אני לא קורא לזה חופש הביטוי
אני קורא לזה הזכות לפרטיות. החוק הזה כפי שהוא מנוסח לא יגן על הילדים ורק יכנס לנו לחיים. מה שמטריד בחוק הזה הם חמישה דברים עיקריים: 1. חוסר ההגיון. הספקיות נדרשות לספק שירות ומי שאינו מעוניין בשירות הזה צריך להודיע על כך ולהופיע ברשימה של אנשים שאינם מעוניינים בו. על מנת לספק את השירות הזה נדרשות הספקיות להפעיל אנשים וטכנולוגיה. זה כמו שידרשו ממני להרשם על מנת שלא לקבל עיתון לבית מדי יום. ההגיון אומר שמי שמעוניין בשירות צריך להיות רשום אליו ולא להיפך. 2. הפגיעה בפרטיות. כל אחד מאיתנו מופיע גם ככה ביותר מדי מאגרי נתונים של שירותים שונים שאנחנו רשומים אליהם. על מנת לקבל את מה שאנחנו מקבלים כיום, השר אטיאס מעוניין להכריח אותנו להופיע במאגר נתונים נוסף. אנחנו בפועל יוצרים פחות עומס על המערכת אבל הפרטיות שלנו היא זו שמופרת. 3. פגיעה בכיס. הסינון ידרוש מהספקיות להשקיע משאבים לא מעטים על מנת לעמוד בסטנדרטים הנוכחיים. מאחר ובחוק לא מצויין שהממשלה תישא בעלויות, סביר להניח שלפחות בתחילת הדרך (עד שתקום תנועת מחאה רצינית) העלויות יפלו עלינו - הצרכנים. 4. הפגיעה בגלישה. אם כל אתר יאלץ לעבור סינון (עוד בדיקה אצל הספק) מהירות הגלישה תקטן וסביר להניח שזה ישפיע גם על מהירות הגלישה של הלא מסוננים. גם היום האינטרנט המהיר בישראל הוא לא כל כך מהיר ועם סינון הוא בכלל יהיה איטי. 5. הוא לא יגן על הילדים. החוק, אם לא יסנן צ'אטים ככלל, לא ימנע מילדים לדבר עם זרים באינטרנט (שלא לדבר על מסנג'ר וICQ). החוק, אם לא ימנע שימוש ברשתות P2P (והוא לא ימנע, הוא מדבר על סינון אתרים בלבד), לא יגן על הילדים מהורדת פורנוגרפיה ו/או סרטים אלימים מהאימיול או הביטורנט. החוק לא ימנע מילדים ללכת לחברים בוגרים שלהם עם אינטרנט לא מסונן בדיוק כמו שאותם חברים בוגרים קונים להם סיגריות ואלכוהול. כל מה שהחוק הזה יעשה זה יפגע בפרטיות שלי והוא לא יציע שום דבר מועיל מעבר לכך.
