סיפורי עוצמה (42)
- פותח הנושא kung fu
- פורסם בתאריך
מתוך "המדריך לפיצוץ קורי קרמה"
שהרבה קישורים אליו מתגלגלים בפורום: שתיים וחצי לפנות בוקר – לא רציתי להמשיך לנסוע. רציתי למצוא מקום לישון. כדי שתבינו את שיקולי עלי להסביר שהיה לי (יש לי) חוש מוזר, שיכול להוליכני דרך עיר נעולת-דלתות שהגעתי אליה לראשונה בחיי, הולכת בביטחון כאדם שמפתחות ביתו בכיסו, עד לחדר מדרגות פתוח שמעל קומתו האחרונה ומתחת לגג יש מישורת שבה אפשר לפתוח בביטחה שק שינה ולישון, או בניין לא גמור, או מתבן. מאחר שהיה קר מדי לישון מחוץ לעיר, התכוונתי להגיע לעיירה ולמצוא לי מחסה ללילה. שני קילומטרים, בערך. כביש רחב ומואר. הרמתי יד, לא עצרו. הלכתי. כעבור מאות מטרים אחדות, פנה אלי מישהו מעבר לכביש בדיבור חצוף (שלא הבנתי.) בעודו מרתק את תשומת לבי ראיתי עוד אחד קרב אלי מן העברin השני. ראיתי את תכניתם – לתקוף במהירות ובכוח. לא יכולתי להרשות לעצמי קרבות מגע – בגלל העובר שהיה ברחמי. "עכשיו אני צריכה טרמפ", חשבתי. ואז עצר לי טרמפ. גבר איטלקי בשנות השלושים, נאה, מהודר, שופע בלורית ושפם וידידותי. הודיתי לו שהציל אותי, סיפרתי לו על השניים. "הם היו שניים? אני ראיתי אחד", אמר (איטלקית.) "והם לא נגעו בך? שאל, משועשע", "זום-זום" הדגים, לוחץ מעל עצם הערווה שלי. "לא, הם לא הגיעו עד אלי. היו מעבר לכביש." היגענו העירה. לאחר קצת נסיעה בעיר, ביקשתי: "עצור לי כאן, בבקשה". "מה עצור לי כאן? ואיפה תשני? אקח אותך לתחנת הרכבת, שם אפשר לישון." בתחנת הרכבת של העיירה הקטנה אמנם היו ספסלי עץ נוחים, רחבים, ובניגוד לתחנות גדולות יותר, אפשר היה להשתרע עליהן באין-מפריע.
שהרבה קישורים אליו מתגלגלים בפורום: שתיים וחצי לפנות בוקר – לא רציתי להמשיך לנסוע. רציתי למצוא מקום לישון. כדי שתבינו את שיקולי עלי להסביר שהיה לי (יש לי) חוש מוזר, שיכול להוליכני דרך עיר נעולת-דלתות שהגעתי אליה לראשונה בחיי, הולכת בביטחון כאדם שמפתחות ביתו בכיסו, עד לחדר מדרגות פתוח שמעל קומתו האחרונה ומתחת לגג יש מישורת שבה אפשר לפתוח בביטחה שק שינה ולישון, או בניין לא גמור, או מתבן. מאחר שהיה קר מדי לישון מחוץ לעיר, התכוונתי להגיע לעיירה ולמצוא לי מחסה ללילה. שני קילומטרים, בערך. כביש רחב ומואר. הרמתי יד, לא עצרו. הלכתי. כעבור מאות מטרים אחדות, פנה אלי מישהו מעבר לכביש בדיבור חצוף (שלא הבנתי.) בעודו מרתק את תשומת לבי ראיתי עוד אחד קרב אלי מן העברin השני. ראיתי את תכניתם – לתקוף במהירות ובכוח. לא יכולתי להרשות לעצמי קרבות מגע – בגלל העובר שהיה ברחמי. "עכשיו אני צריכה טרמפ", חשבתי. ואז עצר לי טרמפ. גבר איטלקי בשנות השלושים, נאה, מהודר, שופע בלורית ושפם וידידותי. הודיתי לו שהציל אותי, סיפרתי לו על השניים. "הם היו שניים? אני ראיתי אחד", אמר (איטלקית.) "והם לא נגעו בך? שאל, משועשע", "זום-זום" הדגים, לוחץ מעל עצם הערווה שלי. "לא, הם לא הגיעו עד אלי. היו מעבר לכביש." היגענו העירה. לאחר קצת נסיעה בעיר, ביקשתי: "עצור לי כאן, בבקשה". "מה עצור לי כאן? ואיפה תשני? אקח אותך לתחנת הרכבת, שם אפשר לישון." בתחנת הרכבת של העיירה הקטנה אמנם היו ספסלי עץ נוחים, רחבים, ובניגוד לתחנות גדולות יותר, אפשר היה להשתרע עליהן באין-מפריע.
סיפור עוצמה מלפני שבוע
בדיוק לפני שבוע הלכתי לחתונה. הלכתי שם לשירותים. נעלתי את הדלת. טוב השתנתי ואז פתחתי את המנעול. הורדתי את הידית למטה אבל הדלת לא נפתחה. (אני לא בטוחה שהידית ירדה. כבר לא זוכרת. או שהידית ירדה והדלת לא נפתחה, או שהידית עצמה לא ירדה). ניסיתי לפתוח אותה בכוח פעמיים אבל שום דבר לא זז. נעלתי את המנעול ופתחתי שוב, ואז ניסיתי לפתוח ושוב דבר לא קרה. ניסיתי לפתוח עוד פעם אחת בעדינות ושום דבר לא קרה.
זזתי אחורה. עצמתי את העיניים. נשמתי והרגשתי את עצמי. במקביל דמיינתי איך אני תיכף פוקחת את העיניים ומורידה את הידית, והידית יורדת כמו חמאה והדלת נפתחת בקלות ובנעימות. פקחתי את העיניים שלווה ורגועה. ואז הורדתי את הידית והיא ירדה כמו חמאה, ופתחתי את הדלת בקלות ובנעימות!!!! מדהים!
(היום נפגשתי עם מישהי שנתקעה בשירותים ציבוריים, אז נזכרתי בסיפור הזה).
בדיוק לפני שבוע הלכתי לחתונה. הלכתי שם לשירותים. נעלתי את הדלת. טוב השתנתי ואז פתחתי את המנעול. הורדתי את הידית למטה אבל הדלת לא נפתחה. (אני לא בטוחה שהידית ירדה. כבר לא זוכרת. או שהידית ירדה והדלת לא נפתחה, או שהידית עצמה לא ירדה). ניסיתי לפתוח אותה בכוח פעמיים אבל שום דבר לא זז. נעלתי את המנעול ופתחתי שוב, ואז ניסיתי לפתוח ושוב דבר לא קרה. ניסיתי לפתוח עוד פעם אחת בעדינות ושום דבר לא קרה.
אם כבר מנעולים...
היינו, ספירו ואני, בדרכנו מברצלונה לפלטה-דל-מר. באותו יום יצאנו ברכבת מברצלונה לסן פליו דה גישול.. התברר שהגענו לסן-פליו דה משהו אחר, בצפון במקום בדרום.. חזרנו לברצלונה. תקציב הרכבות שלנו נגמר. היינו בלב העיר, ליד התחנה המרכזית. סומכת על חושי המוזר, הובלתי את ספירו לחדר מדרגות - עלינו בשקט-בשקט - מצאנו גג נעול עם שרשרת ומנעול. בחושך המוחלט ששרר, גיששתי ומיששתי, כופפתי, סובבתי - פתאום הדלת נפתחה. יצאנו לגג ופרשנו שקי שינה. היינו שפוכים. התעוררתי טרם זריחה, מרגישה שחייבים להתחפף מיד כדי למנוע אסון, אבל שצריך להישאר כדי שספירו יקבל איזה שיעור. שכבתי ערה וממתינה לאסון הקרב - הרי פרצנו דלת! זה משטרה... האשמה פלילית... בשבע בבוקר עלה זקן והתחיל לגדף. "מה אתם עושים פה! זה לא חוף הים! לכו מפה!" "סליחה, וכבר נלך", אמר לו ספירו בספרדית הטובה יותר שלו (הוא היה איטלקי), והזקן יצא. הצצתי במנעול - הוא לא היה פרוץ! שחררתי, בלילה, את השרשרת מן הוו שהיתה תפוסה עליו בצד השני (לא זה של המנעול). כך שנמצאנו על גג לא נעול... בחורף הבא, באביניון, ישנתי אולי חדשיים בצריף ששימש מחסן (היו שם תפאורות, וכמה גלונים נפט, ועוד כל מיני) שהיה נעול במנעול על שרשרת עם וו. הייתי מטשטשת את עקבותי (הדרך לשם עברה על משטח עלי שלכת בתולי, שרגל לא דרכה עליו) פותחת את הוו, וסוגרת אותו שוב מבפנים (השרשרת היצה רופפת - הרווח הספיק כדי להוציא יד ולהלביש את השרשרת על הוו הרופף.) הייתי מגיעה לקראת חצות ויוצאת לרוב בצהריים. כי מהבוקר המוקדם היו חונות מכוניות מאחורי הצריף - שמעתי אותן בדולבי - ואם לא התעוררתי ויצאתי ממש מוקדם, לא נותר לי אלא להירדם שוב עד הצהריים. חששתי שישמעו אותי נוחרת או משתעלת... אבל מעולם לא תפסו אותי. כשעזבתי, השארתי את המקום כפי שמצאתי אותו - רק משטח העלים נראה פחות בתולי, למרות כל מאמצי.
היינו, ספירו ואני, בדרכנו מברצלונה לפלטה-דל-מר. באותו יום יצאנו ברכבת מברצלונה לסן פליו דה גישול.. התברר שהגענו לסן-פליו דה משהו אחר, בצפון במקום בדרום.. חזרנו לברצלונה. תקציב הרכבות שלנו נגמר. היינו בלב העיר, ליד התחנה המרכזית. סומכת על חושי המוזר, הובלתי את ספירו לחדר מדרגות - עלינו בשקט-בשקט - מצאנו גג נעול עם שרשרת ומנעול. בחושך המוחלט ששרר, גיששתי ומיששתי, כופפתי, סובבתי - פתאום הדלת נפתחה. יצאנו לגג ופרשנו שקי שינה. היינו שפוכים. התעוררתי טרם זריחה, מרגישה שחייבים להתחפף מיד כדי למנוע אסון, אבל שצריך להישאר כדי שספירו יקבל איזה שיעור. שכבתי ערה וממתינה לאסון הקרב - הרי פרצנו דלת! זה משטרה... האשמה פלילית... בשבע בבוקר עלה זקן והתחיל לגדף. "מה אתם עושים פה! זה לא חוף הים! לכו מפה!" "סליחה, וכבר נלך", אמר לו ספירו בספרדית הטובה יותר שלו (הוא היה איטלקי), והזקן יצא. הצצתי במנעול - הוא לא היה פרוץ! שחררתי, בלילה, את השרשרת מן הוו שהיתה תפוסה עליו בצד השני (לא זה של המנעול). כך שנמצאנו על גג לא נעול... בחורף הבא, באביניון, ישנתי אולי חדשיים בצריף ששימש מחסן (היו שם תפאורות, וכמה גלונים נפט, ועוד כל מיני) שהיה נעול במנעול על שרשרת עם וו. הייתי מטשטשת את עקבותי (הדרך לשם עברה על משטח עלי שלכת בתולי, שרגל לא דרכה עליו) פותחת את הוו, וסוגרת אותו שוב מבפנים (השרשרת היצה רופפת - הרווח הספיק כדי להוציא יד ולהלביש את השרשרת על הוו הרופף.) הייתי מגיעה לקראת חצות ויוצאת לרוב בצהריים. כי מהבוקר המוקדם היו חונות מכוניות מאחורי הצריף - שמעתי אותן בדולבי - ואם לא התעוררתי ויצאתי ממש מוקדם, לא נותר לי אלא להירדם שוב עד הצהריים. חששתי שישמעו אותי נוחרת או משתעלת... אבל מעולם לא תפסו אותי. כשעזבתי, השארתי את המקום כפי שמצאתי אותו - רק משטח העלים נראה פחות בתולי, למרות כל מאמצי.
אם כבר מנעולים...
היינו, ספירו ואני, בדרכנו מברצלונה לסן-פליו-דה-גישול. באותו יום יצאנו לשם ברכבת מברצלונה... התברר שהגענו לסן-פליו דה משהו אחר, בצפון במקום בדרום.. חזרנו לברצלונה. תקציב הרכבות שלנו נגמר. ניאלץ להמשיך בטרמפים. היינו בלב העיר, ליד התחנה המרכזית. סומכת על חושי המוזר, הובלתי את ספירו לחדר מדרגות - עלינו בשקט-בשקט - מצאנו גג נעול עם שרשרת ומנעול. בחושך המוחלט ששרר, גיששתי ומיששתי, כופפתי, סובבתי - פתאום הדלת נפתחה. יצאנו לגג ופרשנו שקי שינה. היינו שפוכים. התעוררתי טרם זריחה, מרגישה שחייבים להתחפף מיד כדי למנוע אסון, אבל שצריך להישאר כדי שספירו יקבל איזה שיעור. שכבתי ערה וממתינה לאסון הקרב - הרי פרצנו דלת! זה משטרה... האשמה פלילית... בשבע בבוקר עלה זקן והתחיל לגדף. "מה אתם עושים פה! זה לא חוף הים! לכו מפה!" "סליחה, וכבר נלך", אמר לו ספירו בנימוס בספרדית הטובה יותר שלו (הוא היה איטלקי), והזקן יצא. הצצתי במנעול - הוא לא היה פרוץ! שחררתי, בלילה, את השרשרת מן הוו שהיתה תפוסה עליו בצד השני (לא זה של המנעול). כך שנמצאנו על גג לא נעול... לא פרצנו כלום... סתם ישנו על גג. בחורף הבא, באביניון, ישנתי אולי חדשיים בצריף ששימש מחסן (היו שם תפאורות, וכמה גלונים נפט, ועוד כל מיני) שהיה נעול במנעול כזה, על שרשרת עם וו. הייתי מטשטשת את עקבותי (הדרך לשם עברה על משטח עלי שלכת בתולי, שרגל לא דרכה עליו) פותחת את הוו, וסוגרת אותו שוב מבפנים (השרשרת היצה רופפת - הרווח הספיק כדי להוציא יד ולהלביש את השרשרת על הוו הרופף.) הייתי מגיעה לקראת חצות ויוצאת לרוב בצהריים. כי מהבוקר המוקדם היו חונות מכוניות מאחורי הצריף - שמעתי אותן בווליום מוגבר - ואם לא התעוררתי ויצאתי ממש מוקדם, לא נותר לי אלא להירדם שוב עד הצהריים. חששתי שישמעו אותי נוחרת או משתעלת... אבל מעולם לא תפסו אותי. כשעזבתי, השארתי את המקום כפי שמצאתי אותו - רק משטח העלים נראה פחות בתולי, למרות כל מאמצי.
היינו, ספירו ואני, בדרכנו מברצלונה לסן-פליו-דה-גישול. באותו יום יצאנו לשם ברכבת מברצלונה... התברר שהגענו לסן-פליו דה משהו אחר, בצפון במקום בדרום.. חזרנו לברצלונה. תקציב הרכבות שלנו נגמר. ניאלץ להמשיך בטרמפים. היינו בלב העיר, ליד התחנה המרכזית. סומכת על חושי המוזר, הובלתי את ספירו לחדר מדרגות - עלינו בשקט-בשקט - מצאנו גג נעול עם שרשרת ומנעול. בחושך המוחלט ששרר, גיששתי ומיששתי, כופפתי, סובבתי - פתאום הדלת נפתחה. יצאנו לגג ופרשנו שקי שינה. היינו שפוכים. התעוררתי טרם זריחה, מרגישה שחייבים להתחפף מיד כדי למנוע אסון, אבל שצריך להישאר כדי שספירו יקבל איזה שיעור. שכבתי ערה וממתינה לאסון הקרב - הרי פרצנו דלת! זה משטרה... האשמה פלילית... בשבע בבוקר עלה זקן והתחיל לגדף. "מה אתם עושים פה! זה לא חוף הים! לכו מפה!" "סליחה, וכבר נלך", אמר לו ספירו בנימוס בספרדית הטובה יותר שלו (הוא היה איטלקי), והזקן יצא. הצצתי במנעול - הוא לא היה פרוץ! שחררתי, בלילה, את השרשרת מן הוו שהיתה תפוסה עליו בצד השני (לא זה של המנעול). כך שנמצאנו על גג לא נעול... לא פרצנו כלום... סתם ישנו על גג. בחורף הבא, באביניון, ישנתי אולי חדשיים בצריף ששימש מחסן (היו שם תפאורות, וכמה גלונים נפט, ועוד כל מיני) שהיה נעול במנעול כזה, על שרשרת עם וו. הייתי מטשטשת את עקבותי (הדרך לשם עברה על משטח עלי שלכת בתולי, שרגל לא דרכה עליו) פותחת את הוו, וסוגרת אותו שוב מבפנים (השרשרת היצה רופפת - הרווח הספיק כדי להוציא יד ולהלביש את השרשרת על הוו הרופף.) הייתי מגיעה לקראת חצות ויוצאת לרוב בצהריים. כי מהבוקר המוקדם היו חונות מכוניות מאחורי הצריף - שמעתי אותן בווליום מוגבר - ואם לא התעוררתי ויצאתי ממש מוקדם, לא נותר לי אלא להירדם שוב עד הצהריים. חששתי שישמעו אותי נוחרת או משתעלת... אבל מעולם לא תפסו אותי. כשעזבתי, השארתי את המקום כפי שמצאתי אותו - רק משטח העלים נראה פחות בתולי, למרות כל מאמצי.
לא אוהבת את הפינה הזאת
בעיה שלי, ברור... אבל בכל זאת אסביר למה. כי * כשמספרים סיפורי עוצמה עלולים לבזבז אנרגיה. הסיפור מאבד את קסמו והופך לרגיל *עלול לשמש עזר לניפוח האגו *טוהר המילה:ברגע שמגדירים דברים כמו הקשבה לאינטואיציה או ליקום כתופעות יוצאי דופן(ולא מצב טבעי), הם עלולים להפוך באמת לנדירים, כדי שיצדיקו את ההגדרה "לא שיגרתית" *אצל לוחם אין שיגרה.הכל ותמיד אצלו קסום ומסתורי. ובכל זאת מאד הייתי רוצה למצוא סיפורי עצמה שאצליח לראות בהם תרומה. רעיונות, מחשבות אחרות על הנושא?
בעיה שלי, ברור... אבל בכל זאת אסביר למה. כי * כשמספרים סיפורי עוצמה עלולים לבזבז אנרגיה. הסיפור מאבד את קסמו והופך לרגיל *עלול לשמש עזר לניפוח האגו *טוהר המילה:ברגע שמגדירים דברים כמו הקשבה לאינטואיציה או ליקום כתופעות יוצאי דופן(ולא מצב טבעי), הם עלולים להפוך באמת לנדירים, כדי שיצדיקו את ההגדרה "לא שיגרתית" *אצל לוחם אין שיגרה.הכל ותמיד אצלו קסום ומסתורי. ובכל זאת מאד הייתי רוצה למצוא סיפורי עצמה שאצליח לראות בהם תרומה. רעיונות, מחשבות אחרות על הנושא?
Jerald_Admonds
New member
ובכן
כל שיש לי לומר על הנושא זה שאני מרגיש כאשר דיבור על משהו מבזבז את האנרגיה שלו, כך שאני יכול למנוע ביזבוז אנרגיה מבעוד מועד. ולפי הרגשתי, לכתוב על סיפורי עוצמה שקרו לי רק מעגן ומחזק אותם יותר במציאות ונותן להם תוקף ועידוד להמשיך לקרות.. חוצמזה אנחנו לרוב נוטים לשכוח ולהתרגל לדברים המדהימים באמת בחיינו, אז סיפורי עוצמה שרשומים בפורום יכולים לשמש כתזכורת לפלא שהוא חיינו.
כל שיש לי לומר על הנושא זה שאני מרגיש כאשר דיבור על משהו מבזבז את האנרגיה שלו, כך שאני יכול למנוע ביזבוז אנרגיה מבעוד מועד. ולפי הרגשתי, לכתוב על סיפורי עוצמה שקרו לי רק מעגן ומחזק אותם יותר במציאות ונותן להם תוקף ועידוד להמשיך לקרות.. חוצמזה אנחנו לרוב נוטים לשכוח ולהתרגל לדברים המדהימים באמת בחיינו, אז סיפורי עוצמה שרשומים בפורום יכולים לשמש כתזכורת לפלא שהוא חיינו.
יש הבדל
בין אמונות לבין דעות. אבל את צודקת בין אם מדובר באמונות ובין אם מדובר בדעות ניתן להחליף אותם ולא ממש כדאי להתפס אליהם. השאילה מה נקראה בעיניך להתפס לדעות. דעות על הדברים תמיד אהיה לנו. יש לי דעה בנוגע למונח סיפורי עוצמה, יותר נכון מה נחשב בעיני כסיפורי עוצמה ומה לא. דעתי- כנראה- שונה משלך. האם בזה את רואה קבעון דעה? דעתי בנושא סיפורי עוצמה, כפי שכתבתי, שיכולות נשכחות/ לא שימושיות/ או אולי לא זמינות לרוב כמו שימוש מכוון בדמיון, הקשבה ופעולה לפי אינטואיציה וכדומה לא נחשבות בעיני כסיפורי עוצמה. דעה זו להערכתי העכשווית יותר מועילה לי מכל דעה אחרת ששמעתי עד עכשיו על הנושא. אין לי שום בעיה להחליף דעה במידה ואגיע למסקנה שהדעה החדשה יותר תורמת לי. כך שאם באמת את רוצה לתת לי עצה/ הצעה כפי שהבנתי שרצית לעשות בהודעתך הקודמת אנא תעשי את זה באופן יעיל יותר, תפרטי אם יש לך דעה שונה ותסבירי מה הסיבות שאת חושבת שדעתך יותר עוזרת לך מאשר אם היית מחזיקה בדעה שלי למשל. "היקום הוא מיסטורין"-את כותבת... משפט נכון בעיני, רק שבהודעה זו נראת לי כמשפט לא קשור, כקלישא, כאילו שמישהו התלהב מאמירה מסוימת ואז הוא נועץ אמירה זו בכל הזדמנות (מתאימה ולא מתאימה).
בין אמונות לבין דעות. אבל את צודקת בין אם מדובר באמונות ובין אם מדובר בדעות ניתן להחליף אותם ולא ממש כדאי להתפס אליהם. השאילה מה נקראה בעיניך להתפס לדעות. דעות על הדברים תמיד אהיה לנו. יש לי דעה בנוגע למונח סיפורי עוצמה, יותר נכון מה נחשב בעיני כסיפורי עוצמה ומה לא. דעתי- כנראה- שונה משלך. האם בזה את רואה קבעון דעה? דעתי בנושא סיפורי עוצמה, כפי שכתבתי, שיכולות נשכחות/ לא שימושיות/ או אולי לא זמינות לרוב כמו שימוש מכוון בדמיון, הקשבה ופעולה לפי אינטואיציה וכדומה לא נחשבות בעיני כסיפורי עוצמה. דעה זו להערכתי העכשווית יותר מועילה לי מכל דעה אחרת ששמעתי עד עכשיו על הנושא. אין לי שום בעיה להחליף דעה במידה ואגיע למסקנה שהדעה החדשה יותר תורמת לי. כך שאם באמת את רוצה לתת לי עצה/ הצעה כפי שהבנתי שרצית לעשות בהודעתך הקודמת אנא תעשי את זה באופן יעיל יותר, תפרטי אם יש לך דעה שונה ותסבירי מה הסיבות שאת חושבת שדעתך יותר עוזרת לך מאשר אם היית מחזיקה בדעה שלי למשל. "היקום הוא מיסטורין"-את כותבת... משפט נכון בעיני, רק שבהודעה זו נראת לי כמשפט לא קשור, כקלישא, כאילו שמישהו התלהב מאמירה מסוימת ואז הוא נועץ אמירה זו בכל הזדמנות (מתאימה ולא מתאימה).
לתופף שמש
אם נראה לך שיש פה סיפורי עצמה "למתחילים", שלא תמיד ראויים לתואר הרם, אולי את צודקת. אז בואו נעלה את הרמה! טוב, אחפש לכם סיפור עצמה למהדרין. אמנם, קצת נמאס לי. אני מרגישה שקופה פה. השתיקה סביבי רועמת (חוץ מעמנואל...). הגעתי עד כאן בכתיבה ויצאתי עם הבת שלי וחברתה, והנה, ענני פתיחה! הראשונים מזה זמן רב, אולי שנה! (טוב, הסתיו מביא ענני פתיחה - זה הזרעים המחכים לנבוט, הקשר שלהם עם האדמה, שטרם התחרע, גורם לה לפתוח קרמה.) אז אספר סיפור עננים, למרות שאני כבר רואה את החמצת הפנים הכללית שבה יתקבל פה. בסתיו 2001, רגע אחרי שפרצה האינתיפאדה, באתר פסטיבל בראשית שהסתיים, רצוף כמויות סוריאליסטיות של אשפה, חיכיתי לצוות של איזו טלויזיה מקומית שהיה אמור לצלם ארבע דקות כתבה על ריקוד על שאלות. דחיתי את פירוק האוהל שלי (מתחם ריקוד על שאלות) וישבתי לתפור לי שמלה. והנה התקדרו השמיים... גשם מתחיל לטפטף... זה אומר - חייבת לעזוב הכל ולרוץ לפרק, לא תהיה שמלה, לא יהיה אוהל ולא נעליים, ציוד ייהרס... התופים... היה שם בעל תשובה ברסלבי, שלמשמע דאגותי התחיל לשיר "גשם גשם, בוא!" מודעת היטב לכך שהיעדר גשם מנקה לא יעזור להעלות ארוכה, אבל לא מתעכבת אפילו לרקוד על זה, כי ראיתי שזה נכון, לקחתי את יסמין אלי לאוהל ולימדתי אותה לתופף שמש. העננים התפזרו. אשכרה. לקח הרבה זמן עד שחזר הגשם. באשר לכתבה... היא צולמה ושודרה. האם יצא לי מזה משהו? לא ברור. זה לא עניין גדול לתופף שמש או גשם - כוונה שקל מאוד ללמוד ולבצע... פעם גרנו, משפחתי ואני, איפשהו בשטח, ביוון, ולפתע פרץ גשם זלעפות. סופה. ראינו אותו גולש במורד ההר לעברנו. רצתי לבקתה של שכנים, לראות אם נוכל למצוא שם מחסה, וראיתי שאיננו מתקבלים שם בברכה כלל (למרות שהאנשים נעדרו). חזרתי, והזעקתי את בני - שהיה בן תשע. תופפנו ושרנו שמש. הצמחים היו זקוקים לגשם הזה... הגשם נחצה - מעלינו וצפונה עבר פס יבש; מדרומנו השתוללה הסופה.
אם נראה לך שיש פה סיפורי עצמה "למתחילים", שלא תמיד ראויים לתואר הרם, אולי את צודקת. אז בואו נעלה את הרמה! טוב, אחפש לכם סיפור עצמה למהדרין. אמנם, קצת נמאס לי. אני מרגישה שקופה פה. השתיקה סביבי רועמת (חוץ מעמנואל...). הגעתי עד כאן בכתיבה ויצאתי עם הבת שלי וחברתה, והנה, ענני פתיחה! הראשונים מזה זמן רב, אולי שנה! (טוב, הסתיו מביא ענני פתיחה - זה הזרעים המחכים לנבוט, הקשר שלהם עם האדמה, שטרם התחרע, גורם לה לפתוח קרמה.) אז אספר סיפור עננים, למרות שאני כבר רואה את החמצת הפנים הכללית שבה יתקבל פה. בסתיו 2001, רגע אחרי שפרצה האינתיפאדה, באתר פסטיבל בראשית שהסתיים, רצוף כמויות סוריאליסטיות של אשפה, חיכיתי לצוות של איזו טלויזיה מקומית שהיה אמור לצלם ארבע דקות כתבה על ריקוד על שאלות. דחיתי את פירוק האוהל שלי (מתחם ריקוד על שאלות) וישבתי לתפור לי שמלה. והנה התקדרו השמיים... גשם מתחיל לטפטף... זה אומר - חייבת לעזוב הכל ולרוץ לפרק, לא תהיה שמלה, לא יהיה אוהל ולא נעליים, ציוד ייהרס... התופים... היה שם בעל תשובה ברסלבי, שלמשמע דאגותי התחיל לשיר "גשם גשם, בוא!" מודעת היטב לכך שהיעדר גשם מנקה לא יעזור להעלות ארוכה, אבל לא מתעכבת אפילו לרקוד על זה, כי ראיתי שזה נכון, לקחתי את יסמין אלי לאוהל ולימדתי אותה לתופף שמש. העננים התפזרו. אשכרה. לקח הרבה זמן עד שחזר הגשם. באשר לכתבה... היא צולמה ושודרה. האם יצא לי מזה משהו? לא ברור. זה לא עניין גדול לתופף שמש או גשם - כוונה שקל מאוד ללמוד ולבצע... פעם גרנו, משפחתי ואני, איפשהו בשטח, ביוון, ולפתע פרץ גשם זלעפות. סופה. ראינו אותו גולש במורד ההר לעברנו. רצתי לבקתה של שכנים, לראות אם נוכל למצוא שם מחסה, וראיתי שאיננו מתקבלים שם בברכה כלל (למרות שהאנשים נעדרו). חזרתי, והזעקתי את בני - שהיה בן תשע. תופפנו ושרנו שמש. הצמחים היו זקוקים לגשם הזה... הגשם נחצה - מעלינו וצפונה עבר פס יבש; מדרומנו השתוללה הסופה.
עמנואל זיטנר
New member
סיפורים
מה ההבדל בין "סתם" סיפור ל"סיפור עוצמה"? "כאן מספרים על כל דבר יוצא מהרגיל שקרה לנו" כמו לדוגמא שנפל לי כוס מהיד ולא נשבר? "על דברים קסומים" כמו לדוגמא שהצלחתי לתפוס את הכוס לפני שהוא הגיע לרצפה? "על דברים שיוצאים מהשיגרה" כמו למצוא עבודה משמונה עד חמש עד שאצא לפנסיה? "על אירועים מופלאים שהתרחשו בחיינו" טוב, זה יותר קל/קשה... אני נושם, אוהב, יש לי חברים וכו'? "העולם הזה קסום ומסתורי" ולכן כל מה שקורה בו הוא קסום ומסתורי... כולל כל אחד ואלת מאיתנו. "בטוח שקרה לכם משהו שחורג מהשיגרה...!" כן, הכל .... כי לא כל כך יש לי שגרה... "אז כאן המקום לספר עליו" לא נראה לי, המקום לתעד את החיים שלי היא לא בפומבי, או כך לפחות נראה לי התכוון קרליטוס שכתב על טכניקה בשם: מחיקת היסטוריה אישית.
מה ההבדל בין "סתם" סיפור ל"סיפור עוצמה"? "כאן מספרים על כל דבר יוצא מהרגיל שקרה לנו" כמו לדוגמא שנפל לי כוס מהיד ולא נשבר? "על דברים קסומים" כמו לדוגמא שהצלחתי לתפוס את הכוס לפני שהוא הגיע לרצפה? "על דברים שיוצאים מהשיגרה" כמו למצוא עבודה משמונה עד חמש עד שאצא לפנסיה? "על אירועים מופלאים שהתרחשו בחיינו" טוב, זה יותר קל/קשה... אני נושם, אוהב, יש לי חברים וכו'? "העולם הזה קסום ומסתורי" ולכן כל מה שקורה בו הוא קסום ומסתורי... כולל כל אחד ואלת מאיתנו. "בטוח שקרה לכם משהו שחורג מהשיגרה...!" כן, הכל .... כי לא כל כך יש לי שגרה... "אז כאן המקום לספר עליו" לא נראה לי, המקום לתעד את החיים שלי היא לא בפומבי, או כך לפחות נראה לי התכוון קרליטוס שכתב על טכניקה בשם: מחיקת היסטוריה אישית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.