סיפורו של סוכן
"שמע, מרדכי, בוא נגמור עם זה כמה שיותר מהר - תגיד לי מה אתה יודע, ותוכל ללכת לטבול את עצמך או משהו כזה.." אמרתי באסרטיביות. ואנונו הסתכל אליי בעיניים גדולות ואמר: "אבל אני לא יודע כלום.. הכל סיפרתי". דפקתי עם האגרוף על השולחן בחוזקה. ואנונו נתקף בהלה. "מה אתם רוצים ממני? אני לא יודע כלום!! תנו לי ללכת!". התיישבתי מולו ובתנועה אלגנטית הסרתי את משקפיי ונעצתי בו מבט של 'אני יודע מה עשית בקיץ האחרון'. "שמע, מרדכי, אתה לא תעבוד עלינו. יש לנו הקלטות, יש לנו הוכחות, ואנחנו יודעים הכל עליך. אתה באמת מצפה שנאמין שסיפרת הכל??". "נו, ואם אני יודע משהו, ואני לא אומר שאני יודע, אבל אם אני יודע משהו?? אז מה??" דפקתי על השולחן בחוזקה. ואנונו קפץ. "רק לי מותר להדגיש פה טקסט!! מובן?!" צעקתי. "כן, כן, רק אל תתרגז, אליעזר". אליעזר היה שם הכיסוי שלי. "אוקיי, אז התקדמנו לאנשהוא - אתה יודע משהו" "לא אמרתי את זה!" "נניח. השאלה היא האם אתה עומד לספר למישהו?" "מה פתאום! אאהה, כלומר, לא הייתי מספר גם אם הייתי יודע, אבל אני לא" "באמת?? אתה באמתמצפה שנאמין שלא תספר לאף אחד?? הרי אתה פטפטן מדרגה ראשונה!" "לא! באמת שלא! בחיי! טאץ' ווד טפו טפו טפו" "נו, ונניח עכשיו אתה יושב עם המשפחה, והם ישאלו אותך דברים. לא תספר??" "טוב, לא יודע, שמע, בכל זאת משפחה. אבל אפשר לסמוך עליהם.. באמת!" "ומה עם החברים שלך??" "טוב, שמע, חברים, אבל הם בסדר. באמת!" "ומה עם כל המעריצים שלך??" "לא,... מה פתאום!" "אל תעבוד עליי!!" "אממ.. טוב, שמע, יכול להיות.. טוב! טוב! עליתם עליי!!! אני מתכנן לספר לכל העולם את כל מה שאני יודע ולהתנקם במדינת ישראל!! אני אשם! אני לא יודע כבר מה לעשות.. אני נבל! אני שפל!! אההההה!!" ישבתי והבטתי בואנונו עם חיוך שקט. "מה עכשיו?" הוא שאל. "אתה עומד לדווח את זה למפקדה? אתם הולכים לאסור אותי שוב? להתנקש בי? מה?" "עזוב שטויות, מרדכי. לא עושים לך כלום" "מה??" "נו, בחייך, מה אכפת לי מה תספר ולמי. זאת סתם הייתה התערבות עם החבר'ה בשירות.." "מה???" "וואלה, צא מהשוק! טוב, שמע, אני הולך לדווח חזרה לחבר'ה. אתה רוצה לשתות או לאכול משהו לפני שאתה עוזב?" "אממ.. אה. לא.. זה.. בסדר... אפשר רק לשאול משהו?" "shoot" "מי ניצח?" "זה מסווג
"
"שמע, מרדכי, בוא נגמור עם זה כמה שיותר מהר - תגיד לי מה אתה יודע, ותוכל ללכת לטבול את עצמך או משהו כזה.." אמרתי באסרטיביות. ואנונו הסתכל אליי בעיניים גדולות ואמר: "אבל אני לא יודע כלום.. הכל סיפרתי". דפקתי עם האגרוף על השולחן בחוזקה. ואנונו נתקף בהלה. "מה אתם רוצים ממני? אני לא יודע כלום!! תנו לי ללכת!". התיישבתי מולו ובתנועה אלגנטית הסרתי את משקפיי ונעצתי בו מבט של 'אני יודע מה עשית בקיץ האחרון'. "שמע, מרדכי, אתה לא תעבוד עלינו. יש לנו הקלטות, יש לנו הוכחות, ואנחנו יודעים הכל עליך. אתה באמת מצפה שנאמין שסיפרת הכל??". "נו, ואם אני יודע משהו, ואני לא אומר שאני יודע, אבל אם אני יודע משהו?? אז מה??" דפקתי על השולחן בחוזקה. ואנונו קפץ. "רק לי מותר להדגיש פה טקסט!! מובן?!" צעקתי. "כן, כן, רק אל תתרגז, אליעזר". אליעזר היה שם הכיסוי שלי. "אוקיי, אז התקדמנו לאנשהוא - אתה יודע משהו" "לא אמרתי את זה!" "נניח. השאלה היא האם אתה עומד לספר למישהו?" "מה פתאום! אאהה, כלומר, לא הייתי מספר גם אם הייתי יודע, אבל אני לא" "באמת?? אתה באמתמצפה שנאמין שלא תספר לאף אחד?? הרי אתה פטפטן מדרגה ראשונה!" "לא! באמת שלא! בחיי! טאץ' ווד טפו טפו טפו" "נו, ונניח עכשיו אתה יושב עם המשפחה, והם ישאלו אותך דברים. לא תספר??" "טוב, לא יודע, שמע, בכל זאת משפחה. אבל אפשר לסמוך עליהם.. באמת!" "ומה עם החברים שלך??" "טוב, שמע, חברים, אבל הם בסדר. באמת!" "ומה עם כל המעריצים שלך??" "לא,... מה פתאום!" "אל תעבוד עליי!!" "אממ.. טוב, שמע, יכול להיות.. טוב! טוב! עליתם עליי!!! אני מתכנן לספר לכל העולם את כל מה שאני יודע ולהתנקם במדינת ישראל!! אני אשם! אני לא יודע כבר מה לעשות.. אני נבל! אני שפל!! אההההה!!" ישבתי והבטתי בואנונו עם חיוך שקט. "מה עכשיו?" הוא שאל. "אתה עומד לדווח את זה למפקדה? אתם הולכים לאסור אותי שוב? להתנקש בי? מה?" "עזוב שטויות, מרדכי. לא עושים לך כלום" "מה??" "נו, בחייך, מה אכפת לי מה תספר ולמי. זאת סתם הייתה התערבות עם החבר'ה בשירות.." "מה???" "וואלה, צא מהשוק! טוב, שמע, אני הולך לדווח חזרה לחבר'ה. אתה רוצה לשתות או לאכול משהו לפני שאתה עוזב?" "אממ.. אה. לא.. זה.. בסדר... אפשר רק לשאול משהו?" "shoot" "מי ניצח?" "זה מסווג
