סיעור מוחות ביחס לאחד המתאמנים

[smadarishli]

סיעור מוחות ביחס לאחד המתאמנים

היי לכולם, אני מאמנת כבר שנה וחצי עובדת טוב ומצליחה לקדם אנשים ובני נוער, תחום המומחיות שלי. יש מקרים תקועים שהייתי שמחה לשמוע משוב ועולי גם רעיונות איך להזיז את הדברים. יש לי מתאמנת שהיא אם לילד מתבגר בן 12 שמתקשה להשיג ציונים טובים ( יכול אך אינו מוכן להשקיע ). המתאמנת מספרת על קשיים בקשר בינה לבן הבן שלה ואני תוהה איך אפשר לגרום לשינוי של אדם שלישי, אם בכלל זה אפשרי. תודה מראש על התשובות.

 

[אוריק3]

אין שום דרך לעשות דבר וחצי דבר ללא הכרת הילד

ובחינת מצבו, אולי לצורך הדיון הילד ADD וכן הלאה. לכן יש כאן בעיה מקצועית ועד שלא יאובחן הילד תהייה בעיה לקדם את אימון האם לטעמי.

 

[גלעד63]

נשמע סביר

אם בין האם לילד יש חילוקי דעות בקשר ליכולתו כנראה שיהיו להם קשיים בקשר

. או שלא. ניסית לברר איתה אם היא רואה קשר טוב ביניהם למרות חילוקי הדעות האלה? ואם כן, מה צריך לקרות כדי שיהיה להם קשר טוב למרות חילוקי הדעות האלה?

 

[Yin]

שינוי של אדם שלישי

קורה מאליו. כל מה שצריך לעשות זה להתמקד בשינוי של האמא, הבן יגיב לשינוי באופן מובהק. מבלי להכיר, רק להניח,נראה לי שככל שהאם תרפה יותר מרצונה להשיג דברים דרך הילד, כך הילד יוכל להשיג יותר דברים בשביל עצמו. עוד דבר, לא כמאמן אלא כאדם ואבא - ילד לא צריך להשיג ציונים גבוהים, את זה תמיד אפשר לשפר אחרי תקופת הילדות (שנמשכת עד אחרי הצבא). עדי

 

[אוריק3]

עדי ולא בציניות ארצה לדעת אייך אתה מבצע תהליך

אימוני בלי לדעת את כל העובדות אובייקטיית? הרי לילד דנן יכולות להיות אלף ואחת סיבות מעשיות המשפיעות ישירות לתאור הסיטואציה עלידי האם.

 

[Yin]

אני לא!

אני לא עוסק באימון דרך הפורום, אני לא חושב שאפשר. אני מעלה עוד רעיונות, כיווני מחשבה, דעות ולפעמים עצות מעשיות. לא כתבתי עובדות, אלא דעה שמתבססת על הנחה (נכונה או לא) אני מצפה ממאמנים שקוראים להבין שזו הנחה ויכול להיות שצריך לעשות אחרת - מי שלא מבין את זה שיפסיק לאמן. כלל נוסף - מטרה אימונית לא יכולה להיות "שינוי של צד ג'" רק שינוי של עצמי, אימון עוסק בהשגים ובשינויים של מי שמתאמן. אם האמא מתאמנת, ללא הילד, אין כזו מטרה שאומרת שהילד ישפר ציונים. זה פשוט לא אימון. עדי

 

[isaacm]

אני באופן אישי בטוח

אבל זה סתם עוד דבר להתמודד איתו ולא לתת לו להפריע לי לאמן כראוי. אז אם אוכל לשים את הביטחון שלי בצד ולאמן את האמא להכיר את עצמה ולא להישען על הקשר שלה עם הבן שלה, (היא קוראת לזה "קשיים בקשר בינה לבן הבן שלה") אני יכול להניח שבסבירות גבוהה הילד יתפנה מעיסוק בקשר עם האימא שלו לעיסוק בדברים שיותר מעניינים אותו (לא בטוח שזה יהיה בתחום הלימודי). כמו כן, אם אאמן אותה כראוי - היא תגלה שהאחריות ללמוד בידי הבן - ואין לה מקום לחוש אחריות למעשיו, יש לה מקום לאהוב אותו, לתמוך בו ואולי להפגין שיקול דעת. אולי איציק

 

[isaacm]

למה את רוצה ללכת כל כך רחוק

שינוי של אדם שני, שינוי של אדם שלישי? אני באופן אישי לא מעוניין (כמאמן) לגרום לשינוי כלשהו, לא של אדם שני ובודאי לא של אדם שלישי. אני חושב שתפקידו של מאמן הוא לתמוך בתהליך של גילוי וחשיפה עצמית של אדם כך שיביא את יכולותיו לידי ביטוי . . . . אם האמא תבין מה טוב לה בקשר, איך נראה לה קשר טוב עם הבן שלה, ואם היא תעבוד על זה - נראה לי שעשית את עבודתך נאמנה. ותזכרי, ילד מתבגר הוא תפוח בפני עצמו - ראוי לדעת איך אוכלים כזה דבר

נדמה לי שזה מה שעדי אומר (רק במלים אחרות) בהצלחה באימון איציק

 

[Yin]

כן

 

[רונה80]

שינוי נקודת התייחסות

אי אפשר לשנות אדם שלישי אפשר לשנות את עצמינו או את נקודת ההתייחסות שלנו כלפי אותו אדם ואז מתרחש "השינוי". הייתי מבקשת מהאם לכתוב את כל הדברים שהכי קשים לה בהתנהגותו של בנה ואח"כ שואלת אותה היכן זה פוגש אותה לגבי עצמה? למשל - אינו מוכן להשקיע - באיזה תחום /נושא בחייה אינה משקיעה מספיק? לא לוקח אחריות על ביצוע מטלות - איפה היא לא לוקחת אחריות ועל איזה מטלות? וכו.. ברור שהילד משקף לה דברים על עצמה שקשה לה להודות בהם ברגע שתעשה זאת ו תרפה מהילד דברים ישתנו. וכפי שאמרו כאן כדאי לשלול בעיות קשב וריכוז. בהצלחה

 

[אבי בכר 2005]

איפה הפוקוס באימון

האם על האמא או על הילד? האימון לא אמור בשום אופן לשנות אדם שלישי וגם לא בהכרח לגשת ל- כיצד עליה להתנהג עם הבן שלה האימון הוא עליה וכדאי לפקס גם אותה על העיניין הזה האימון הוא לא על "מה היא יכולה לעשות על מנת לעצב את המציאות כמו שהיא רוצה שתהיה" אלא "מי היא רוצה להיות במציאות הקיימת שיאפשר לדברים לקרות כמו שהיא רוצה" אם היא תהיה מי שהיא רוצה להיות באופן טיבעי היא תוכל לעשות את מה שהיא רוצה לעשות אנשים לרוב מפוקסים על מה שהם רוצים שיקרה או מה שה רוצים לעשות אפשר להתחיל משם ולברר איזו אמא היא צריכה להיות כדי לאפשר לדברים להתרחש כפי שהיא רוצה. לאחר ברור כזה להעביר את הפוקוס של האימון למי היא רוצה להיות ועד שהיא לא שם כימעט להתעלם ממה היא רוצה שיקרה, בפרט עם הבן שלה.

 

[isaacm]

נקודה חשובה - הפוקוס

עקרונית אני מכבד את הסיפור של הבחורה, מה שאנחנו קוראים כבדהו וחשדה. האתגר שהיא עמדת בפניו הוא "קשיים בקשר בינה לבן הבן שלה". הייתי סקרן מאד להבין את הקשיים האלה ככל שאוכל, ממה הם נובעים, ואז מנסה לראות מה עלה אצלה בעניין. אחרי זה - הייתי שואל אותה (אם עדיין יש צורך) את השאלות שאבי כתב. ייתכן וחלק מהשאלות יקבל תשובה בתהליך המקדים ובודאי שתשובות שהיא תיתן עכשיו לשאלות הללו תהיינה ממקום בהיר יותר. ? אולי ? איציק

 

[האלי]

לא הייתי כאן...

ובכל זאת אני מוצא לנכון להוסיף את תשובתי לשאלתך, אפילו אם באיחור. כשאני פוגש מתאמן/ת שמתאר/ת מצב של קושי תקשורתי עם הילדים אני מבקש דוגמא אופיינית של קצר תקשורתי ואז אני מנחה אותו/ה בפעם הבאה שמצב כזה מתעורר להקשיב לילד. לא לחשוב מה לענות, לא לחשוב מה לעשות, אלא פשוט לעצור הכל ולהקשיב בתשומת לב מלאה מה הילד אומר. להקשיב ולא לענות. התנהגות כזו "שוברת" את הרוטינה האוטומאטית של דינמיקת ההתנגשות שביניהם ומאפשרת גם להורה וגם לילד לגלות מחדש אחד את השני.

 

[מיכל הררי]

../images/Emo45.gif