כל איש הולך בזמנו, הבאנשי
דייג הולך לאן שיש מים, חקלאי הולך לאן שיש אדמה, נפח הולך לאן שיש אוויר, וכיצד איש יכול להימלט מיום מותו? לכל אדם יש ככה וככה זמן על גבי האדמה, ואפילו אם ייכנס לחור של עכבר, המוות עדיין ימצא אותו ביום זה. כל מה שיש לנו זה את הזמן הניתן לנו, ובין אם אנו תינוקות, צעירים או זקנים עלינו ללכת כאשר נקראנו. הבאנשי תמיד בוכה בשביל האו´בריינס, כך היה מאז ומעולם וכך זה יהיה גם בעתיד. אנטוני או´בריין היה איש חזק, גדול ויפה-תואר, ואומנם היו יכולים לי נישואים טובים, אלמלא בחרתי בו לבעלי. יום אחד חלה אנטוני ושכב במיטה, חברו הטוב ג´וני ראפראטי בה ושאל אותי "האם ג´וני חי? הרי שעברתי ליד הגבעה המצביעה על קדימה שמעתי בכי, ושבחתי שזה לאנטוני, שהוא מת". ובאותו רגע רצה לחדר הנערה הצעירה אלן ואמרה "שמעתי צעקה מלאת אבל מאחורי הבית!", ואני אמרתי "זאת לבטח הבאנשי". אנטוני שמע אותי ודיבר בקושי רב "אם הבאנשי באה בשבילי, אני אהיה מת היום או מחר, דעי שאהבתיך". ובאמצע היום הבא, אנטוני מת.
