סיפורו האישי של דודו דהאן.
מאז שהיה בן 14 טיפל דוד דהן, עובד בכיר במד``א בפצועי תאונות. עכשיו, כשהוא שוכב מחוסר הכרה בבית חולים לאחר שנפגע אנושות בתאונת דרכים, הם באים לבקר אותו ומחזירים לו אהבה. שולה , האם ``הגיע הזמן שיקום ארגון כמו `` ארבע אמהות`` שיילחם במכת המדינה האמיתית``. בערב שבת, בשעת דמדומים, אותה שעה בה מתכנסים האנשים בבתיהם לסעודה משפחתית חגיגית, נכנסו בני משפחתו של דוד דהן למחלקה לטיפול נמרץ נשימתי במרכז הרפואי רמב``ם בחיפה והתקבצו סביב מיטתו של דודו, ששוכב בעיניים פקוחות אך אינו מגיב. בעצתו של הרב החליטו בני המשפחה לקיים את הקידוש ליד מיטתו של דודו, השוכב מחוסר הכרה כבר יותר מחודש, לאחר שנפגע באורח אנוש בתאונת דרכים. ``זאת השבת השישית שלנו בבית החולים``, אומר בהשלמה האח מאיר (39). ``הפעם החלטנו לקיים את הקידוש לדי המיטה של דודו, כדי שירגיש בבית. אנחנו לא מתרחקים ממנו לרגע ומתפללים כל הזמן שיתעורר ויעמוד שוב על הרגליים``. סיפורה של משפחת דהן ב- 39 הימים האחרונים הוא גם סיפורו של מאות משפחות אחרות, שברגע אחד התהפכו חייהן. משפחות ששם יקירן הצטרף לרשימת הסטטיסטית, המבהילה באורכה, של אנשים שנפצעו בתאונות דרכים, שמם הופיע בידיעה קצרה בעיתון, שדיווחה על התאונה, ומיד אחר כך נשכח, נבלע בשטף החדשות האחרות שמעסיקות אותנו. אבל את המשפחות האלה שום דבר אחר כבר לא יכול לעניין עכשיו, כשבית החולים הפך לביתן השני. עכשיו הן מיטלטלות בין תקווה ליאוש, בהמתנה מורטת העצבים שבין ביקור רופאים אחד לשני במחלקה לטיפול נמרץ. מי יודע, אולי בביקור הבא ישמעו את הבשורה. דודו דהן מצפת שבעוד שבועיים ימלאו לו 26, נפצע באורח קשה ביותר בתאונת דרכים שאירעה ב 28 ביולי , בקטע הכביש המחבר את צומת עמיער עם צומת גולני. דהן, חובש במגן דוד שהיה באותו היום בשירות מילואים, עשה דרכו חזרה הביתה, לאחר שהעביר סידרת הרצאות בתחום עזרה ראשונה באחד מבסיסי פיקוד העורף במרכז הארץ. יחד איתו היו במכונית שני נערים בני 17 לירון הדר ודוד לרידו מתנדבים במד``א. נער בן 18, תושב שפרעם, נהג חדש שנסע במכונית מסחרית יצא לעקיפה על פס הפרדה לבן והתנגש חזיתית במכונית ``הפורד אריקה`` של דהן, מעוצמת התאונה נמעכה המכונית ודהן נלכד בתוכה במשך שעה. צוותים של מד``א מטבריה, שהוזעקו למקום, נחרדו לגלות בין שברי המכונית את חברם, אותו הם מכירים היטב משנים של עבודה קשה בשטח. צוותי ההצלה נאבקו על חייו של דהן ובמאמץ רב עלה בידם לייצב את מצבו. בשל החשש הכבד לחייו, הוזעק למקום התאונה מסוק, שפינה את דהן למרכז הרפואי רמב``ם בחיפה. עם הגיעו הוכנס דהן לחדר הלם ומשם הובהל לחדר הניתוח, לניתוח שארך שבע שעות. הנער, לירון הדר, שישב במושב הקדמי, ליד דהן, נפצע באורח קשה ופונה באמבולנס לבית החולים ``פוריה`` . חברו דוד לרידו, שישב במושב האחורי, נפצע באורח קל יותר ופונה גם הוא לבית החולים. הנהג שגרם לתאונה נפצע באורח קל עד בינוני, פונה לבית חולים, `` פוריה`` וכעבור מספר ימים שוחרר לביתו. לפני למעלה משבוע נפטר לירון הדר בבית החולים ``בילינסון`` בני משפחת של דהן עזבו לשעות אחדות את מיטתו של דהן, כדי להשתתף בהלוויה. ``כשדודו ולירון נאבקו על חייהם, אמא של לירון אמרה לי: אנחנו מתפללים בשביל לירון ובשביל דודו. לירון אהב והעריץ את דודו``, מספר מאיר דהן. ``כשהיא ראתה אותנו בהלוויה, היא ביקשה מלירון שיעלה למעלה ויתפלל שדודו יחלים. כל האנשים מיררו בבכי.`` דודו דהן סובל מפגיעה רב- מערכתית ומפגיעה רצינית בגזע המוח. יום לאחר שהגיע לבית החולים החמיר מצבו, אולם בהמשך חל שיפור מסיום שעודד מאוד את בני המשפחה והצוות הרפואי. `` הרופאים אמרו לנו לקחת בחשבון אפשרות שדודו יכול לסיים את חייו בכל רגע`` , אומרים בני המשפחה, ``ואנחנו משתדלים לא לאבד את התקווה לרגע. דודו בחור חזק, וזה גם מה שמאפשר לו להתמודד עם הפציעה הקשה שלו. אנחנו גאים בו``. במהלך השבועות האחרונים עבר דהן סידרת ניתוחים. אחד הניתוחים כלל איחוי מחדש של כף היד שנקטעה ולפני שבוע וחצי ביצעו הרופאים ניתוח נוסף , לשיפור האיחוי. בנוסף עבר גם ניתוח בבטן. במשך ארבעה שבועות היה דודו דהן מחובר למכונות ההנשמה. כעת הוא נושם בכוחות עצמו. לפני שבועיים פקח את עיניו לראשונה, אולם הצוות הרפואי מיהר לצנן את שמחת בני המשפחה והסביר כי מבחינה רפואית דודו עדיין מחוסר הכרה. ``אנחנו יודעים שהוא מחוסר הכרה``, אומר מאיר, ``אבל עכשיו , כשהעיניים שלו פקוחות, אנחנו מרגישים שהוא שומע אותנו . יש לנו סימנים שהוא קולט את מה שאנחנו מספרים לו ומשמיעים לו. אנחנו מדברים איתו על דברים שהוא אוהב, על הטיול לארצות הברית שתיכנן עם תהילה, החברה שלו, על קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב ועל האן.בי.איי.`` בהמלצת הרופאים משמיעים בני המשפחה לדודו את המוסיקה שהוא אוהב, בעיקר שירים של חיים צינוביץ`` הוא עוצם את העיניים וזה הסימן שלנו שהוא שומע אותנו.`` בכל התקופה הארוכה הזאת מלווה החברה תהילה (19) את בני משפחת דהן ושוהה לצידם בבית החולים. `` הכהרתי את דודו במהלך העבודה במד``א, היא מספרת. `` הוא היה המדריך שלי בזמן שהתנדבתי שם, במהלך העבודה טיפלנו בהרבה מאוד נפגעים בתאונות דרכים. נושא תאונות הדרכים מאוד הטריד את דודו. אחרי כל תאונה הוא היה לוקח איתו הביתה את הצער על ההרוגים והנפצעים. קשה לי מאד לראות אותו עכשיו שוכב כך חסר אונים``. הבחור ששוכב עכשיו מחוסר הרכה היה קשור בכל נימי נפשו למד``א. הוא התחיל להתנדב שם כשעוד למד בתיכון. בתום השירות הצבאי הפך לעובד מן המניין כמד``א. במהלך שנות עבודתו התמחה דהן במתן טיפול רפואי בעת פיגועים המוניים. העבודה זימנה לו גם אירועים קשים מאד: דהן היה בין הראשונים שהגיעו אל מקום ההתרסקות בליל אסון המסוקים ולמקום פיצוץ מכונית התופת בטבריה, לפני שנה. ``מגיל 14 דודו היה בורח מבית הספר כדי להתנדב במד``א, מספר האח אורן, קצין בחיל חימוש. ``גם במהלך השירות הצבאי שלו המשיך להתנדב ועבר עד השעות הקטנות של הלילה. מיד לאחר שהשתחרר מהצבא החל לעבוד במד``א, ועד מהרה הפך למדריך ראשי לעזרה ראשונה בכל איזור הצפון. העבודה הביאה לו הרבה מאד תעודות הוקרה והערכה. מד``א זה כל החיים שלו``. בימים הקשים בבית החולים יש למשפחת דהן גם כמה רגעים של נחת. זה קורה שמגיעים לשם אנשים זרים, שאת חלקם דודו הדריך ובאחרים טיפל. עכשיו הם באים לבית החולים ומתפללים להחלמתו. ``היום הגיעה לבית החולים תושבת חצור, שסיפרה כי לפני ממספר חודשים דודו הציל את חיי בעלה, שחטף התקף לב``, מספר האח אורן. היא סיפרה לנו כמה קשה היה לה לשמוע שדודו נפצע קשה ושהיא הרגישה צורך להגיע לרמב``ם ולבקר אותו.`` בבית החולים שוהים כמעט ללא הפסקה ההורים שולה ואלי, שבעת האחים והחברה. ``אנשים שלא עברו את זה, לא יוכלו לעולם להבין את זה`` אומרים בני משפחת דהן. ``התאונות קורעות משפחות, משבשות להם בבת אחת את כל החיים. פתאום החיים שהכרנו כבר לא קיימים. הכל סובב סביב בית החולים. סביב החרדה הגדולה. למעשה, עברנו להתגורר ברמב``ם. האם שולה מבקשת להעביר מסר`` כשצה``ל היה בלבנון הוקם אירגון ``ארבע אמהות``. נשים עמדו בצירי הדרכים והתחננו שיחזירו את הבנים הביתה. גם בנושא תאונות הדרכים צריך ארגון כזה של אמהות, שיילחמו שהילדים שלהן יחזרו הביתה בשלום. הגיע הזמן שהנושא הזה יעלה לראש סדר היום הציבורי. אני מבקשת מכל האמהות בישראל שידברו עם הילדים שלהן, שיתחננו בפניהם שינהגו בזהירות ויצייתו לחוקי התנועה. אנשים לא מתארים לעצמם לאיזו טרגדיה זה מכניס משפחות שלמות.`` מצבו של דודו דהן מוגדר כעת קשה אך יציב. היום, ככל הנראה, יעבור לשיקום ב``בית לוינשטיין``. מדובר בתהליך ארוך, ולהוריו , אחיו וחברתו של דודו ברור שהם יהיו גם שם לידו, כל הזמן. בני המשפחה מצפים בכיליון עיניים ליום בו תשוב לדודו הכרתו. ``מהדקה הראשונה שניצבתי לדי מיטתו ידעתי שאחי יצא מזה`` ,אומר מאיר. ``אנחנו מאמינים בזה, מאמינים שאלוהים יעמיד אותו על הרגליים. סיפור מאבקו לחיים והחלמותו של השוער יהודה בוארון, שמצבו היה דומה למצבו של דודו, נוטע בנו את התקווה, אנחנו, כמו דודו, לא מתכוונים לוותר.:`` * מאת: ליאור אל חי - ידיעות אחרונות * מתוך האתר של אנשים באדום.
מאז שהיה בן 14 טיפל דוד דהן, עובד בכיר במד``א בפצועי תאונות. עכשיו, כשהוא שוכב מחוסר הכרה בבית חולים לאחר שנפגע אנושות בתאונת דרכים, הם באים לבקר אותו ומחזירים לו אהבה. שולה , האם ``הגיע הזמן שיקום ארגון כמו `` ארבע אמהות`` שיילחם במכת המדינה האמיתית``. בערב שבת, בשעת דמדומים, אותה שעה בה מתכנסים האנשים בבתיהם לסעודה משפחתית חגיגית, נכנסו בני משפחתו של דוד דהן למחלקה לטיפול נמרץ נשימתי במרכז הרפואי רמב``ם בחיפה והתקבצו סביב מיטתו של דודו, ששוכב בעיניים פקוחות אך אינו מגיב. בעצתו של הרב החליטו בני המשפחה לקיים את הקידוש ליד מיטתו של דודו, השוכב מחוסר הכרה כבר יותר מחודש, לאחר שנפגע באורח אנוש בתאונת דרכים. ``זאת השבת השישית שלנו בבית החולים``, אומר בהשלמה האח מאיר (39). ``הפעם החלטנו לקיים את הקידוש לדי המיטה של דודו, כדי שירגיש בבית. אנחנו לא מתרחקים ממנו לרגע ומתפללים כל הזמן שיתעורר ויעמוד שוב על הרגליים``. סיפורה של משפחת דהן ב- 39 הימים האחרונים הוא גם סיפורו של מאות משפחות אחרות, שברגע אחד התהפכו חייהן. משפחות ששם יקירן הצטרף לרשימת הסטטיסטית, המבהילה באורכה, של אנשים שנפצעו בתאונות דרכים, שמם הופיע בידיעה קצרה בעיתון, שדיווחה על התאונה, ומיד אחר כך נשכח, נבלע בשטף החדשות האחרות שמעסיקות אותנו. אבל את המשפחות האלה שום דבר אחר כבר לא יכול לעניין עכשיו, כשבית החולים הפך לביתן השני. עכשיו הן מיטלטלות בין תקווה ליאוש, בהמתנה מורטת העצבים שבין ביקור רופאים אחד לשני במחלקה לטיפול נמרץ. מי יודע, אולי בביקור הבא ישמעו את הבשורה. דודו דהן מצפת שבעוד שבועיים ימלאו לו 26, נפצע באורח קשה ביותר בתאונת דרכים שאירעה ב 28 ביולי , בקטע הכביש המחבר את צומת עמיער עם צומת גולני. דהן, חובש במגן דוד שהיה באותו היום בשירות מילואים, עשה דרכו חזרה הביתה, לאחר שהעביר סידרת הרצאות בתחום עזרה ראשונה באחד מבסיסי פיקוד העורף במרכז הארץ. יחד איתו היו במכונית שני נערים בני 17 לירון הדר ודוד לרידו מתנדבים במד``א. נער בן 18, תושב שפרעם, נהג חדש שנסע במכונית מסחרית יצא לעקיפה על פס הפרדה לבן והתנגש חזיתית במכונית ``הפורד אריקה`` של דהן, מעוצמת התאונה נמעכה המכונית ודהן נלכד בתוכה במשך שעה. צוותים של מד``א מטבריה, שהוזעקו למקום, נחרדו לגלות בין שברי המכונית את חברם, אותו הם מכירים היטב משנים של עבודה קשה בשטח. צוותי ההצלה נאבקו על חייו של דהן ובמאמץ רב עלה בידם לייצב את מצבו. בשל החשש הכבד לחייו, הוזעק למקום התאונה מסוק, שפינה את דהן למרכז הרפואי רמב``ם בחיפה. עם הגיעו הוכנס דהן לחדר הלם ומשם הובהל לחדר הניתוח, לניתוח שארך שבע שעות. הנער, לירון הדר, שישב במושב הקדמי, ליד דהן, נפצע באורח קשה ופונה באמבולנס לבית החולים ``פוריה`` . חברו דוד לרידו, שישב במושב האחורי, נפצע באורח קל יותר ופונה גם הוא לבית החולים. הנהג שגרם לתאונה נפצע באורח קל עד בינוני, פונה לבית חולים, `` פוריה`` וכעבור מספר ימים שוחרר לביתו. לפני למעלה משבוע נפטר לירון הדר בבית החולים ``בילינסון`` בני משפחת של דהן עזבו לשעות אחדות את מיטתו של דהן, כדי להשתתף בהלוויה. ``כשדודו ולירון נאבקו על חייהם, אמא של לירון אמרה לי: אנחנו מתפללים בשביל לירון ובשביל דודו. לירון אהב והעריץ את דודו``, מספר מאיר דהן. ``כשהיא ראתה אותנו בהלוויה, היא ביקשה מלירון שיעלה למעלה ויתפלל שדודו יחלים. כל האנשים מיררו בבכי.`` דודו דהן סובל מפגיעה רב- מערכתית ומפגיעה רצינית בגזע המוח. יום לאחר שהגיע לבית החולים החמיר מצבו, אולם בהמשך חל שיפור מסיום שעודד מאוד את בני המשפחה והצוות הרפואי. `` הרופאים אמרו לנו לקחת בחשבון אפשרות שדודו יכול לסיים את חייו בכל רגע`` , אומרים בני המשפחה, ``ואנחנו משתדלים לא לאבד את התקווה לרגע. דודו בחור חזק, וזה גם מה שמאפשר לו להתמודד עם הפציעה הקשה שלו. אנחנו גאים בו``. במהלך השבועות האחרונים עבר דהן סידרת ניתוחים. אחד הניתוחים כלל איחוי מחדש של כף היד שנקטעה ולפני שבוע וחצי ביצעו הרופאים ניתוח נוסף , לשיפור האיחוי. בנוסף עבר גם ניתוח בבטן. במשך ארבעה שבועות היה דודו דהן מחובר למכונות ההנשמה. כעת הוא נושם בכוחות עצמו. לפני שבועיים פקח את עיניו לראשונה, אולם הצוות הרפואי מיהר לצנן את שמחת בני המשפחה והסביר כי מבחינה רפואית דודו עדיין מחוסר הכרה. ``אנחנו יודעים שהוא מחוסר הכרה``, אומר מאיר, ``אבל עכשיו , כשהעיניים שלו פקוחות, אנחנו מרגישים שהוא שומע אותנו . יש לנו סימנים שהוא קולט את מה שאנחנו מספרים לו ומשמיעים לו. אנחנו מדברים איתו על דברים שהוא אוהב, על הטיול לארצות הברית שתיכנן עם תהילה, החברה שלו, על קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב ועל האן.בי.איי.`` בהמלצת הרופאים משמיעים בני המשפחה לדודו את המוסיקה שהוא אוהב, בעיקר שירים של חיים צינוביץ`` הוא עוצם את העיניים וזה הסימן שלנו שהוא שומע אותנו.`` בכל התקופה הארוכה הזאת מלווה החברה תהילה (19) את בני משפחת דהן ושוהה לצידם בבית החולים. `` הכהרתי את דודו במהלך העבודה במד``א, היא מספרת. `` הוא היה המדריך שלי בזמן שהתנדבתי שם, במהלך העבודה טיפלנו בהרבה מאוד נפגעים בתאונות דרכים. נושא תאונות הדרכים מאוד הטריד את דודו. אחרי כל תאונה הוא היה לוקח איתו הביתה את הצער על ההרוגים והנפצעים. קשה לי מאד לראות אותו עכשיו שוכב כך חסר אונים``. הבחור ששוכב עכשיו מחוסר הרכה היה קשור בכל נימי נפשו למד``א. הוא התחיל להתנדב שם כשעוד למד בתיכון. בתום השירות הצבאי הפך לעובד מן המניין כמד``א. במהלך שנות עבודתו התמחה דהן במתן טיפול רפואי בעת פיגועים המוניים. העבודה זימנה לו גם אירועים קשים מאד: דהן היה בין הראשונים שהגיעו אל מקום ההתרסקות בליל אסון המסוקים ולמקום פיצוץ מכונית התופת בטבריה, לפני שנה. ``מגיל 14 דודו היה בורח מבית הספר כדי להתנדב במד``א, מספר האח אורן, קצין בחיל חימוש. ``גם במהלך השירות הצבאי שלו המשיך להתנדב ועבר עד השעות הקטנות של הלילה. מיד לאחר שהשתחרר מהצבא החל לעבוד במד``א, ועד מהרה הפך למדריך ראשי לעזרה ראשונה בכל איזור הצפון. העבודה הביאה לו הרבה מאד תעודות הוקרה והערכה. מד``א זה כל החיים שלו``. בימים הקשים בבית החולים יש למשפחת דהן גם כמה רגעים של נחת. זה קורה שמגיעים לשם אנשים זרים, שאת חלקם דודו הדריך ובאחרים טיפל. עכשיו הם באים לבית החולים ומתפללים להחלמתו. ``היום הגיעה לבית החולים תושבת חצור, שסיפרה כי לפני ממספר חודשים דודו הציל את חיי בעלה, שחטף התקף לב``, מספר האח אורן. היא סיפרה לנו כמה קשה היה לה לשמוע שדודו נפצע קשה ושהיא הרגישה צורך להגיע לרמב``ם ולבקר אותו.`` בבית החולים שוהים כמעט ללא הפסקה ההורים שולה ואלי, שבעת האחים והחברה. ``אנשים שלא עברו את זה, לא יוכלו לעולם להבין את זה`` אומרים בני משפחת דהן. ``התאונות קורעות משפחות, משבשות להם בבת אחת את כל החיים. פתאום החיים שהכרנו כבר לא קיימים. הכל סובב סביב בית החולים. סביב החרדה הגדולה. למעשה, עברנו להתגורר ברמב``ם. האם שולה מבקשת להעביר מסר`` כשצה``ל היה בלבנון הוקם אירגון ``ארבע אמהות``. נשים עמדו בצירי הדרכים והתחננו שיחזירו את הבנים הביתה. גם בנושא תאונות הדרכים צריך ארגון כזה של אמהות, שיילחמו שהילדים שלהן יחזרו הביתה בשלום. הגיע הזמן שהנושא הזה יעלה לראש סדר היום הציבורי. אני מבקשת מכל האמהות בישראל שידברו עם הילדים שלהן, שיתחננו בפניהם שינהגו בזהירות ויצייתו לחוקי התנועה. אנשים לא מתארים לעצמם לאיזו טרגדיה זה מכניס משפחות שלמות.`` מצבו של דודו דהן מוגדר כעת קשה אך יציב. היום, ככל הנראה, יעבור לשיקום ב``בית לוינשטיין``. מדובר בתהליך ארוך, ולהוריו , אחיו וחברתו של דודו ברור שהם יהיו גם שם לידו, כל הזמן. בני המשפחה מצפים בכיליון עיניים ליום בו תשוב לדודו הכרתו. ``מהדקה הראשונה שניצבתי לדי מיטתו ידעתי שאחי יצא מזה`` ,אומר מאיר. ``אנחנו מאמינים בזה, מאמינים שאלוהים יעמיד אותו על הרגליים. סיפור מאבקו לחיים והחלמותו של השוער יהודה בוארון, שמצבו היה דומה למצבו של דודו, נוטע בנו את התקווה, אנחנו, כמו דודו, לא מתכוונים לוותר.:`` * מאת: ליאור אל חי - ידיעות אחרונות * מתוך האתר של אנשים באדום.