פילוסוף רוחני33
Well-known member
עובדת ההשמה שהייתה לי בתל אביב לפני שלושים שנה, הייתה האישה הכי נהדרת שהכרתי בחיים. הייתה מלאה שמחה, עדינות, חמידות ורגשות. פעם אמרה לי בטיפול שהיא מצטערת שאין לנו זמן לשוחח על דברים אישיים, ופעם היה לי מנהל עבודה שאהבה והיה אומר לי להוציא את הידיים מהכיסים אז אמרה שיש לו הומור של איש צבא. סיפרתי לה על ספרים שקראתי, נתתי לה סיפורים שכתבתי, דאגתי לה כשהייתה חולה ושאלתי אותה ואת הפקידה למצבה אם כואב לה, וקניתי לה מתנות. מאוד אהבתי אותה ועד היום אני מאוד אוהב אותה ומתגעגע אליה. הייתי לא ברור ודיברתי אתה בדרך מתפלספת כי פחדתי להביע את רגשותיי אליה, זו בעיה שהייתה לי תמיד שכשאני פוחד להגיד מה אני מרגיש אני מתפלסף. לכן לא הבינו שאהבתי אותה והפסיכולוג שעבד בשבילי ביחד אתה הציק לי קשה כדי שלא אצור אתה קשר, העליב אותי והפחיד אותי בקשר לבנות. הציג אותי כרודף נשים בלי כוונות רגשיות ביחסי אנוש. אמר לי דברים כמו "תמצא לך בחורה בגיל שלך וברמה שלך" "אם מישהי אמרה לך שיש לה חבר, אתה לא מדבר אתה". הוא הזיק קשה לשיחות שלי עם אנשים, תקופה ממושכת לא יכולתי לדבר עם אנשים. שכחתי איך מדברים ומפתחים שיחה. קרו לי דברים נוראים. גם הסתבכתי עם אנשים זרים מסוכנים בכל מיני מקומות בארץ וסיכנתי את חיי. עובדת ההשמה אמרה לי שהיא לא רוצה לשמור אתי על שום קשר, וזה העציב אותי מאוד. עד היום אני זוכר אותה היטב ומתגעגע אליה. הנזק שהפסיכולוג גרם לי נשאר בי עד היום, אבל אני מתגבר עליו. אני מדבר וחושב בדרך מיוחדת כי אני פילוסוף ואמן, ואנשים מחשיבים את זה לתכונה רעה ומתקשים להבין אותי ואת כוונותיי בגלל זה. הכוונות שלי טובות, אבל הרבה אנשים חושבים שהן רעות. לכן אני נלחם בעולם כבר הרבה שנים.