סיפורים מהחיים .(ולא של צבי לידסקי)
את שחף זכיתי להכיר לפני שלוש שנים בזמן שהשלמתי בגרות ביואל גבע בספרות.שחף.נתנייתי שהיה (ועדיין) צעיר ממני ב-10 שנים!!! מצא איתי שפה משותפת וכך זה נשאר עד היום. הוא עצמו החליט לפרוש מהתיכון ולסיים בגרויות לבד.אני שהעברתי שנתיים בהשלמת בגרויות והכרתי לא מעט אנשים הייתי סקפטי לגבי המשך הקשר.באותם ימים גרתי לי "בארמון" שלי בשדות של אבן יהודה וכל מה שעיניין אותי אז היה להשלים בגרויות לקרוא ולהיות לבד.לא לבד מעצבות כמו שזה נשמע.לבד משמחה.שם עשיתי חיים משוגעים.קראתי המון על הכל מהכול.טיילתי לפעמים בשדות.שמעתי מוסיקה בקולי קולות תוך כדי שאני מלווה את הזמרים בצרחות מהמקלחת שהייתה מחוץ לבית.וברגעים של הרהורים ומחשבות הייתי מקשיב למוסיקה קלאסית כשאני מטייל בחצר עם תחתוני בוקסר וברגעים רומנטיים הייתי מטפס על מיכל תערובת גבוה עם כוס קפה(לא רצוי לנסות) וכשישבתי למעלה הדלקתי סיגריה וצפיתי עד רעננה והרצליה. אבל שחף לא ויתר והמשיך לטלפן עוד ועוד עד ששמתי לב שלפעמים אני מחכה לשמוע ממנו כדאי להשמיע לו תאוריה חדשה שעלתה לי לראש וכך יכולנו לתקוף את הבעייה מכל מיני זויות. כמובן שגם היו שיחות על בנות המין היפה.איך אפשר בלי... הוא היחיד שהבין ש "השגעון" שלי זה עניין של אופי ולא כמו שחשבו כולם -לופוס. דיברנו על הציפיות של ההורים מאיתנו.על הציפיות של כל אחד מאיתנו מעצמו.על התחרותיות הסמויה שקיימת בין האנשים שסביב לנו שהדוגמא הטובה ביותר לה היא המפגש עם חבר לאחר כמה שנים ששואל "אז מה שלומך" כאשר מאחורי המשפט הזה מסתתרת יותר השאלה "אז מה עשיתה עם עצמך עד היום" והיו עוד המון נושאים שאני לא אעייף אתכם מלקרוא. במשך השנים האלו שחף רצה להתקבל ללימודים באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב.שנת לימודים להזכירכם עולה 45000$ בקרוב.שמחתי להודות בפניו כשניכשל מלהשיג את הכסף מ "שועי הארץ" כמו לבייב וברונו לנדסברג(מנכ"ל סנו) והסברתי לו ששנת לימודים שלו יכולה לכסות שכר לימוד של כמעט 22 סטודנטים בארץ. ולסוף נאלץ שחף לסגת מהרעיון ובימים אלו הוא מתחיל את לימודיו "רק" בטכניון. סוף חלק א
את שחף זכיתי להכיר לפני שלוש שנים בזמן שהשלמתי בגרות ביואל גבע בספרות.שחף.נתנייתי שהיה (ועדיין) צעיר ממני ב-10 שנים!!! מצא איתי שפה משותפת וכך זה נשאר עד היום. הוא עצמו החליט לפרוש מהתיכון ולסיים בגרויות לבד.אני שהעברתי שנתיים בהשלמת בגרויות והכרתי לא מעט אנשים הייתי סקפטי לגבי המשך הקשר.באותם ימים גרתי לי "בארמון" שלי בשדות של אבן יהודה וכל מה שעיניין אותי אז היה להשלים בגרויות לקרוא ולהיות לבד.לא לבד מעצבות כמו שזה נשמע.לבד משמחה.שם עשיתי חיים משוגעים.קראתי המון על הכל מהכול.טיילתי לפעמים בשדות.שמעתי מוסיקה בקולי קולות תוך כדי שאני מלווה את הזמרים בצרחות מהמקלחת שהייתה מחוץ לבית.וברגעים של הרהורים ומחשבות הייתי מקשיב למוסיקה קלאסית כשאני מטייל בחצר עם תחתוני בוקסר וברגעים רומנטיים הייתי מטפס על מיכל תערובת גבוה עם כוס קפה(לא רצוי לנסות) וכשישבתי למעלה הדלקתי סיגריה וצפיתי עד רעננה והרצליה. אבל שחף לא ויתר והמשיך לטלפן עוד ועוד עד ששמתי לב שלפעמים אני מחכה לשמוע ממנו כדאי להשמיע לו תאוריה חדשה שעלתה לי לראש וכך יכולנו לתקוף את הבעייה מכל מיני זויות. כמובן שגם היו שיחות על בנות המין היפה.איך אפשר בלי... הוא היחיד שהבין ש "השגעון" שלי זה עניין של אופי ולא כמו שחשבו כולם -לופוס. דיברנו על הציפיות של ההורים מאיתנו.על הציפיות של כל אחד מאיתנו מעצמו.על התחרותיות הסמויה שקיימת בין האנשים שסביב לנו שהדוגמא הטובה ביותר לה היא המפגש עם חבר לאחר כמה שנים ששואל "אז מה שלומך" כאשר מאחורי המשפט הזה מסתתרת יותר השאלה "אז מה עשיתה עם עצמך עד היום" והיו עוד המון נושאים שאני לא אעייף אתכם מלקרוא. במשך השנים האלו שחף רצה להתקבל ללימודים באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב.שנת לימודים להזכירכם עולה 45000$ בקרוב.שמחתי להודות בפניו כשניכשל מלהשיג את הכסף מ "שועי הארץ" כמו לבייב וברונו לנדסברג(מנכ"ל סנו) והסברתי לו ששנת לימודים שלו יכולה לכסות שכר לימוד של כמעט 22 סטודנטים בארץ. ולסוף נאלץ שחף לסגת מהרעיון ובימים אלו הוא מתחיל את לימודיו "רק" בטכניון. סוף חלק א