האמת? אהבתי. קייט בוש עושה פה את מה שהיא טובה
בו וזה לספר אגדות וסיפורים דרך שיר. הפעם הסיפור הוא על המחשב כתחליף למקור חום אנושי בעולמנו המנוכר (נכון שבמציאות מקור החום האנושי הוא בכך שהמחשב הוא בעצם כלי תקשורת ויש עוד אנשים מהצד השני, אבל כאמור, מדובר באגדה). גם המוזיקה מצאה חן בעיני, סוף סוף מישהו מעיז לכתוב שיר בלי לופים... מצד שני קייט בוש משתעשעת באוטו-טיון כדי שלא תגידו שהיא לא אופנתית. אולי שתי הדקות האחרונות של השיר קצת מיותרות. מעבר לזה, זה גם מזכיר לי שיר אחר שאני אוהב מאד על היחס בין אנשים לטכנולוגיה וגעגוע לחום אנושי: Miner at the dial-a-view של גרנדדי (2000)
http://www.youtube.com/watch?v=iXEVoBHRjTY והמגיבים ביו-טיוב, כל מה שהיה להם להגיד זה ש"איך זה שקאסט כזה של שחקנים משחק כל-כך גרוע" - מה לעשות, ככה זה כשממחיזים אגדות, הכל גדול מהחיים.
