סיפורים חדשים

[Betterfly]

סיפורים חדשים

בשבוע שעבר יצא לי לפגוש את האני האובססיבי שלי... יצאתי עם בחור, ידיד של חברה שלי, ל- 3 פגישות. בפגישה השלישית החלטתי לספר לו קצת על המשברים שעברתי בחודשים האחרונים, גם כי הוא נראה לי בחור טוב (לא מזיק?

) והחלטתי שאם אני ארצה בהמשך קשר אז לא תהיה לו נקודת התחלה חלקה לחלוטין (משקעים נפשיים) ועדיף לספר... לא שגמרתי אומר להמשיך עם הבחור בקשר, אבל רציתי לראות את תגובתו. התגובה היתה משביעת רצון, אבל כשחושבים על זה הוא הנהן כמו הכלבים האלה על הדש-בורד על כל דבר שאמרתי בכלל בשלושת הפגישות אז זו לא פונקציה. בשלושת הפגישות נשארתי לישון או שהוא נשאר לישון. בלילה השלישי החלטתי שאני נותנת צ'אנס לסקס, אבל לעזאזל... לא יכולתי לגעת בו אפילו. משהו בו דחה אותי פשוט. אולי זו ההתנהגות המתרפסת? הרגשתי שאני מחזיקה ילד קטן בזרועותיי. בקיצור, לקחתי לי יום יומיים לחשוב על זה. בינתיים קיבלתי כמה טלפונים וגם החזרתי, שום דבר מעבר לרגיל. יומיים לאחר מכן הוא שלח לי הודעה אם אני רוצה לספר לו משהו או שהוא יבין לבד. התקשרתי ואמרתי את שעל לבי- שאני לא בטוחה אם מתאים לי ושאם ירצה ניפגש שוב. שמעתי בקולו שנפגע אבל נו, מילא... איך אפשר לא לפגוע כשדוחים מישהו? אוי ווי, הייתי צריכה לברוח להונלולו לפני שהחלטתי לסיים את הסיפור איתו. עברו עליי כמה ימים של טלפונים, הודעות, סחיטות רגשיות וחומריות

. הכי לא נעים שחברה שלי באמצע. הוא התקשר אליי ואליה לסירוגין ושפך את כל הג'ורה שלנו עלינו. הבנאדם חי בסרט מוחלט. בקיצור, יום אחרי שקיבלתי מיילים וטלפונים והרגשתי די חרא שנקלעתי לסיפור הזה (עם בנאדם שמאשים אותי ב"אובדן זמן יקר" חי חי) קמתי בבוקר וזה נחת עליי. ההבנה של מה זה להיות בצד השני. כמו שידיד שלי אמר- "מה זה כשאדם חושב בשבילך, מרגיש בשבילך, מחליט בשבילך מה אתה ומי אתה ומה אתה צריך לעשות." זו היתה סוג של הקלה...

 

[Betterfly]

ג'ורה שלנו= ג'ורה שלו

אה, מיותר לציין שהאיש פיתח סיפורי בדיה סביב מה שסיפרתי לו בפגישה השלישית, זה היה מאוד פוגע שמישהו השתמש בזה בצורה חופשית ובמפגיע.

 

[E D G Y]

../images/Emo24.gifברוך שפטרנו....

לא נעים אבל...אני בטוחה שתשרדי.....

 

[*רק אני*]

זה בהחלט

נותן פרספקטיבה אחרת כשמרגישים איך זה להיות בצד השני...

מקווה שזה יעזור לך להגיע לקשר בריא ומהר...

 

[Betterfly]

אמן ../images/Emo13.gif

אני כבר לא מתרגשת מדייטים לא מוצלחים, שזו כבר התקדמות.

 

[נורית הדרי]

מכל ג'ורה השכלתי

ואני טוענת...אחרי זמן שתקחי לך להרגע מהזעזוע שבמראה (הקצת מעוותת ומוגדלת לפי הסיפור הזה) ניתן ללמוד הרבה מהאירוע הזה ובמיוחד לחרוט את התחושות של "הצד השני". אני הייתי עורכת לעצמי רשימה מה לדעתי היה כל כך חולה כאן - בהתנהלות שלו - כל כך דוחה ואובססיבי ולומדת מזה על עצמי ... בודקת היכן אני נמצאת ביחס למקומות הללו... רוצה לעשות את זה כאן יחד? מעין תרגיל סדנא משותף?

 

[Betterfly]

בהחלט... אני עושה את זה גם בראש

הרבה (מנסה לקבל תובנות לגבי עצמי). מה שהיה דוחה ואובססיבי: קודם כל, ההתנהלות בפגישות. מהתחלה הוא החליט שזהו, אנחנו ביחד (כך נראה לי בדיעבד), אני מדברת על הפגישה הראשונה. זה אומר מבט של כלבלב מאוהב, כל מיני דיבורים בין מחמיאים למעצבנים (אני כך וכך, כך וכך... ולמעשה הבנאדם עוד לא מכיר אותי בכלל), תוכניות לעתיד (עלק...), ללכת מחובקים ולתת ידיים. הייתי מאוד במבוכה אבל לא רציתי לתת לזה להשפיע על החלטתי לגביו והשתדלתי להתעלם פשוט. היה לי מאוד לא נוח. בקטע הזה אני ממש לא- לא מתלהבת בפגישה ראשונה, לא מזיינת את המוח ומחמיאה, יודעת שלוקח זמן להכיר מישהו. כן, יש לי לאחרונה את הלחץ הזה שגורם לי לדמיין כל בחור שאני יוצאת איתו לבוש בבגדי חתן, אבל רבאק, זה ממש לא איך שאני מתנהגת בפגישה. אז זה, לדעתי, לא אני. זה מצביע על כך שמלכתחילה הבחור טווה לו פנטזיה מסביבי וזה משהו שאני נמנעת מלעשות (למרות כל המחשבות...) לפחות בשלבים ראשונים של הקשר. בקטע הזה אני אומרת לעצמי הגיונית שגם אם הבחור מאוד מוצא חן בעיניי אני צריכה לחכות לפני שאני נופלת לתוך סיפור פנטזיה. שנית, ברגע שהפנטזיה התנפצה הבחור איבד כל פרופורציה ופשוט לא דיבר בצורה הגיונית שבני אדם יכולים להבין. הוא דיבר על "הונאה", "מרמה", "פיצוי על הזמן האבוד" ושאר מיני ירקות מגוחכים שאני אוהבת לספר בשביל הצחוקים. הוא פשוט הפך את עצמו לבדיחה... סה"כ, היו שלוש פגישות ואמרתי לו בצורה מאוד מאוד יפה ובלי להתחמק שאני לא מרגישה שזה מתאים לי. מפה לשם הוניתי אותו ושיקרתי אותו. מבינה? אז אובדן פרופורציות ויציאה מהגיון היו לי אבל לא ברמה כזו כמובן. אפשר לומר שלמשוך קשר במשך שנתיים וחצי לאחר שהסתיים זה לא הגיוני. אפשר לומר שלאהוב מישהו שפגע בך הרבה זה לא הגיוני. אפשר לומר שלהתקשר למישהו שלא רוצה לשמוע ממך זה לא הגיוני. שלישית, התנכלות, דמוניזציה. הבחור, ברגע שלא קיבל מה שציפה לו, הפך אותי לסוג של שטן. במקרה שלו זה היה מגוחך ברמות כי מפיה קסומה הפכתי ל: שקרנית, מתוסבכת (וזה בלי לדעת עליי יותר מדי) שמתסבכת אותו (כן?

), רמאית, דפוקה, מטורפת ומה לא. הוא התעלם מכך שאמרתי שזה פשוט לא לעניין להשתמש בפרטים אינטימיים שסיפרתי לו מתוך אמון על מנת להשפיל ולפגוע. ילד קטן ודפוק כבר אמרנו? בכל אופן, בקטע הזה זה היה העוול האמיתי שעשיתי לעצמי באובססיה שלי. הפכתי אותו ממלאך לשטן והוא נשאר משהו מיתי. חוץ מהשקעת אנרגיות מיותרות על שנאה ותיעוב (לופ שקשה לצאת ממנו...), יש פה גם קטע של קורבניות ו"האלים התנכלו לי ושלחו לי מלאך מוות". משהו שהוא לחלוטין רעל לעצמי וחסר הגיון. הייתי צריכה לראות את זה כמות שזה- כן, היה שם הרבה לכלוך, הרבה תשוקות, הרבה אהבה, הרבה שנאה, הרבה כעס, וזה נגמר ויפנה את מקומו לדברים חדשים. אני חושבת שאחד הדברים הקשים ביותר הם הציפייה למשהו חדש. דיברתי לאחרונה עם ידיד שלי שהיה בקטע של האקסית שלו איזה שנתיים, הוא סיפר לי שבמקרה שלו לא היה לו את כל הקונפליקט הזה שהיה לי סביבו, אבל היא לא יצאה לו מהראש כי היה לו קל לחזור אליה במחשבות, זה הקשר האחרון המשמעותי שלו וזה טבעי לרצות להיאחז בעבר כשהעתיד לא ידוע וההווה מלא בחששות. בקטע הזה, אני כבר לא חושבת אחרי כל דייט במונחים של "אויש, הוא לא כמו האקס שלי..." ומה שמצחיק זה שהבחור האובססיבי בנה סביב זה סיפור שיסביר למה דחיתי אותו כי הוא יודע שהיה לי משבר בעבר סביב זה. אין לי מילים לספר כמה זה פגע בי והגעיל אותי בו זמנית. אנקדוטה לסיום: ביקשתי ממנו שיחזיר לי את המשקפי שמש שלי בהודעה אז הוא שלח לי הודעות (אלף בערך) שאני אפסיק להטריד אותו בהודעות מאחר ו"הוא" בחר לסיים את הקשר איתי. כמובן שהוא המשיך לשלוח הודעות אח"כ ולזיין את השכל כולל הודעה שנראתה כאילו הבנאדם חוטף התמוטטות עצבים עוד רגע (רע לי ואני לא יכול להתרכז...) בלה בלה בלה. חטפתי קריזה והלכתי לקחת אותן, הייתי צריכה גם לאיים בשביל זה. נאלצתי לבקש שיפסיק לשלוח הודעות אחרת אפנה למשטרה.

 

[Betterfly]

ודבר נוסף...

לבנאדם לא היתה שום ביקורת עצמית ואני חושבת ש- 90% מהדברים שאמר אף אדם לא היה מרשה לעצמו לומר למישהו אחר. זה גם שם אותך בנקודה כל כך פגיעה ומבחוץ זה נראה פשוט פתטי. אז גם אני לא הפעלתי סינון עם האקס שלי במקומות המתאימים והפכתי את עצמי לפגיעה. אמנם, דיברתי בכנות ולא מתוך מקום של לפגוע בניגוד ל-..., אבל פעמים רבות חשפתי את ליבי כשהיה ברור שלצד השני אין רצון לשמוע וזו טעות. אני חושבת שקודם כל צריך לברר האם יש נכונות לשמוע, ולאחר מכן לשקול מילים. כוחן של מילים הוא גדול, ובעיקר הכוח שלהן לעוות את המסר שניסית להעביר ולשים את האדם שמולך במצבים לא נעימים.

 

[מיכל וזהו2]

מסכימה

חלק מהעניין הוא שכשאנחנו אמיתיים ואומרים את שעל לבינבו לכל אחד - אנחנו הופכים לפגיעים, צריך לדעת לפעמים לסנן ולברור טוב טוב את מי שניתן לו חלק מליבנו

 

[נורית הדרי]

המממ

בשביל לעשות עבודה רצינית ויסודית, אני צריכה יותר זמן לנתח את מה שכתבת כאן. אז אעבוד על זה מחר, טוב? מתה מעייפות....

 

[נורית הדרי]

זהו, אני לרשותך...

בואי נראה - בפיסקת הפתיחה את מדברת על משהו שקשור בכיבוד גבולות הדדי: וזה באמת משהו שמאוד אופייני למכורים : היעדר גבולות והיעדר פרופורציות. אפשר לעשות סימולציה פנימית ולדמיין משהו ארוז בעטיפה שאפשר לקרוע אותה בפראות כזאת ששוברים את מה שיש בפנים, אבל אפשר גם לקחת את הזמן ולהנות מהקילוף האיטי . זה , אגב, מלמד קצת משהו חיובי על נימוסים וקודים חברתיים. לי , למשל, היתה נטיה לשאול שאלות חודרניות "כי לא היתה לי סבלנות לסמול טוק" יופי לי! תוך שניות האדם מולי הרגיש עירום , חסר אונים ונתון לשיפוט. מרחיק נכון? אחר כך את ממשיכה עם תופעה נוספת: התעלמות משדרים פנימיים חזקים - שלך. הנה תכונה ששוב קשורה לגבולות, אבל הפעם מבפנים : למעשה אובססיבים לא יודעים להגן על עצמם מפני חדירה ברוטלית למרחב שלהם. לפעם הבאה כדאי לך להכין לעצמך כמה משפטים שמנסחים אי נחת אבל הם לא תקפניים: לדוגמה: אני עוד לא מרגישה שזה נכון לי. אצלי זה מתפתח יותר לאט . וכאלה מין. אני אוהבת את : "זה לא מותאם כרגע"! אלא שצריך לומר זאת בבטחון ובשלווה. ההונאה והיציאה מפרופורציה, בטרפלי, הם תוצאה של מחלת המחלות שלנו : החיים בתוך מימד פנימי מנותק מהמציאות. הוא לקח לעצמו את החירות להבין מה שהוא רצה רק לא לקח על זה אחריות. אנחנו , כנשים , עושות את זה גם כשאנחנו לא מכורות .... כדאי להניח מראש שכל אדם מדבר בשפה אחרת , וכשאת מניחה לו להמשיך להחמיא, להעריץ, ללטף ולפנטז עלייך - יש אנשים שמקבלים את זה כאישור להמשיך. האם את לא היית עושה כך? יקירתי, בואי נהפוך עכשיו את התמונה , ותדמייני גבר שמדליק אותך ,מעורר את תשוקתך , מסעיר ומציף את כל הפנטזיות שלך - האם לא היו מספיקים לך 3 ימים כדי לטוות פנטזיית תיקון עולמי וגלקטי לכל מצוקותייך עלי אדמות? אולי היית ממתנת את עצמך ברמת התקפנות המילולית כלפי הגבר - אבל בתחושות? תזכרי את תחושת התדהמה ברגעי הדמוניזציה שלך - למעשה - עד כמה שאת יודעת שמדובר במשהו שלו , המילים שלו נקלטו אצלך ויכלת לחזור עליהן - זוהי תקפנות לשמה ואובססיביות נוטות להתכחש לזה (ולפגוע עוד בצד השני ) . יש כאן , בנוסף לדיבלואציה , עוד משהו חולה : האופן בו אנחנו מתירים לעצמנו להרוס, לשבור , לפרק ולנתץ כשנדמה לנו שפגעו בנו ואנחנו על תקן "צודקות" ו" קורבנות" - זכית לחוש את התחושה הזאת כנמענת של התקפה מהסוג הזה - זה מפתח חשוב. מה שאני הייתי רושמת לעצמי כאן זה שאנחנו נוטות להניח שהאהוב הנוטש שלנו לא מייחס לנו שום משמעות ושם עלינו קצוץ - זו טעות יסודית. במטרה לעורר בו רגש כלשהו, אנחנו מטיחות דברים איומים - ומאחר שהנחת היסוד שלנו נכונה רק במקרה שמדובר בפסיכופאט - אנחנו פוגעות בו לפעמים באופן בלתי הפיך. כדאי לשים לב לזה. לא כל ריב מצדיק ניתוח אכזרי של האישיות הדפוקה שלו ויחסיו עם אימו..... הטרדה - ההטרדות שלו גרמו לך לחוש נרדפת. לכן , הגבת בדחייה אלימה משלך . זה המעגל שמטרידות לא מבינות מדוע הוא מתהווה : אדם שמטרידים אותו, חש נרדף ולעיתים הוא מגן על עצמו בתקיפות - יתר. לרוב, אנחנו מספרות לעצמנו שהוא "זרק אותנו כמו כלב" אבל בעצם מדובר באדם שהוטרד ו....נבהל. זהו לבנתיים.... מה את חושבת?

 

[E D G Y]

וואי כמה שזה נשמע מוכר....

 

[Betterfly]

תגובתי...

בעבודה.

כיבוד גבולות הדדי- אני משתדלת בפגישות הראשונות לכבד את גבולות הצד השני אבל כמו שאמרת- לא עומדת על כך שיכבדו את שלי. אני מאוד מזדהה עם מה שאמרת על "הקילוף האיטי"- אני מרגישה שעומד מולי אדם שלא הכרתי וזה ייקח קצת זמן להכיר. הקטע הזה מאוד חזק אצלי. אני אתאמן על המשפטים שהצעת

. אני פשוט לא רוצה לצאת זו ש"הורסת שמחות" או גורמת למישהו להרגיש שלא בנוח. כמו שרשמתי, אני נמנעת מלהחמיא, נמנעת מלתלות עיני כלבלב מאוהב וזה גם לא בא לי בקלות גם אם הייתי רוצה. פעם הייתי מאוד קרירה בפגישות, היום זה השתפר והפך לחמימות מרוחקת במעט (לא מרגישה שיש אינטימיות עדיין). כך זה אגב עם כל אדם חדש שאני פוגשת. יש לי, בזמן האחרון, פנטזיית "איך נראה כזוג" לפני הדייט, אבל... אני לא נותנת לזה להשפיע עליי. את שואלת מה היה קורה אם הייתי נתקלת לראשונה באחד שהיה עונה על כל הפנטזיות שלי מזמן 0? כיוון שזה עוד לא קרה, אני לא יכולה לומר בוודאות מה עשוי לקרות (כמו שאמרתי, תמיד לוקח לי זמן עד להיכרות מעמיקה יותר בשביל להתלהב), אבל אם פנטזיית הטרום-דייט אומרת לך משהו... הייתי אומרת לך דבר אחד- אני מספיק מנוסה ומספיק הגיונית עדיין כדי לא להתאכזב בצורה פטאלית וזה עומד ביחס ישיר לזמן הקשר. כן, אני זוכרת את עצמי כועסת רצח על בחורים שנטשו אחרי הסקס הראשון, אבל לא בעוצמות כאלו. עדיין, לא הגיע לרמה הזו. מבינה? כן, לאחד שהתנהג כמו זבל (סיפור ארוך עם מאפיינים מובהקים של חרא אנושי וזו מהיכרות נוספת של ידיד) שלחתי לו הודעה שהוא חרא של בנאדם (חודש-חודשיים אחרי), וזה לא היה מעבר לכך. לגבי פנטזיית התיקון, אף אחד כרגע לא יכול לגעת בכפתורים האלו, ובעבר- שוב, התאכזבתי, אבל לא הגעתי לרמות האלו אם כי הראיתי מידה של תוקפנות. לגבי התוקפנות והאישור לנתץ ולהרוס- במקרה שלי דווקא אני חושבת ומניחה על בסיס יסוד סביר שכן מדובר בפסיכופאת, ובכל זאת, אני חושבת שהמותר לנתץ ולשבור הזה נכון גם לגבי פסיכופתים. אין לי זכות להתערב בחייו של אדם אחר. אני מוצאת את עצמי חלשה מאוד כשאני עושה כך. כמו שאמרת פעמים רבות, נשים נוטות להפנות תוקפנות אל עצמן וגברים כלפי חוץ. אז כן, במקום הזה הפניתי המון המון תוקפנות כלפי עצמי, שברתי וניתצתי אצלי בלי לעשות דין וחשבון. כל ריב הפך לניתוח של האישיות הדפוקה שלי. גם כשעשו לי את הדברים הנוראיים ביותר הזעם הופנה פנימה ולא החוצה, עם כמה שההגיון אמר אחרת. לגבי התוקפנות- לפרקים, אני מניחה שתוקפנות הופנתה כלפיי כשהפכתי למטרידה. אבל אצלי היה משהו חולני בהרבה והוא משחקי כוחות שלא יכולתי לתפוס בהגיון ומבחינה רציונאלית לא הייתי מעוניינת בהם. כל התעלמות באה להגדיר "מי שולט", ואני הייתי מתנגדת לזה בדרך היחידה שבה יכלתי- לדבר אל ליבו. פשוט, צריך להרפות....

 

[נורית הדרי]

אני מניחה שככל שהזמן והעבודה

הפנימית ימשיכו תוכלי לשכלל יותר ויותר את ההגנה על עצמך. לי אישית נראה שהרבה דברים יפתרו מאליהם בעקבות הצבת הגבול הפנימי. ברגע שלא תתעלמי יותר מנורות האזהרה שלך - ברגע שתציבי קו ברור שימנע פלישה לתוך עצמך (כדי לא להיות הורסת שמחות...) ברגע שלא להיות נחדרת ונפלשת יהיה יותר חשוב לך ממה שאחרים ירגישו או יחשבו - לדעתי רוב העבודה כבר תיעשה מאליה. זה המפתח הכי חשוב ....לדעתי. אני חושבת שאת צריכה לסכם עם עצמך מראש לפני הפגישה הבאה עם גבר חדש שאת לא מתעלמת ממה שאת מרגישה . שיחשוב מה שהוא רוצה, בטרפליי, את צריכה להיות איתו אולי רק כמה שעות - אבל את נשארת לחיות עם עצמך כל החיים... משחקים. תראי, אני רוצה לענות לך תשובה עניינית ותשובה צינית. העניינית היא שאין שום סיבה בעולם שתשחקי משחקי כוח. נקודה. אם התעלמות מגרה את הצד השני מומלץ לשלוח אותו להתגרות במקום אחר. בסרקזם אומר לך שגברים בדרך כלל יאשימו אותך בכל תוצאה לא טובה של מערכת היחסים . אז אם את אשמה ממילא, תמיד, למה להסתכסך עם עצמך בדרך??