.
מקווה שאת מצליחה לשים בצד את כל האמירות המחלישות. תזכרי שאנחנו איתך, רוח גבית.
 
למעלה