סימנים בשנה הראשונה

[מיכלושה41]

סימנים בשנה הראשונה

שלום לכולם,
האם היו סימנים שראיתם על הילדים שלכם כבר מהשנה הראשונה או שזה התחיל רק בשלב מאוחר יותר? הכוונה לכך שאין קשר עין, העדפה לשחק לבד, אין תגובה לשם ברב המקרים, תנועות חוזרות?

 

[schlomitsmile]

למה את שואלת?

לא תמיד מדובר בסימנים הסטריאוטיפיים האלה,
אבל בדיעבד, למרות שהבנים שלי אובחנו אחרי גיל הגן
כל אחד מהם הראה כבר בשנתו הראשונה
שהוא לא "ילד סטנדרטי"

אם יש בכלל דבר כזה.
תגובות והתנהגויות שבדיעבד, לאחר האבחון,
נקל להבין שהעידו על רגישויות יתרות שבהמשך התבררו כאוטיזם.
&nbsp

 

[מיכלושה41]

זו בדיוק הסיבה שאני שואלת.

אצל הבת שלי גם יש הרבה רגישויות, בנוסף לכך שאין כמעט קשר עין, והיא לא מגיבה לזה שאני יוצאת או חוזרת אליה. התנועות החוזרות זה נפנוף ידיים, תנועה כזו של מעין גשר עם הידיים והרגליים, ותנועות נוספות עם כפות הידיים. אני מאוד מודאגת מזה אז פניתי לרופא הילדים והוא אמר לי שאני היסטרית וכל ילד וההתפתחות שלו אבל לי זה נראה חריג. מהניסיון שלך יש משהו שאפשר לעשות לפני גיל שנה או שכדאי לחכות שתגדל קצת ולראות מה יהיה בהמשך?

 

[schlomitsmile]

מנסיוני
כדאי לעשות מה שבכל מקרה כדאי לעשות עם תינוק/ת:
לשמוח בה, לאהוב, לשחק,
ללמוד מה היא אוהבת ומה לא, אילו משחקים/טעמים/קולות/צבעים/מרקמים,
לחבק, ללטף- גם בעניין זה ללמוד אותה, מה טוב לה מתי ואיך.
איך השינה שלה? איך האכילה- האם יונקת?
לא להשוות אותה לא לאחרים וגם לא לטבלאות טיפת חלב.
כן לשים-לב למצוקות שלה.
לעודד את סקרנותה לעצמה ולעולם.
ללמד את עצמנו לא להפגע מרופאים יהירים.

ולגבי הדאגה: אחותי אמרה פעם,
שכשנולד לך ילד, נולד לך גם בור של דאגה בבטן...
זה כנראה נכון...
אנחנו תמיד נדאג, וזה בסדר.
לעצם העניין, כאמא לארבעה בנים, מהם שלושה על הספקטרום,
יכולה לומר לך שגם אם בתך על הספקטרום-
ואין לי מושג אם היא אכן על הספקטרום,
זו לא בהכרח סיבה לדאגה.
במילים אחרות: זה לא גזר-דין או איזשהו משהו נורא,
תלוי מאד בתפיסה ובגישה של ההורים.
ויש בהחלט דברים אחרים הרבה יותר מדאיגים עם הילדים,
כולל ילדים הנחשבים "רגילים"...

 

[מיכלושה41]

כתבת מקסים

אני מנסה כמובן להתקרב ולשחק איתה. הבעיה שקשה לה להתמקד במשהו אחד לאורך זמן. היא מאוד תזזיתית ויכולה להתעסק עם עצמה הרבה זמן אז זה מצריך די הרבה מאמץ מצדי. מבחינת שינה, בדרך כלל היא נרדמת מאוחר ולוקח די הרבה זמן להרדים אותה. לפעמים מתעוררת כמה פעמים בלילה ולפעמים לא. אף פעם לא לאוכל. עדיין סובלת מבעיות במערכת העיכול, למרות שמבחינת גיל היא אמורה להיות כבר הרבה אחרי השלב של הגזים. מבחינת אכילה, היא לא כל כך מראה סימני רעב אבל כשנותנים לה לאכול היא כמעט תמיד רוצה. אין לה בררנות. היא כבר לא יונקת, כי ההנקה לא הסתדרה כמעט מהתתחלה. אוכלת מוצקים בשילוב פורמולה מיוחדת בגלל אלרגיה לחלב, שמתבטאת בעיקר בתופעות במערכת העיכול.
לגבי רופאים, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. הרבה פעמים הם יהירים ומבטלים דברים מבלי להקשיב יותר מידי. אז אני מבינה שאת מציעה לתת לה להתפתח ולראות מה קורה. מאיזה גיל אפשר לעשות אבחונים?

 

[schlomitsmile]

טכנית יש מאבחנים שמקבלים תינוקות בני שנתיים ואפילו קצת פחות
טווח הטעות בגיל הזה
(לשני הכיוונים, הן פיספוסים של תינוקות על הספקטרום שלא מקבלים אבחון
והן תינוקות שאינם על הספקטרום וכן מקבלים ומאוחר יותר כאילו "יוצאים מזה")
הוא כזה, שלעניות דעתי לא באמת אפשר לסמוך על אבחון בגיל הזה.
הוא בעיקר מבזבז כסף להורים ,מזין את החרדות שלהם
ועלול להשתית את מערכת היחסים בינם לבין ילדם
על בסיס לא טבעי ולא ממש בריא של חיפוש "ליקויים", ו"טיפולים משקמים".
&nbsp
אבחון על הספקטרום אינו מדע מדוייק, זו לא בדיקת דם או צילום רנטגן

הוא מבוסס על פרשנויות והערכות של המאבחן.
תינוק הוא כמו ניצן, פרח שעדיין לא נפתח, לכן קשה להבחין בצבעיו.
לטעמי רצוי לתת לניצן הזה תנאים אופטימליים,
לא להשוותו לניצנים אחרים,
ואז, כשהוא נפתח אפשר לנסות לזהות את צבעיו
ולאפיין אותם כאוטיסטיים או לא.