פילוסוף רוחני33
Well-known member
בהתחלה הכול היה בלגן. אז אלוהים אמר שיהיה אור ונדלק האור הראשון בעולם, אור המחשבה. אחר כך היו מים שופעים אבל לא מסודרים אז אלוהים התאכזב וסידר אותם. אחר כך ברא חיים רעננים ופוריים ובסוף ברא את האדם. אלוהים היה מרוצה מאוד מיצירתו הגדולה והמרשימה והלך לנוח בשבת. שבת המלכה הקדושה נצצה בשמי העולם כולו, והכול היה טהור וחגיגי.
האדם ואשתו אהבו אהבת נפש, טיילו עירומים וחופשיים בגן עדן הנהדר והפסטורלי קטפו פירות טעימים משלל העצים שבגן. אלוהים הזהיר אותם: "אל תקטפו מעץ הדעת כי אז תמותו". הנחש הערמומי אמר לאישה: "מה אכפת מה אלוהים אמר? זה פרי נהדר ויחכים אותך". אז היא אכלה מהפרי, התלהבה ואמרה לאדם "ואו, זה נהדר! קח תטעם" והוא אכל. אלוהים תפס אותם והם נבהלו והתחבאו. זה היה קטע ממש מביך ולא נעים, איך אלוהים חקר והפליל אותם. האדם תירץ שהתחבא כי הוא עירום, אז אלוהים אמר: "חכם גדול! כיוון שאכלת מהפרי הבנת שאתה עירום". האדם כהרגל כל הגברים הנשואים האשים את אשתו והיא את הנחש, ואלוהים העניש את כולם וגירש אותם מגן עדן לסבול חיי פרך על הארץ.
הם הולידו את קין ואת הבל, וקין רצח את הבל בלי לדעת מה הוא עושה ובלי להתכוון, והצטער. אלוהים סלח לו וגירש אותו כשהוא מוגן כדי להגן על החברה שתיווצר.
האנושות נעשתה יותר ויותר רעה, אנשים התגאו ברציחות ובסוף כולם היו רעים חוץ מנוח. אלוהים נעצב ואמר לנוח לבנות תיבה ולהכניס אליה זוג מכל חיה וגם לאסוף כמדען מכל הצמחים הקיימים בטבע, לקראת בוא סוף העולם. אלוהים החליט לעשות שואה סופנית במבול ענקי על הארץ והשיט עליו את הספינה עד שהמים יבשו והם יצאו וראו שהכול שומם. הופיעה קשת יפה וצבעונית בשמיים שמסמלת את שבועת אלוהים לא לעשות מבול. אלוהים התחרט ואמר: "יותר לא אנסה אף פעם להשמיד את העולם, לא התכוונתי". העולם היה חופשי שוב, וכולם התרגשו.
הילדים של נוח שם, חם ויפת. נוח השתכר ונפל עירום באוהל, אז חם הילד המרושע נכנס בשקט בצעדים קטנים והציץ לו. כשנוח יצא הוא כעס, צעק והשתולל, קילל את חם ואת צאצאיו ובירך את שם.
אנשים החליטו לבנות מגדל גדול עד השמיים להגיע לאלוהים. אלוהים כעס עליהם ובלבל את שפותיהם שלא יבינו זה את זה והם הפסיקו לבנות באמצע והתפזרו בעולם.
אברהם היה היהודי הראשון. אלוהים אמר לו: "לך לך בכיף לטייל לארץ שאראה לך", ואברהם הלך קטן באופק בין הרים ועמקים עד ישראל. שם נפרד מקרובו לוט, לוט הלך לעיר השוקקת סדום, ואברהם הלך למדבר.
שלושה מלאכים מחופשים לאנשים באו להתארח אצל אברהם ואמרו לו שייולד להם בן. שרה חשבה בלעג בלב "שטויות, מה פתאום? אנחנו זקנים", אז המלאכים אמרו: "את צוחקת אבל זה נכון". הם לא רצו שבעלה אברהם ייעלב מהלעג, ולכן עידנו את האמירה ולא הזכירו את כל הפרטים. שרה נבהלה והתפלאה שקראו את מחשבותיה, הבינה שהם מלאכים והרגישה טוהר ויראה. פרצה ממנה מחאה רוחנית אל העולם. המלאכים הלכו לבקר את לוט בסדום.
לוט היה מארח טוב ואירח בנימוס את המלאכים כמו פקיד אדיב, אבל האנשים בסדום היו רשעים ופרימיטיביים. הם רצו לפרוץ לבית של לוט ולאנוס את האורחים, רצו לפרוץ לתוך גופו של לוט עצמו. סוטים משוגעים. היה מביך ולא נעים. המלאכים האורחים סנוורו אותם באורות ואמרו ללוט לברוח להר הקרוב עם משפחתו כי אלוהים יהרוס את סדום. לוט נלחץ נורא ואמר מהר: "לא יכול לרוץ עד ההר, זה רחוק! בבקשה תנו לי מקום קרוב!", אז הם הציעו לו לברוח למערה סודית אחת. הם ברחו, ואשת לוט האישה הכי יפה בעיר הסתקרנה והסתכלה אחורה. היא ראתה את העיר בוערת, נבהלה מהזוועה והפכה לפסל מלח.
לוט היה עם בנותיו במערה. הבנות נבהלו ואמרו זו לזו בסוד: "זהו, העולם נהרס. כולנו נמות. בואו נשכר את אבא ונוליד ממנו בנים". הם שיכרו את לוט והולידו ממנו בנים. הן עשו מעשה מביש ונורא, גילוי עריות. איזה סבל. אבל הן התביישו במה שעשו ולא גילו לאף אחד.
שרה אשת אברהם הייתה עקרה ואמרה לבעלה להביא ילד מהמשרתת הגר, אבל אחר כך המשרתת התחילה לזלזל בשרה אז שרה התעצבנה וצעקה על אברהם. אברהם אמר: "תעשי במשרתת מה שאת רוצה ותעזבי אותי, לא מתערב במריבות נשים", אז שרה התעללה במשרתת והמשרתת ברחה ממנה מסכנה ועלובה למדבר. שם פגש אותה מלאך ואמר לה לחזור לסבול אצל שרה, כי ייוולד להגר בן שיביא עם. האישה הזו הצילה את האנושות, כל הכבוד לה.
אברהם נלחם בכמה מלכים וניצח אותם. אחד מהם רצה לתת לו פרס, אבל אברהם הצטנע ואמר בתחכום: "לא צריך, אני לא רוצה שיגידו שאתה העשרת אותי. לא אקח ממך אפילו חוט". אז הרגיש שהוא עומד כחוט חסר משמעות בין שמיים וארץ.
אלוהים הוציא את אברהם בלילה ואמר לו לספור את הכוכבים. הכוכבים היו יפים ומתעתעים. אברהם לא הצליח לספור ואמר: "אוף! אבל יש המון כוכבים, איך אוכל לספור אותם? אתה לא מגזים?". אז אלוהים אמר לו: "אתה רואה? כמו הכוכבים הרבים שיש ביקום, אתן לך עם גדול. יהיה לך בן שייצור עם". אברהם התפלא. נולד להם ילד והם קראו לו יצחק, כמו ששרה צחקה כשהמלאכים אמרו להם שיהיה להם בן.
אלוהים אמר לאברם: "קח את הבן היחיד שלך יצחק, ותקריב אותו בשבילי על האש בהר". אברהם נבהל ונעצב והלך עם יצחק להר כדי ללמדו דרך עובדי אלילים. כשהגיעו, היה אברהם הנאמן עסוק בקשירת יצחק למזבח, ומלאך אלוהים אמר לו: "לא אברהם, אסור להקריב אדם! זו תועבה! כיוון שראיתי שאתה כל כך מאמין באלוהים, אתן לך עם גדול מאוד". אברהם שמח, ונולדו לו מהמשרתות הרבה ילדים חדשים. היה שחרור עם שמחה רבה וחגיגה, אבל שרה מתה.
אברהם נעצב מאוד ולקח את שרה עם דמעות בעיניים לקבור אותה. האנשים היו מנומסים והציעו לו קבר בחינם, אבל אברהם התעקש לשלם אז איש עסקים ממולח אחד ניצל אותו ואמר לו לשלם לו הון ענקי. אברהם הסכים כי היה עשיר מאוד, וקבר את אשתו. אברהם הפסיד הרבה כסף, אבל האנשים השתחררו מנימוסיהם המזויפים.
אברהם שלח עבד כושי למצוא אישה ליצחק בנו. העבד הלך לבאר, התיישב לחכות ואמר לאלוהים בלב: "האישה שאגיד לה תני לי לשתות, והיא תגיד לי שתה וגם את הגמלים שלך אשקה – היא האישה בשביל יצחק". הוא חשב: "צריך לפנות אליה בנימוס ובעדינות, היא לא תכיר אותי בהתחלה". הוא חייך בזדוניות והימר בנפשו אם יצליח או לא. באה רבקה והעבד אמר לה: "תני לי בבקשה לשתות" והיא השקתה גם את הגמלים שלו, אז הוא שמח ונתן לה תכשיטי זהב יקרים ויפים כמו נסיכה, ורבקה הייתה מאושרת.
יצחק ורבקה התחתנו. נולד להם יעקב שהיה ערמומי, ועשיו שהיה פושטק ואדמוני. יצחק אהב את עשיו כי היה מביא לו ציד טוב, ורבקה אהבה את יעקב שהיה תמים, נחמד ורוחני, ודאגה לו כמו לבבת עינה. עשיו היה הבכור, ויצחק היה אמור לברך אותו. כיוון שהאב יצחק היה כבר זקן ועיוור ולא הבחין ביניהם, רבקה אמרה לבנה יעקב: "בוא נסדר את אבא, תביא לי ציד ואלביש אותך כמו עשיו אחיך עם עור מחוספס כדי שאבא יברך אותך ולא אותו". יעקב חייך והסכים. הם סידרו את יצחק, יעקב התגנב בבגדים מחוספסים ויצחק בירך אותו. עשיו קינא קשות בי עקב ושנא אותו שנאה עיוורת ועזה בגלל זה ורצה לרצוח אותו, ויעקב ברח לארץ אחרת.
יעקב הגיע ללבן קרובו וראה שיש לו שתי בנות: לאה עם עיניים רכות ויפות כים וכשמיים, ורחל היפהפייה. יעקב אמר ללבן: "אעבוד בשבילך שבע שנים תמורת רחל בתך הקטנה". הוא עבד קשה שבע שנים ולא התמוטט, אבל בסופן לבן הנוכל רימה אותו ונתן לו את לאה. יעקב כעס אבל בייאושו הסכים לעבוד עוד שבע שנים כדי לקבל את רחל.
ערב אחד, ישבו רחל ולאה ביחד בשדה פרחים, והילד החמוד של לאה קטף דודאים ונתן מהם ללאה. רחל אמרה ללאה: "תני לי כמה מהדודאים של בנך", אז לאה אמרה לרחל: "לא מספיק שלקחת ממני את בעלי, את גם רוצה מהדודאים של בני?". אז רחל אמרה ללאה: "נעשה עסק. תני לי כמה דודאים ממה שהבן שלך קטף לך, והלילה את תשכבי עם יצחק". היא חייכה ושמחה ואמרה תודה, ויצחק בכל מקרה נהנה. ככה זה, משפחות מזויפות תמיד שומרות בתוכן סודות הוריים.
יעקב ברח מלבן, ולבן כעס מאוד והשיג אותו. אז יעקב אמר ללבן: "מי שפסלי האלילים שלך נמצאים אצלו – נהרוג אותו. לך חפש אותם". לבן הלך וחיפש את הפסלים ולא מצא, והם לא ידעו את האמת הנוראה שרחל גנבה אותם. כשלבן בא לבתו רחל לחפש, אמרה לו: "תבין, אני לא יכולה לקום מהגמל, יש לי מחזור!". היא פחדה מאוד והגנה על עצמה בעזרת צרכיה הבסיסיים, כמו חיה. איזה מתח.
לבן חזר ליעקב, ויעקב התמוטט והתפרץ בבכי ובצעקות: "למה התעללת בי ככה עשרים שנה? עבדתי בשבילך קשה, גנבו לי את היום ואת הלילה!". לבן הנוכל התעלם, אבל יעקב היה עשיר עם שתי נשים והרבה כסף וביקש לחזור ארצה כי התגעגע להוריו ולמולדתו. הבנות של לבן העריצו את יעקב על הקשר שלו לאלוהים ושיבחו אותו. לבן דאג, ומגיע לו.
יעקב החליט להתפייס עם אחיו עשיו שלא ראה עשרים שנה, שאז עשיו רצה לרצוח אותו. יעקב פחד מאוד אבל התכונן היטב והכין הרבה מתנות לעשיו. כשעשיו ראה את אחיו ואת המתנות, סלח לאחיו והם התחבקו והתנשקו. שני האחים שלא ראו עשרות שנים זה את זה, נפגשו שוב והתפייסו. יעקב ומשפחתו נסעו בסתלבט בדרך, ואף אחד לא הפריע להם.
בן חמור אחד, יימח שמו, אנס בחורה תמימה בשם דינה. אז האחים שלה מאוד כעסו ואמרו: "שהמנייק הזה יעשה את אחותנו זונה?". בן חמור קיבל מעלת טוהר מאלוהים, הסכים להתפייס ואמר שיתחתן עם דינה כמו ילד טוב, אבל האחים לא סלחו ובאו בלילה והרגו את כל הגברים במחנה של בן חמור. קטל אכזרי ונורא היה, והאב יעקב כעס עליהם ואמר להם בניכור שקט: "אתם לא מוסריים, עכשיו ירצו לנקום בנו. מה נעשה?".
ליעקב היה בן חמוד ילד שמנת בשם יוסף, שיעקב אהב אותו מאוד ופינק אותו בבגדים יפים. יוסף היה סנוב והתרברב בפני אחיו בחלומות שחלם, שלפיהם ישלוט כמלך על כל אחיו. האחים התעצבנו עליו ושנאו אותו וצעקו עליו: "מה, אתה חושב שתהיה מלך עלינו? לך מכאן!". יום אחד הם יצאו לטייל, ויוסף הלך בתמימות ובאהבה לחפש אותם. למעשה, האב שלח אותו לחפשם ולא חשב ברצינות על מה שיקרה. יוסף תעה בדרך והרגיש אבוד בתוך מרחב גדול. כשהגיע, רצו האחים האכזריים להרוג אותו אז אחד האחים אמר: "לא יפה שנהרוג את אחינו, בואו נזרוק אותו לבור". ילה, אמרו האחים וזרקו אותו לבור. הבור היה ריק וחסר חיים ומשמעות קיומית. במקרה עברה במקום חבורת סוחרים ישמעאלים, אז האח יהודה אמר: "שמעו אחי, לא יפה מה שעשינו לאחינו יוסף. רחמים עליו. בואו נמכור אותו לישמעאלים". למה לא?, חשבו האחים ומכרו אותו. מצאו להם פתרון מאוד חומרני ומכוער, כמו לחפור באדמה. יוסף הגיע למצריים.
במצריים השר שפיקד על יוסף, פוטיפר, אהב אותו מאוד ונתן לו הכול. אשתו של פוטיפר ראתה שיוסף חתיך ויפה, והייתה אומרת לו כל לילה "בוא תשכב אתי", אז יוסף אמר בתמימות: "בעלך נתן לי הכול, חלילה לי שאעשה לו את זה". לילה אחד, כשלא היה אף אחד בבית, ניסתה האישה לאנוס אותו. יוסף השאיר את החולצה שלו אצלה וברח. האישה המרשעת אמרה לבעלה כשחזר הביתה: "יוסף העבד שלך ניסה לאנוס אותי, צעקתי אז השאיר את החולצה שלו אצלי וברח". פוטיפר כעס מאוד וציווה להכניס את יוסף לכלא.
גם מנהל בית הכלא אהב מאוד את יוסף ונתן לו הכול. שני אסירים אמרו ליוסף שחלמו חלומות מוזרים. יוסף הקשיב ופתר את החלומות בעזרת זרם תת התודעה שהכתיב לו אלוהים בורא עולם. בוקר אחד, קם המלך בבת אחת בבהלה ואמר שחלם חלום מוזר ומפחיד. הביאו את יוסף, המלך סיפר בעניין מסקרן את חלומו, ויוסף הקשיב ופתר את החלום כך: "יהיו במצריים שבע שנות שובע עם הרבה אוכל, ואחר כך שבע שנות רעב. תאגרו אוכל בשבע השנים ואחר כך תשתמשו בו בשנות הרעב". המלך התפעל מהפירוש והמליך את יוסף למלך על כל מצריים.
האדם ואשתו אהבו אהבת נפש, טיילו עירומים וחופשיים בגן עדן הנהדר והפסטורלי קטפו פירות טעימים משלל העצים שבגן. אלוהים הזהיר אותם: "אל תקטפו מעץ הדעת כי אז תמותו". הנחש הערמומי אמר לאישה: "מה אכפת מה אלוהים אמר? זה פרי נהדר ויחכים אותך". אז היא אכלה מהפרי, התלהבה ואמרה לאדם "ואו, זה נהדר! קח תטעם" והוא אכל. אלוהים תפס אותם והם נבהלו והתחבאו. זה היה קטע ממש מביך ולא נעים, איך אלוהים חקר והפליל אותם. האדם תירץ שהתחבא כי הוא עירום, אז אלוהים אמר: "חכם גדול! כיוון שאכלת מהפרי הבנת שאתה עירום". האדם כהרגל כל הגברים הנשואים האשים את אשתו והיא את הנחש, ואלוהים העניש את כולם וגירש אותם מגן עדן לסבול חיי פרך על הארץ.
הם הולידו את קין ואת הבל, וקין רצח את הבל בלי לדעת מה הוא עושה ובלי להתכוון, והצטער. אלוהים סלח לו וגירש אותו כשהוא מוגן כדי להגן על החברה שתיווצר.
האנושות נעשתה יותר ויותר רעה, אנשים התגאו ברציחות ובסוף כולם היו רעים חוץ מנוח. אלוהים נעצב ואמר לנוח לבנות תיבה ולהכניס אליה זוג מכל חיה וגם לאסוף כמדען מכל הצמחים הקיימים בטבע, לקראת בוא סוף העולם. אלוהים החליט לעשות שואה סופנית במבול ענקי על הארץ והשיט עליו את הספינה עד שהמים יבשו והם יצאו וראו שהכול שומם. הופיעה קשת יפה וצבעונית בשמיים שמסמלת את שבועת אלוהים לא לעשות מבול. אלוהים התחרט ואמר: "יותר לא אנסה אף פעם להשמיד את העולם, לא התכוונתי". העולם היה חופשי שוב, וכולם התרגשו.
הילדים של נוח שם, חם ויפת. נוח השתכר ונפל עירום באוהל, אז חם הילד המרושע נכנס בשקט בצעדים קטנים והציץ לו. כשנוח יצא הוא כעס, צעק והשתולל, קילל את חם ואת צאצאיו ובירך את שם.
אנשים החליטו לבנות מגדל גדול עד השמיים להגיע לאלוהים. אלוהים כעס עליהם ובלבל את שפותיהם שלא יבינו זה את זה והם הפסיקו לבנות באמצע והתפזרו בעולם.
אברהם היה היהודי הראשון. אלוהים אמר לו: "לך לך בכיף לטייל לארץ שאראה לך", ואברהם הלך קטן באופק בין הרים ועמקים עד ישראל. שם נפרד מקרובו לוט, לוט הלך לעיר השוקקת סדום, ואברהם הלך למדבר.
שלושה מלאכים מחופשים לאנשים באו להתארח אצל אברהם ואמרו לו שייולד להם בן. שרה חשבה בלעג בלב "שטויות, מה פתאום? אנחנו זקנים", אז המלאכים אמרו: "את צוחקת אבל זה נכון". הם לא רצו שבעלה אברהם ייעלב מהלעג, ולכן עידנו את האמירה ולא הזכירו את כל הפרטים. שרה נבהלה והתפלאה שקראו את מחשבותיה, הבינה שהם מלאכים והרגישה טוהר ויראה. פרצה ממנה מחאה רוחנית אל העולם. המלאכים הלכו לבקר את לוט בסדום.
לוט היה מארח טוב ואירח בנימוס את המלאכים כמו פקיד אדיב, אבל האנשים בסדום היו רשעים ופרימיטיביים. הם רצו לפרוץ לבית של לוט ולאנוס את האורחים, רצו לפרוץ לתוך גופו של לוט עצמו. סוטים משוגעים. היה מביך ולא נעים. המלאכים האורחים סנוורו אותם באורות ואמרו ללוט לברוח להר הקרוב עם משפחתו כי אלוהים יהרוס את סדום. לוט נלחץ נורא ואמר מהר: "לא יכול לרוץ עד ההר, זה רחוק! בבקשה תנו לי מקום קרוב!", אז הם הציעו לו לברוח למערה סודית אחת. הם ברחו, ואשת לוט האישה הכי יפה בעיר הסתקרנה והסתכלה אחורה. היא ראתה את העיר בוערת, נבהלה מהזוועה והפכה לפסל מלח.
לוט היה עם בנותיו במערה. הבנות נבהלו ואמרו זו לזו בסוד: "זהו, העולם נהרס. כולנו נמות. בואו נשכר את אבא ונוליד ממנו בנים". הם שיכרו את לוט והולידו ממנו בנים. הן עשו מעשה מביש ונורא, גילוי עריות. איזה סבל. אבל הן התביישו במה שעשו ולא גילו לאף אחד.
שרה אשת אברהם הייתה עקרה ואמרה לבעלה להביא ילד מהמשרתת הגר, אבל אחר כך המשרתת התחילה לזלזל בשרה אז שרה התעצבנה וצעקה על אברהם. אברהם אמר: "תעשי במשרתת מה שאת רוצה ותעזבי אותי, לא מתערב במריבות נשים", אז שרה התעללה במשרתת והמשרתת ברחה ממנה מסכנה ועלובה למדבר. שם פגש אותה מלאך ואמר לה לחזור לסבול אצל שרה, כי ייוולד להגר בן שיביא עם. האישה הזו הצילה את האנושות, כל הכבוד לה.
אברהם נלחם בכמה מלכים וניצח אותם. אחד מהם רצה לתת לו פרס, אבל אברהם הצטנע ואמר בתחכום: "לא צריך, אני לא רוצה שיגידו שאתה העשרת אותי. לא אקח ממך אפילו חוט". אז הרגיש שהוא עומד כחוט חסר משמעות בין שמיים וארץ.
אלוהים הוציא את אברהם בלילה ואמר לו לספור את הכוכבים. הכוכבים היו יפים ומתעתעים. אברהם לא הצליח לספור ואמר: "אוף! אבל יש המון כוכבים, איך אוכל לספור אותם? אתה לא מגזים?". אז אלוהים אמר לו: "אתה רואה? כמו הכוכבים הרבים שיש ביקום, אתן לך עם גדול. יהיה לך בן שייצור עם". אברהם התפלא. נולד להם ילד והם קראו לו יצחק, כמו ששרה צחקה כשהמלאכים אמרו להם שיהיה להם בן.
אלוהים אמר לאברם: "קח את הבן היחיד שלך יצחק, ותקריב אותו בשבילי על האש בהר". אברהם נבהל ונעצב והלך עם יצחק להר כדי ללמדו דרך עובדי אלילים. כשהגיעו, היה אברהם הנאמן עסוק בקשירת יצחק למזבח, ומלאך אלוהים אמר לו: "לא אברהם, אסור להקריב אדם! זו תועבה! כיוון שראיתי שאתה כל כך מאמין באלוהים, אתן לך עם גדול מאוד". אברהם שמח, ונולדו לו מהמשרתות הרבה ילדים חדשים. היה שחרור עם שמחה רבה וחגיגה, אבל שרה מתה.
אברהם נעצב מאוד ולקח את שרה עם דמעות בעיניים לקבור אותה. האנשים היו מנומסים והציעו לו קבר בחינם, אבל אברהם התעקש לשלם אז איש עסקים ממולח אחד ניצל אותו ואמר לו לשלם לו הון ענקי. אברהם הסכים כי היה עשיר מאוד, וקבר את אשתו. אברהם הפסיד הרבה כסף, אבל האנשים השתחררו מנימוסיהם המזויפים.
אברהם שלח עבד כושי למצוא אישה ליצחק בנו. העבד הלך לבאר, התיישב לחכות ואמר לאלוהים בלב: "האישה שאגיד לה תני לי לשתות, והיא תגיד לי שתה וגם את הגמלים שלך אשקה – היא האישה בשביל יצחק". הוא חשב: "צריך לפנות אליה בנימוס ובעדינות, היא לא תכיר אותי בהתחלה". הוא חייך בזדוניות והימר בנפשו אם יצליח או לא. באה רבקה והעבד אמר לה: "תני לי בבקשה לשתות" והיא השקתה גם את הגמלים שלו, אז הוא שמח ונתן לה תכשיטי זהב יקרים ויפים כמו נסיכה, ורבקה הייתה מאושרת.
יצחק ורבקה התחתנו. נולד להם יעקב שהיה ערמומי, ועשיו שהיה פושטק ואדמוני. יצחק אהב את עשיו כי היה מביא לו ציד טוב, ורבקה אהבה את יעקב שהיה תמים, נחמד ורוחני, ודאגה לו כמו לבבת עינה. עשיו היה הבכור, ויצחק היה אמור לברך אותו. כיוון שהאב יצחק היה כבר זקן ועיוור ולא הבחין ביניהם, רבקה אמרה לבנה יעקב: "בוא נסדר את אבא, תביא לי ציד ואלביש אותך כמו עשיו אחיך עם עור מחוספס כדי שאבא יברך אותך ולא אותו". יעקב חייך והסכים. הם סידרו את יצחק, יעקב התגנב בבגדים מחוספסים ויצחק בירך אותו. עשיו קינא קשות בי עקב ושנא אותו שנאה עיוורת ועזה בגלל זה ורצה לרצוח אותו, ויעקב ברח לארץ אחרת.
יעקב הגיע ללבן קרובו וראה שיש לו שתי בנות: לאה עם עיניים רכות ויפות כים וכשמיים, ורחל היפהפייה. יעקב אמר ללבן: "אעבוד בשבילך שבע שנים תמורת רחל בתך הקטנה". הוא עבד קשה שבע שנים ולא התמוטט, אבל בסופן לבן הנוכל רימה אותו ונתן לו את לאה. יעקב כעס אבל בייאושו הסכים לעבוד עוד שבע שנים כדי לקבל את רחל.
ערב אחד, ישבו רחל ולאה ביחד בשדה פרחים, והילד החמוד של לאה קטף דודאים ונתן מהם ללאה. רחל אמרה ללאה: "תני לי כמה מהדודאים של בנך", אז לאה אמרה לרחל: "לא מספיק שלקחת ממני את בעלי, את גם רוצה מהדודאים של בני?". אז רחל אמרה ללאה: "נעשה עסק. תני לי כמה דודאים ממה שהבן שלך קטף לך, והלילה את תשכבי עם יצחק". היא חייכה ושמחה ואמרה תודה, ויצחק בכל מקרה נהנה. ככה זה, משפחות מזויפות תמיד שומרות בתוכן סודות הוריים.
יעקב ברח מלבן, ולבן כעס מאוד והשיג אותו. אז יעקב אמר ללבן: "מי שפסלי האלילים שלך נמצאים אצלו – נהרוג אותו. לך חפש אותם". לבן הלך וחיפש את הפסלים ולא מצא, והם לא ידעו את האמת הנוראה שרחל גנבה אותם. כשלבן בא לבתו רחל לחפש, אמרה לו: "תבין, אני לא יכולה לקום מהגמל, יש לי מחזור!". היא פחדה מאוד והגנה על עצמה בעזרת צרכיה הבסיסיים, כמו חיה. איזה מתח.
לבן חזר ליעקב, ויעקב התמוטט והתפרץ בבכי ובצעקות: "למה התעללת בי ככה עשרים שנה? עבדתי בשבילך קשה, גנבו לי את היום ואת הלילה!". לבן הנוכל התעלם, אבל יעקב היה עשיר עם שתי נשים והרבה כסף וביקש לחזור ארצה כי התגעגע להוריו ולמולדתו. הבנות של לבן העריצו את יעקב על הקשר שלו לאלוהים ושיבחו אותו. לבן דאג, ומגיע לו.
יעקב החליט להתפייס עם אחיו עשיו שלא ראה עשרים שנה, שאז עשיו רצה לרצוח אותו. יעקב פחד מאוד אבל התכונן היטב והכין הרבה מתנות לעשיו. כשעשיו ראה את אחיו ואת המתנות, סלח לאחיו והם התחבקו והתנשקו. שני האחים שלא ראו עשרות שנים זה את זה, נפגשו שוב והתפייסו. יעקב ומשפחתו נסעו בסתלבט בדרך, ואף אחד לא הפריע להם.
בן חמור אחד, יימח שמו, אנס בחורה תמימה בשם דינה. אז האחים שלה מאוד כעסו ואמרו: "שהמנייק הזה יעשה את אחותנו זונה?". בן חמור קיבל מעלת טוהר מאלוהים, הסכים להתפייס ואמר שיתחתן עם דינה כמו ילד טוב, אבל האחים לא סלחו ובאו בלילה והרגו את כל הגברים במחנה של בן חמור. קטל אכזרי ונורא היה, והאב יעקב כעס עליהם ואמר להם בניכור שקט: "אתם לא מוסריים, עכשיו ירצו לנקום בנו. מה נעשה?".
ליעקב היה בן חמוד ילד שמנת בשם יוסף, שיעקב אהב אותו מאוד ופינק אותו בבגדים יפים. יוסף היה סנוב והתרברב בפני אחיו בחלומות שחלם, שלפיהם ישלוט כמלך על כל אחיו. האחים התעצבנו עליו ושנאו אותו וצעקו עליו: "מה, אתה חושב שתהיה מלך עלינו? לך מכאן!". יום אחד הם יצאו לטייל, ויוסף הלך בתמימות ובאהבה לחפש אותם. למעשה, האב שלח אותו לחפשם ולא חשב ברצינות על מה שיקרה. יוסף תעה בדרך והרגיש אבוד בתוך מרחב גדול. כשהגיע, רצו האחים האכזריים להרוג אותו אז אחד האחים אמר: "לא יפה שנהרוג את אחינו, בואו נזרוק אותו לבור". ילה, אמרו האחים וזרקו אותו לבור. הבור היה ריק וחסר חיים ומשמעות קיומית. במקרה עברה במקום חבורת סוחרים ישמעאלים, אז האח יהודה אמר: "שמעו אחי, לא יפה מה שעשינו לאחינו יוסף. רחמים עליו. בואו נמכור אותו לישמעאלים". למה לא?, חשבו האחים ומכרו אותו. מצאו להם פתרון מאוד חומרני ומכוער, כמו לחפור באדמה. יוסף הגיע למצריים.
במצריים השר שפיקד על יוסף, פוטיפר, אהב אותו מאוד ונתן לו הכול. אשתו של פוטיפר ראתה שיוסף חתיך ויפה, והייתה אומרת לו כל לילה "בוא תשכב אתי", אז יוסף אמר בתמימות: "בעלך נתן לי הכול, חלילה לי שאעשה לו את זה". לילה אחד, כשלא היה אף אחד בבית, ניסתה האישה לאנוס אותו. יוסף השאיר את החולצה שלו אצלה וברח. האישה המרשעת אמרה לבעלה כשחזר הביתה: "יוסף העבד שלך ניסה לאנוס אותי, צעקתי אז השאיר את החולצה שלו אצלי וברח". פוטיפר כעס מאוד וציווה להכניס את יוסף לכלא.
גם מנהל בית הכלא אהב מאוד את יוסף ונתן לו הכול. שני אסירים אמרו ליוסף שחלמו חלומות מוזרים. יוסף הקשיב ופתר את החלומות בעזרת זרם תת התודעה שהכתיב לו אלוהים בורא עולם. בוקר אחד, קם המלך בבת אחת בבהלה ואמר שחלם חלום מוזר ומפחיד. הביאו את יוסף, המלך סיפר בעניין מסקרן את חלומו, ויוסף הקשיב ופתר את החלום כך: "יהיו במצריים שבע שנות שובע עם הרבה אוכל, ואחר כך שבע שנות רעב. תאגרו אוכל בשבע השנים ואחר כך תשתמשו בו בשנות הרעב". המלך התפעל מהפירוש והמליך את יוסף למלך על כל מצריים.
נערך לאחרונה ב: