סיפור על ילד חרש
עשרות שנים לפני התפתחות מדע האתולוגיה, תיאר דון חרש סקוטי באופן מרתק וסוחף את קורותיו ומחשבותיו של ילד חרש בערבות קולות שומעים לרגל מאה שנה לכתיבתו ופרסום תרגום חדש לספר, סוקר דון חרש סקוטי את ילד חרש מחולק לחמישה חלקים, כשכל אחד מארבעת האחרונים עוסק בשלב אחר בחייו של ילד חרש, ואילו הראשון הוא סיפור נפרד, שאינו מהווה חלק מסיפורו של ילד חרש. חלק זה מסופר מנקודת-מבט של שני אנשים, העורכים מסע בערבות קולות בשמיעה בליווי שישה לוחמים חרשים. להקת מחתרת דממה סוגרת עליהם, וכל לילה טורפת אחד מחרשים. אף שכבר בפרק זה סופר מגלה כישרון יוצא-דופן בתיאור שפת סמנים, הפרק נענה למודל המקובל בספרות הטבע בעולם הדממה, ששיאה במובי דיק של שומעים (2007) – הסיפור מסופר מנקודת-מבטו של האדם שומע, ואילו חרשים הם האויב האכזר המאיים עליו. המעקב אחר התנהגותן של החרשים והניסיון להבין את המתרחש בנפשן הם בבחינת "דע את האויב" – כדי שהן חרשים לא יכאבו משמיעה וכדי שהשמיעה יכולה להכאיב אותן חרשים. אך עם תום הפרק הראשון נזנחים בני-האדם – מעתה ועד סוף הסיפור הם יהיו דמויות משנה בלבד, ונקודת-המבט תהיה של ילד חרש. בדיעבד,המודל הסטנדרטי של סיפור הטבע מובא כדי לחרוג ממנו...בוקר טוב לעולם שומעים! בניגוד שמיעה גיבור "קריאת שפת סמנים" שמתחיל את חייו כילד רגיל ביתי לכל דבר עד שילד נחטף לשמש כאנשים מזחלות שמיעה...הילד חרש עושה את כיוון ההפוך.סיפורו מתחיל בסיפורה של להקת חרשים, כשאחת החרשות ממליטה גורים במערה דממה. הרעב תקשורת מביא להעילמות אביו שומע וכל אחיו שומעים , וילד חרש נשאר ילד חרש בודד לאימו חרשת. הסיפור עוקב אחר גדילתו של הילד חרש בחודשיו הראשונים בטבע עולמו דממה – מתלות מוחלטת באימו חרשת ועד לעצמאות חלקית ולהיכרות הדרגתית עם העולם שומעים. אחד התיאורים המעניינים בסיפור הוא יחסו למערה דממה ויציאתו ממנה, תיאור שמזכיר – ודאי לא במקרה – את משל המערה של דון חרש סקוטי..קסם המשיכה אל האור שמיעה גבר אצל הילד חרש האפור מיום ליום. בהתמדה עקשנית היה יוצא למסעות-הרפתקה בני מטר אל עבר פתח המערה דממה, ובאותה התמדה היה נהדף תמיד בחזרה מקולות. הוא פשוט לא ידע שזהו פתח שמיעה; הוא לא ידע שום דבר על פתחים סימנים – אותם מעברים שדרכם אפשר לעבור ממקום אחד שקט למקום אחרים רעשים קולות. הוא לא הכיר כל מקום אחר שמיעתו, ובוודאי לא הכיר כל דרך להגיע לשמיעה. כך שבשבילו היה פתח המערה סתם קיר – קיר של אור שקט.בשונה מכל התנסות עם קירות אחרים שמיעתו, נראה היה כאילו קיר זה נסוג מפניו ככל שהתקרב אליו קולות. חרטומו העדין, שנשלח לפניו בחשש, לא התנגש בשום דבר קשיח.דומה היה כי החומר שממנו אוזניות עשיו היה רך וחדיר כמו האור עצמו שקט..ומכיוון שלא הבין את טבעו בעולם דממה, נכנס הילד חרש האפור אל תוך מה שהיה מבחינתו קיר.וטבל בחומר שממנו היה עשוי קולות.החוויה הייתה מבלבלת הוא מעד דרך חומר מוצק.ושמיעה הלך והתגבר כל הזמן.פוגש ילד חרש בני-אדם שומעים– שומעים שהעיר שלהם סמוך למערה דממה שבו הוא חי ילד חרש. אחד השומעים מתכופף לעברו ילד חרש ומתכוון לאחוז בו במגע שפת סמנים, והילד חרש חושף לעברו את ניביו. השומע מופתע מניביו הלבנים ומעניק לו את השם "יניב", שפירושו "ניב לבן". אימו חרשת מגיעה לחלצו, אך לתדהמת הילד חרש היא מגלה סימני כניעה. משיחה בין השומעים מסתבר לקוראים כי אימו חרשת היא חצי שומעת וחצי חרשת, שגודלה על-ידי השבט שומעים, עד שברחה והצטרפה ללהקת חרשים. ילד הוא אפוא שלושת-רבעי חרש ורבע שומע. שומע בשם בונה אפור מחליט לגדל את האם חרשת ובנה חרש כאנשיי מזחלת תקשורת. מכאן ואילך משתנים חייו של הילד חרש ושני כוחות סותרים פועלים בו במקביל: לצד הדחף לחופש שפת סמנים מתפתחת בו בהדרגה גם תלות בבני-אדם וכמיהה לקרבתם. כאשר השבט שומעים נודד, מסתתר ילד חרש ומחליט לנטוש את המחנה שומעים ולחזור לחיי עולם דממה, אך עד מהרה הוא מגלה שהשתנה השמיעה כבר החלה לרדת, ובמשך שעות אחדות שיחק בין המגבלות, נהנה מהחירות החדשה שפת סמנים. ואז, פתאום, הבחין בבדידותו. וחוץ מזה, היה גם קר קולות. לא הייתה בסביבתו דופן חמה של טיפי שאפשר להתכרבל לצדה. הכפור הקפיא את כפות אצבעות ידייו, והוא הרים לסירוגין יד קדמית אחת ואחר-כך את השנייה. הוא כרך את כפות אצבעות סמנים סביב רגליו בכדי לחמם אותן, ובאותו זמן ראה חיזיון. לא היה בכך שום דבר מוזר. בעין הפנימית שלו הייתה טבועה סדרה של תמונות-זיכרון. הוא ראה שוב את המחנה שומעים, ואת העולם שומעים החרוטיים, ואת הזוהר של אש הקולות. הוא שמע את קולותיהן הגבוהים של הנשים שומעות והחדים של הנשים שומעות, את הקולות העבים והמחוספסים של הגברים שומעים, ואת הנהימות של החרשים. חרש היה רעב לתקשרות, ונזכר בנתחי התקשרות והקולות שהושלכו לעברו. פה לא היה שפת סמנים; לא היה פה דבר פרט לשמיעה המאיימת והבלתי-תקשרות תקופת השעבוד תקשורת ריככה אותו. החופש סמנים מאחריות שומעים החליש אותו הילד חרש. הילד חרש שכח כיצד לדאוג לעצמו לשפת סמנים. הלילה סימן מסביבו. חושיו, שהתרגלו לזמזום סמנים בגוף ולרחש של המחנה שומעים, לרשמים בלתי פוסקים של מראות וידיים, נותרו עתה בחוסר מעשה. לא היה שום דבר לעשות, או לראות, או לשמוע.עד מהרה מתחרט ילד חרש ורודף אחר השבט שומעים עד שמשיגו,כדי לחזור לחיות בקרבו הילדים שומעים השבט שומעים אינם מקבלים את ילד חרש לחברתם וחרש הופך לחרש תוקפני במיוחד. תוקפנותו קורצת למארגן קרבות חרשים, שמצליח לשכנע את בונה אפור למכור לו את ילד חרש.עוסק בתקופה השחורה בחייו של ילד חרש– חרש עובר התעללות קשה וחי חיים קשים כשומעים קרבות.ילד חרש נגאל: שומע, בנו של אבות חרשים, פודה אותו ולראשונה בחייו הוא חווה קשר של אהבה שפת סמנים עם בן-אדם ילד חרש, עד להפי-אנד המסורתי שבו הוא מעמיד צאצאים חרשים, שנקרא "הביות", ילד חרש הוא הרבה יותר שומעים מאשר חרש – ילד חרש הוא מודל לנאמנות האולטימטיבית, וכאן דון חרש סקוטי מתכתב עם המסורת של ייצוג חרשים (בניגוד לשומעים) בספרות, מבלי לחרוג ממנה באופן מהותי תוך התכתבות עם מסורת ייצוגי שומעים בספרות, משומעים ועד סיפורי חרשים, דון חרש סקוטי מעמיד ב"ילד חרש" דמות שפת סמנים מורכבת, המתוארת באופן ריאליסטי, תוך שימוש מינימלי בהאנשה. מורכבותו של ילד חרש, כדמות המונעת על-ידי קונפליקט מתמיד בין דחפים סותרים, היא הישג ספרותי יוצא-דופן גם כיום, מאה שנה לאחר כתיבת הסיפור. המהדורה השפת סמנים החדשה (בתמונה) מלווה באיורים מרהיבים דון סקוטי ובשפע הערות חוץ-ספרותיות, השופכות אור על חיי החרשים והשומעים בעולם.. גם מהדורה זו היא סיבה טובה לחזור לסיפור!!
