אפרופו מקומות רדופים -
הייתי עכשיו בבמקום שמצמרר אותי בכל פעם מחדש. יש לנו בקיבוץ מקלט אחד שאבא שלי אחראי עליו (הוא שומר שם דברי צילום בעיקר). הלכתי לשם בשביל לצייר. כשהגעתי, אחרי שהצלחתי לפתוח את המנעול, הזזתי בקושי את הדלת המתכתית החורקת, וכמו בכל פעם היססתי לפני שהמשכתי. הדלקתי מתג אור אחד, ואוד אחד. גרם מדרגות ראשון... אני לא יודעת איך לתאר לכם את המקום הזה - הכל נראה ישן, יש שם כל מיני דברי מחסן כאלה.. ואווירה מקפיאה, אשכרה. המשכתי לגרם המדרגות השני, עד שנעמדתי מול מעין דלת פלדה עבה. גם אותה בקושי הזזתי, בסוף היא נפתחה בבת אחת, ומולי היה חדרון חשוך. נכנסתי. הדלקתי עוד מתג אור... ועוד דלת (כמה אפשר??), שבתוה, סופסוף, החלק העיקרי של המקלט, שעם האור היה קצת פחות נורא, ועדיין... חדר המדרגות ההוא, פשוט מפחיד. כשיצאתי הכל היה חשוך-חשוך-חשוך. את המדרגות עליתי במהירות, ובערך שעה נתקעתי שם עד שהצלחתי לנעול. בקיצור, אין לי פואנטה, אבל אווירת הרפאים הזכירה לי...