סיפורי הברית שלנו

[רותי ע]

סיפורי הברית שלנו

בעקבות הדיון שהתפתח (בעד ונגד המילה) - מה דעתכם לאסוף את כל הסיפורים שלנו על הברית שהיתה ושלא היתה. הכוונה לא לבקר את האחרים אלא לתת דוגמא. אם מלתי את בני אז איך עשיתי זאת ולמה. אם לא מלתי אותו למה לא ואם עשיתי משהו אחר (חגיגה, טקס אחר). ככה לדעתי גם נעביר את המסר שלנו וגם לא נפגע באחרים. מה דעתכם?

 

[_גלית_]

רותי, רעיון מצויין!

אני חושבת שזה יתן להורים שהרגע הזה חשוב להם, אפשרות לבטא את רגשותיהם וגם לאנשים כמוני - שהרגע שבו החליטו לא לימול את ילדיהם גם הוא חשוב ומרגש מאוד עבורם... אני כבר ניגשת למלאכה..

 

[נ ו ע ם]

את מתכוונת לברית שלי?! ../images/Emo8.gif

 

[רותי ע]

אם אתה זוכר ../images/Emo8.gif

זה יהיה תקדים..

 

[_גלית_]

../images/Emo6.gif

 

[נ ו ע ם]

משמועות....

השתנתי על המוהל...

מגיע לו! נהההההההה נועם.

 

[רותי ע]

הסיפור שלנו

נתחיל מהעובדה שהייתי בלחץ אימים. עוד בהריון התחלתי לברר על מוהלים שהם גם רופאים. מייד כשהתאוששתי מההרדמה שאלתי את בעלי אם יש כבר מוהל. הוא כרגיל משך זמן ולמחרת המוהל הנבחר היה תפוס. הייתי בהיסטריה. ניסינו עוד מומלץ אחד והוא בחופש. התחלנו עם טלפונים היסטרים כשאני לוחצת על בעלי שבלי המוהל שאני רוצה אין ברית. בסוף הוא הצליח לשכנע את הפרימדונה שתמורת 1600 ש"ח צנועים (ומדובר על לפני כשנתיים וחצי) הוא יעשה מאמץ לדחוס אותנו ללו"ז הצפוף שלו. ביום הברית הובלנו התינוק ואני למקום הטקס. אני הייתי עדיין עם כאבים מהניתוח הקיסרי ולא הרגשתי חגיגית במיוחד. הגיע המוהל עם עוזרת. היא לקחה את התינוק ובמיומנות הכינה אותו לניתוח. זריקה. בכי קצר והוא נרגע אצל אמא. הטקס התחיל. אני עמדתי מרחוק כולי מפוחדת. שמעתי את המוהל שר ופתאום הוא קורא לי לבוא כי הכל נגמר. הייתי המומה. לא שמעתי שום בכי. ואז יכולתי להרשות לעצמי לחייך. הרגשתי הקלה. בבית הוא היה קצת חסר מנוחה ובילה על הידיים אבל לא בכה. בלילה ישן בשלווה. לא היתה חבישה וזה מצא חן בעיני כי הכל גלוי ורואים מה קורה. ולא קרה הרבה-המקום היה יפה ללא דם או הפרשות. קצת אדמומיות וזהו. אחרי יומיים כאילו לא היה כלום. הוא גם הכין אותנו עם מראש עם רשימה של מה להכין ואיך. ולמחרת התקשר כדי לבדוק שהכל בסדר. אפילו לא בא. וממש לא היה צריך.. לסיכום: * בפעם הבאה אדאג להזמין אותו עוד בחדר הלידה. * בפעם הבאה כבר לא אהיה כל כך לחוצה. * ממליצה להפריד את המילה מהמסיבה. לחגוג אחרי חודש לפחות כשיש כוח ולא 8 ימים אחרי.

 

[zimes]

הברית של הדולבון

מלנו בגיל 3 חודשים, אחרי שהוא קצת גדל, יצור החלב וכמות הפורמולה התיצבו, והוחלט שהעולל יעמוד בהליך. עשינו חגגיגה (צנועה? 30 שהפך ל 40 איש) בביתנו. הזמנו משפחה וחברים קרובים בלבד. המוהל היה מוהל "רבני", שהוא גם רופא עור. הוא בא לבד (לביקורות אח"כ הביא אתו את בנו). הוא לא נקב בסכום, אשתו הסבירה שזה לשם שמיים. את ההכנות עשינו בחדר השינה. (אני שמחה, ד"א, שהיינו בבית - לא היתה התעסקות בלארגן דברים, לשכוח משהו, חם באולם, קר באולם, איך יהיו הילדים בנסיעה, תנאים נורמליים להנקה...) ראיתי הכל, מקרוב. לא רציתי שיקרה משהו בלי שאני רואה ומבינה אותו עד הסוף. המוהל הראה והסביר. היה בהחלט נעים ונתן הרגשה טובה של אורח ולא בוס. היינו אתו אני, בעלי, ואחי - הסקרן כמוני. הקטע הקשה היה לי דווקא הקשירה של הרגליים (זו לזו, ישרות), כדי שלא יזוז ויבעט. אני לא זוכרת בכי גדול של דולב, אבל חמי אמר השבוע שהוא בכה, הרבה. והכי נחמד מהכל - הדס ישנה כל זמן הטכס, לשמחתה של סבתה.

 

[ציפי ג]

בן של בת דודה שלי

נימול לא מכבר בגיל חמישה חודשים, (הוא נולד במשקל 700 גר), כמובן ע"י רופא מוהל, בהרדמה מקומית. היא אמרה לי, שהמוהל אמר להם, שאם היו מחכים עוד קצת, התינוק היה צריך כבר הרדמה מלאה. ב"ה הכל בסדר. עכשיו אנחנו מחכים לראות שההתפתחות שלו תעלה יפה.

 

[zimes]

אני לא זוכרת מי היה המוהל, בירושלים

שאמר שהוא מסתכל בעיניים של הילד. אם הוא מסתכל בחזרה, הוא מרדים.

 

[anat30g]

הבריתות שלנו

יש לי 3 בנים - בכור בן 8 ותאומים בני שנתיים פלוס... הברית הראשונה: לא הייתי לחוצה לפני הברית - הבכור שלי נולד אחרי שכל החברות שלי כבר ילדו - הן עשו את הסקר - הן בחנו את המוהלים על בשרן ואני בחרתי מתוכם את הטוב ביותר. מוהל ידוע, עסוק ויקרן. בגלל שידענו איזה מוהל לקחת - מיד אחר הלידה - ממש בבוקר - 10 שעות אחרי הלידה בעלי התקשר למוהל לקבוע איתו את הברית. הוא גם סגר מיד עם אולם קטן ומשפחתי לעוד 8 ימים. עד הברית כבר הנקתי כמו שצריך, הייתי אומנם עוד בהלם מלהיות אמא - אבל נושא הברית היה ברור לי שצריך לעבור ולטובת הדורות הקודמים ובצורה הכי מסורתית שאפשר. לפני הברית הלכנו לרופא ילדים לבדוק שהילד בסדר. הרופא אישר שאפשר לעשות ברית. המוהל גם בדק את הילד לפני הברית. לברית הוזמנו כ-150 איש (מתוכם 130 קרובי משפחה מצד בעלי) איזה דוד זקן וערירי היה סנדק. המוהל זריז הידים מהל את הילד עוד לפני שהוא הספיק לבכות... ז"א הילד לא בכה במהלך הברית וגם לא אחרי... אין לי מושג מה קרה שם כי עמדתי רחוק. הכל עבר בשלום וכמו שצריך - ככה שהתאומים נולדו היה ברור שמזמינים את אותו מוהל מוצלח. התאומים נולדו פגים - אז חיכינו 3 שבועות עש שניתן היה למול אותם. הברית שוב היתה בנוכחות משפחתית מורחבת וקומץ חברים באותו אולם קטן ומשפחתי... די דומה לברית של הבכור... רק שהפעם הסבים היו הסנדקים - תאום לכל סבא

בקיצור - אני לא זוכרת את הברית בתור חוויה מדהימה - אבל גם לא בתור סיוט... לא הייתי לחוצה בעיקר בגלל עבודה עצמית שאנחנו בחרנו את הטוב ביותר ושהכל יהיה בסדר. ענת

 

[נ ו ע ם]

אפשר משהו לא קשור?!

תודה! ענת, יש לך אתר מקסים וכבר השתמשתי במשהו משם! נועם.

 

[לימור של עמית]

הברית שלנו..

את הטקס עשינו בבית..את החגיגה יום למחרת בנפרד.. לא זכור לי כטראומה למרות שבכיתי מרוב התרגשות.. ידעתי מראש שמי שחתך לאבא שלי ולאחי..יחתוך גם לבני.. עמית פעמיים הטיל מימיו בקשת..ומה שדיי הצחיק בהיסטריית הדמעות המתפרצות..עבר ממש מהר.. ואח"כ עמית ישן שמונה שעות וכל דקה הלכנו לבדוק שהכל בסדר.. אבל זו היתה השפעת היין..

 

[לאה 27]

כל הכבוד ענת. האתר הכי יפה שראיתי

אי-פעם, פשוט מקסים,ותאמיני לי שראיתי הרבה אתרים יפים. עוד לא הספקתי כמובן לראות הכל, אך מה שראיתי (פרחים ומעט ברכות) היה מ ש ג ע, ואני מתכוננת לבקר בו הרבה... מומלץ לכל אוהבי היופי והשמחה. כל טוב ו-

לאה

 

[אמא של עידו]

הברית של עידו../images/Emo127.gif

בבית הורי, רק המשפחה הקרובה, מוהל רגיל שחתך לכל השושלת של בעלה של אחותי כולל הבן שלה ואחות טיפת חלב אמרה שעשה עבודה נהדרת. הוא היה נחמד מאוד, בא בזמן, בלי הרבה קישקושים, חיזק אותי ועודד אותי. אני חיכיתי בחדר אחר עם ציצי שלוף וכמה טיפות "רסקיו רמדי" בפה (גם לעידו נתתי 2 טיפות). זה נגמר מהר משחשבתי והוא לא בכה הרבה בכלל (בכה פחות בחיתוך עצמו מאשר אח"כ כשהפשיטו אותו לבדוק). ישר הוא הגיע אלי לציצי, ינק ונרגע. ממליצה בחום לעשות את הענין בבית עם המשפחה הקרובה בלבד ולעשות ארוע אם רוצים בנפרד בגיל חודש או מתי שהאם קצת מאוששת ולא לחוצה כל כך וכאובה ומפחדת זהו, ממש לא זכור לי כטראומטי, להפך - הפתיע אותי איך שזה היה מהיר והוא בכה מעט... ודרך אגב - אני אישית לא הייתי מרדימה תינוק כל כך קטן ומכירה כמה סיפורים על רופאים-מוהלים שעשו עבודה לא טובה, גבו המון כסף ואפילו במקרה אחד של חברה שבוע אחרי התינוק עבר ניתוחון להגדלת החור כי הרופא לא עשה את זה טוב והוא לא הצליח להשתין ממליצה על המוהלים שעשו זאת "לכל המשפחה"...

 

[keren1]

הברית של מתן היתה חגיגה כפולה

כי למתן יש תאומה ושמה שני. הברית נערכה 6 שבועות אחרי הלידה (כי הם נולדו פגים - האמת הברית היתה ביום הלידה המקורי). חגגנו עם משפחה וחברים באולם קטן. מכוון שאלמנט הזמן עבד לטובתנו יכולנו לבחור בקפידה מוהל. בחרנו אחד שעבר על כל ילדי חברינו. הוא היה חביב וניסה לדובב אותי. מתן בכה קלות אבל ישן אחר כך המון. בסוף הברית הוא שאל את הסנדק (אבא שלי) אם הוא רוצה שהוא יעבור עליו שוב? (הכוונה לאבא שלי). בקיצור לא זכורה לי טראומה מיוחדת. אין לי מושג איך הפצע נראה אחרי - אמא שלי החליפה לו כמה ימים. פשוט פחדתי. כאמא, נראה לי שהברית היא דבר פעוט שבנים צריכים לעבור לעומת 3 שנים בצבא!

 

[ציפי ג]

המוהל של איתי

מל שלושה מארבעת אחי, שלושה אחיינים שלי, ועוד רבים בפ"ת. יש בדיחה על אחד שהולך לרופא ונדרש להתפשט, והרופא שואלו אם הוא מפ"ת , כי הרב מילר משאיר סימן אצל כל נימוליו. את שאר בני מל קרוב של בעלי, שמל גם את שאר האחיינים במשפחתו. (הוא היה חולה בלידת איתי, וב"ה הבריא). את ספורי הבריתות כבר קראתן, ואין לי מה להוסיף.

 

[רותי ע]

ציפי-אפשר לקבל לינק?

 

[ציפי ג]

איך ולמה מלנו את חמשת בנינו

ולמה נמול את בננו השישי, אם יוולד. תודה לאורית ג, על האכסניה.

 

[דיאנה1]

הברית של בר

מסופרת בפורום ברית מילה: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=202&msgid=2063408 ולמה לא עשיתי ברית מילה - מסופר באופן מתומצת וחלקי בפורום אומנות הלידה: http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=3964