סיפורי הברית שלנו

סיפור הברית של תומר

הסיפור הוא שלא היתה ברית! אני ובעלי אנשים חילוניים שלא חובבים טקסים. ואלו הן הסיבות למה החלטנו אנחנו לא למול אותו: 1. כי אין לי זכות מוסרית לבצע אקט מכאיב, פולשני ובלתי הפיך שאין לו הצדקה כבדת משקל למישהו אחר מלבד לעצמי. 2. כי מחקרים מראים שאין שום יתרון רפואי באיבר נימול. 3. כי יש מחקר רציני המעיד על הנאה פחותה של בת-הזוג לנימול ויש יותר ויותר עדויות על הנאה פחותה של הנימול עצמו. 4. כי קיים סיכון בפעולת החיתוך וסיבוכים באחוזים לא מעטים! 5. כי ניתן להתמודד בהצלחה עם השוני החברתי הצפוי בשנים הקרובות למי שאינו נימול. ואני אופטימית מאוד. 6. כי לחילוני באמת אין סיבה כל-כך טובה לעשות ברית (ואגב, מצוות הברית לפי ההלכה היא פחות חשובה משמירת השבת למשל). גם מי שאינו נימול הוא יהודי כל עוד אימו יהודיה והברית אינה תנאי ליהדות. זהו. זה על רגל אחת. מי שמעונין/נת להעמיק בנושא אני מצרפת קישורים חשובים! שירלי.
 

keren1

New member
שירלי ...אני מלתי את בני כי אנו

אנשים דתיים. ואני מקבלת את אלו שלא רוצים למול את בנם (מכל סיבה). רציתי לספר לך משהו. יש לי חברה שלפני שנתיים נולד בנה. הם מאד התלבטו באם למול או לא. בקיצור הם החליטו שכן מהסיבה שהיא פחדה שבצבא יהיו כאלו שיציקו לבנה על זה שהוא לא "שווה". לפני 10 שנים אנשים ירדו על כאלו שלא רצו לשרת בצבא, כיום זה כבר לא קורה. אני יכולה לקוות שעד שבנך יגיע לצבא או למסגרת אחרת נפתח אנחנו, כחברה את הסובלנות לקבל דעה אחרת ושונה (מהמקובל כיום) בנושא ברית מילה.
 
תודה קרן. השאיפה שלי היא לחברה

סובלנית וטולראנטית המקבל ומאמצת לליבה את השונות בכל נושא וכמובן שבנושא זה. ולגבי הצבא: בדיוק השבוע סיפרה מישהי בפורום ברית מילה שדודתה הציקה לה על כך שלא מלה את בנה ומה יהיה כאשר הוא ילך לצבא ויציקו לו במקלחת. אז בנה בן ה- 18 של הדודה שמשרת בצבא אמר לה: "אמא, את יודעת כמה עורלות מסתובבות היום במקלחות הצהליות ואף אחד לא מתרגש!". אז אולי בוא נקווה שהימים הטובים קרובים אלינו יותר משאנחנו מדמיינים לעצמנו! ושוב, תודה על תגובתך האנושית והמרגשת
שירלי.
 

_גלית_

New member
שירלי, אין לי מילים ../images/Emo13.gif

למרות שאני מאוד אוהבת להגיד את דעתי בעצמי, הרשי לי, שירלי (
) לתפוס טרמפ על מילותייך, גם בגלל שהן מנסחות בדיוק ובתמציתיות את תחושותי ותחושות יובלל כשהחלטנו להשאיר את תומר (שלנו) שלם וגם בגלל שעייפתי קצת בזמן האחרון מלכתוב שוב ושוב את דעתי בעניין...
. כמו כן, שמחתי לקרוא את התגובות להודעתך
כן ירבו! מחכה כבר לפגוש את תומר הגדול השלם!
 
הברית של יובל

בנושא הברית התחלתי להתעסק כבר שהייתי בחודש רביעי - או כשנודע שיש בן. והיה ברור לי שנעשה עם רופא מוהל ובהרדמה. לאחר בירורים והתיעצויות, סוכם על דר. גונן - רק שלא ידענו שהוא בכלל לא מגיע לאיזור שלנו ולא רצינו לנסוע לקליניקה שלו. ולבסוף, בגיל שבועיים (בגלל צהבת) דר. צ´צ´קס המקסים ביצע את הברית. עשינו בבית, רק כ- 10 אנשים. דר. צ´צ´קס הגיע באיחור אלגנטי של שעה עם עוזרת. הוא מאוד בדרן ומדבר הרבההההההה! את ההכנות הוא עשה על השידה של יובל - למעשה הוא עשה את זריקת ההרדמה וגם חלק ניכר מהברית כבר שם. יובל צייץ קצת בזריקה אבל ממש לא נורא. לאחר מכן, יצאנו לסלון ושם עשה את הטקס והברכות. בעלי היה הסנדק והופ נגמר. תאמינו לי - אף אחד לא שם לב שעשה את הברית - זה היה כ"כ מהר. כשהוא סיים את השירה - כולם הסתכלו ושעלו: מה? זהו? יובל היה רגוע ונינוח. נכנסנו חזרה לחדר וקיבלתי הדרכה איך לטפל - לא הייתה חבישה ולא ראיתי טיפת דם!!!. לאחר רבע שעה בערך יובל התחיל לבכות רציני. דר. צ´צ´קס הסביר שאצל תינוקות גדולים (בני שבועיים), הם מקבלים התכווצויות בבטן כתוצאה מההרדמה. הנקתי אותו תוך כדי ששנינו בוכים והוא נרגע מהר. בקיצור, בהחלט חוויה - אבל לא קשה כמו שחשבתי.
 

רותי ע

New member
גם אצלנו הפרימדונה היה

צ´צ´קס והגעתי בדיוק לאותן מסקנות כמוך
 

עיליאת

New member
סיפור הברית שלנו ../images/Emo62.gif

אני ידעתי שאני אמול את בני מהרגע שידעתי שעילי הוא בן... למה?? כי חשבתי על זה ודנתי על זה עם עצמי והגעתי למסקנה שאני רוצה למול אותו, כמו שהתחתנתי ברבנות רציתי להמשיך את המסורת בבית. אצל בעלי השאלה לא עלתה, היה ברור שמלים את עילי. בחרנו במוהל עם נסיון מדהים של 25 שנה כשהוא בן 45... את כל הסידורים גיא עשה עם המוהל בטלפון, מלנו את עילי בגיל 3 שבועות מכיוון שהוא נולד קטן ואם חיכינו אז המשכנו עוד קצת על מנת שיקבל קצת בשר
ביום של הברית לא הייתי לגמרי מאופסת... אבל לאחר הברית המוהל קרא לי אליו, הוא הכריח אותי לראות את המקום על מנת שאני אדע איך זה נראה, הסביר לי כיצד לחתל את עילי ומה לעשות. לאחר מכן הנקתי את עילי והוא נרגע לו לחלוטין והלך לו לישון. עילי ישן רגיל באותו לילה ולא נשמעו פרצי בכי... למחרת הגיע המוהל אלינו הביתה בבוקר, בדק את עילי וישב איתנו קצת לענות על שאלות. הוא נתן לי כמה טיפים בקשר לעילי שלי עשו ממש הרגשה טובה. נ.ב. למוהל קראו עומסי. בפעם הבאה יש לי כבר מוהל
 

Yarik N

New member
המוהל עומסי מראשון?

אדם באמת נחמד... הוא בן של מוהל אחר שקוראים לו גם עומסי שמל את כולנו במשפחה (שישה בנים) והבן מל את כל הנכדים הבנים (12) (יש 13 כמובן אבל אחד ערל) והוא באמת מוהל טוב. מה זה מוהל טוב? כזה שלא היו לו הרבה פיספוסים.... (לא מתכוון להיות ציני ולהוציא דיבה על האדם הבאמת נחמד הזה. רק לשים דברים בפורפוציות, אם הייתי מחליט למול את בני, זה המוהל שהייתי בוחר גם!!!) הוא לא התבדח? "ציצי מרגיע בכל גיל" ..."אני עושה גם מילה לבנות..בנות 20 אצלי בבית"...
 
שישה בנים? שישה בנים?

איזה כיף לאמך. בנות יש? אם נוסיף את חמשת אחיך על שנים עשר ילדיהם, לחמשת בני, ולקבוצה של אביא, בכלל, אתם אי שם....
 

Yarik N

New member
למה את חושבת יש שישה בנים?

אמא שלי כל הזמן ניסתה להביא בת
והיא תחלוק עלייך כמובן בנושא ה"איזה כיף" איזה מזל שלא היה אולטראסאונד,אם היה, במקום לכתוב היום בפורום הייתי בטח מגורד.... (או היה אסור הפלות..לא משנה מה זה רק בשביל הבדיחה)
 
אני חייבת להגיד

שזו לא הסיבה שלי יש חמישה בנים. וגם אצלנו מספר הנכדים ממין זכר בכלל לא פופורציונלי לאחוזים באוכלוסיה.
 
לי היה חשוב שהמוהל יהיה בעל שם

ידעתי שאני הולכת על מוהל כבר מהרגע שנודע שיש לי בן בבטן. אחרי הלידה התחלנו בחיפושים, קיבלנו המלצה גורפת מכל מי ששאלנו, על מוהל שמל כמעט את כל העיר שלנו
כבר בהריון הודעתי שאני מתכוונת לעשות את הטקס בבית כנסת ולא באולם, כיוון שאת החגיגה באולם שמרנו לפדיון הבן, חודש לאחר הלידה. אלא שאז חמותי הציעה שנעשה את זה אצלה בבית ואני הסכמתי מיד! יש לה בית גדול וידעתי שגם לי יהיה נוח יותר בתוך הבית, מבחינת התארגנות וכו´. היא הכינה הכל! ולנו נשאר רק לבוא עם הגוזל. הרגשתי נוח מאוד, לא הייתי צריכה לטרוח ולהתגנדר (אבל בהחלט לא באתי בטרנינג!) "קיבלתי" את חדר השינה הגדול, שם יכולתי להיום עם יובל לפני ואחרי הברית, להרגע ולהרגיע... בזמן הברית עצמה הייתי בחדר, לא היה לי אומץ לראות את הטקס, אבל שמעתי הכל, יובל בכה שניה אחת (בשלב שהפשיטו אותו ולא בזמן החיתוך) ופתאום הכל נגמר! זה ארך ממש שניות, לא הספקתי להבין ולהתרגש מכל מה שקורה וכבר קראו לי החוצה, נתנו לי לידיים תינוק שקט ורגוע להפליא ויכולתי להסתובב איתו בחדר בגאווה גדולה! אח"כ הוא הלך לישון והיה באמת רגוע מאוד. גם הימים שלאחר מכן היו רגועים ללא שום סימן שהילד עבר "טראומה".
 
למעלה