snailman100
New member
סיפורו של עזרא הכלב
ילד קטן ישב על ספסל בתחנת אוטובוס ובכה. אנשים הסתכלו עליו, לא בטוחים על לגשת אליו או להניח לו לנפשו. נערה צעירה ונאה החליטה להיות בטוחה ולגשת להרגיע את הילדון. היא הניחה את ידה על כתפו, דבר שהבהיל אותו עוד יותר וגרם לו לזנק על רגליו ולברוח מהמקום. הנערה ניסתה להתנצל, אבל כבר לא היה בפני מי והיא החלה לבכות בעצמה.
בוקר שישי לאהבה, כהרגלי אני צועד בשדרה שטופת השמש והספונג'ה מלווה בסוסי הנאמן ובבני החתול שנוא נפשי. בניגוד לחיי היומיום הרגילים, אני נהנה משירת ציפורים ופחות נהנה מביצה אשר נשברת על ראשי, כתוצאה מניסיון לא מוצלח של מר מרחבי לטגן חביתה. לפתע אני רואה אם לא את יוכבד השכנה יושבת בתחנת אוטובוס וממררת בבכי, אני מברכה לשלום והיא בתגובה פותחת את שפתי הדובדבן הסדוקות שלה ומברכת אותי: "מה אתה נובח עלי, הא?"
שמחה מציפה את גרוני ברוק גולמי, ואני פולט אותו על הסוס המעצבן
"היא אוהבת אותי" הוא אומר לי לפני שיוכבד בועטת בי ולא כהרגלי אני מתחמק והבעיטה פוגעת בבטנו של הסוס, שלא מתרגש ומחזיר את צלעו למקומה וצוהל באושר.
ערב שבת לאהבה, השמש כבתה ואני אתה, לילה פושט על העולם ואני בוצע את החלה ומפזר את הפרוסות על הרצפה.
"תנקה את הרצפה מייד" אומר הסוס הטיפש "אתה יודע כמה ילדים רעבים יש בסומליה ש..."
אני קוטע אותו – "אז שהם ינקו!".
בלילה, כשאני שוכב פשוט רגליים, על ערוגת הורדים, שמתחת לחלון ביתי, מכוסה רק בשברי הזגוגית, אני נזכר באמרתו המפורסמת של אוסקר וויילד, אך לא אצטט אותה כאן, היא לא כל כך מוצלחת.
לילה גשום עבר על כוחותינו.
ילד קטן ישב על ספסל בתחנת אוטובוס ובכה. אנשים הסתכלו עליו, לא בטוחים על לגשת אליו או להניח לו לנפשו. נערה צעירה ונאה החליטה להיות בטוחה ולגשת להרגיע את הילדון. היא הניחה את ידה על כתפו, דבר שהבהיל אותו עוד יותר וגרם לו לזנק על רגליו ולברוח מהמקום. הנערה ניסתה להתנצל, אבל כבר לא היה בפני מי והיא החלה לבכות בעצמה.
בוקר שישי לאהבה, כהרגלי אני צועד בשדרה שטופת השמש והספונג'ה מלווה בסוסי הנאמן ובבני החתול שנוא נפשי. בניגוד לחיי היומיום הרגילים, אני נהנה משירת ציפורים ופחות נהנה מביצה אשר נשברת על ראשי, כתוצאה מניסיון לא מוצלח של מר מרחבי לטגן חביתה. לפתע אני רואה אם לא את יוכבד השכנה יושבת בתחנת אוטובוס וממררת בבכי, אני מברכה לשלום והיא בתגובה פותחת את שפתי הדובדבן הסדוקות שלה ומברכת אותי: "מה אתה נובח עלי, הא?"
שמחה מציפה את גרוני ברוק גולמי, ואני פולט אותו על הסוס המעצבן
"היא אוהבת אותי" הוא אומר לי לפני שיוכבד בועטת בי ולא כהרגלי אני מתחמק והבעיטה פוגעת בבטנו של הסוס, שלא מתרגש ומחזיר את צלעו למקומה וצוהל באושר.
ערב שבת לאהבה, השמש כבתה ואני אתה, לילה פושט על העולם ואני בוצע את החלה ומפזר את הפרוסות על הרצפה.
"תנקה את הרצפה מייד" אומר הסוס הטיפש "אתה יודע כמה ילדים רעבים יש בסומליה ש..."
אני קוטע אותו – "אז שהם ינקו!".
בלילה, כשאני שוכב פשוט רגליים, על ערוגת הורדים, שמתחת לחלון ביתי, מכוסה רק בשברי הזגוגית, אני נזכר באמרתו המפורסמת של אוסקר וויילד, אך לא אצטט אותה כאן, היא לא כל כך מוצלחת.
לילה גשום עבר על כוחותינו.
