סיפורי מלצרים
היי לכולם... אני סתם אוהבת להיכנס לפורומים אקראיים, קראתי את רוב השירשורים בפורום שלכם והא ממש כיפי ומתוק! עשיתם לי חשק לנסוע לאילת...וגם עשיתם לי חשק לספר משהו שקרה לי לפני שבועיים בערך. נסעתי עם 3 חברים לחוף בהרצליה, ישבנו בבית
על הים, בעיקר בשביל האווירה. הכל נראה סבבה עד שניגש אלינו המלצר, היינו במצב רוח טוב, התנצלנו בחיוך על שלוקח לנו זמן להחליט מה להזמין והשתדלנו להיות נחמדים, בכל זאת הוא בגילנו (17-18) והכל... הבחור עשה פרצוף אומלל ועייף, אמר "נו באמת תזמינו כבר אני מתייבש פה" והתייחס אלינו כאל מטרד שמפריע לו ללכת הביתה. אני יודעת שמלצרות זו עבודה נורא קשה ומצ'פרת מלצרים בכיף, אבל חלק מהעבודה הוא גם לחרוק שיניים ולחייך למרות שהשעה הייתה 2 בלילה, לא? נשארנו לשבת אחרי שסיימנו לאכול כי כאמור באנו בעיקר בשביל האוירה, ייאמר לזכותנו שלא תפסנו שולחנות כי המקום לא נראה מפוצץ בכלל ואף זקוק ללקוחות. בשלב מסוים ניגש המלצר וביקש שנזמין חשבון, כי הם רצו לסגור, הוא רצה ללכת או משהו מעין זה קיבלנו את החשבון, שהיה 26 שקל, הזמנו רק
וגבינה, לא התכוונו להשאיר הרבה טיפ, נתנו לו 30 ש"ח כדי שיחזיר לנו 4 ואז נחליט כמה להשאיר. וכאן אני מגיעה לקטע המעניין: המשכנו לשבת ותהינו, לאחר שגילינו את התנהגותו ה"מעניינת" של המלצר, מתי אם בכלל יחזור אלינו העודף. אנחנו מחכים ומחכים והעודף לא חוזר.... לא בשביל ה-4 שקלים אלא בשביל הסקרנות והפרנציפ על המלצר המבאס והחצוף החלטנו לחכות עד שהכסף יחזור אלינו. כשהוא לא חזר אחרי המווווון זמן, חבר וחברה שלי ניגשו אליו (היה מאוחר בלילה, והיה מצחיק אתם יודעים), והסבירו לו שהוא צריך להחזיר את העודף ולתת לנו להחליט כמה טיפ להשאיר לו... לפי מה שהם מספרים הבחור התנצל וגמגם
והתחיל לחפש בכל המסעדה 4 שקלים, כמובן שהם ויתרו לו בסוף והלכו זהו, קצת ארוך אבל משעשע מה אתם הייתם עושים?
היי לכולם... אני סתם אוהבת להיכנס לפורומים אקראיים, קראתי את רוב השירשורים בפורום שלכם והא ממש כיפי ומתוק! עשיתם לי חשק לנסוע לאילת...וגם עשיתם לי חשק לספר משהו שקרה לי לפני שבועיים בערך. נסעתי עם 3 חברים לחוף בהרצליה, ישבנו בבית
