סיפור אדם וחוה, גרסה א´:
פעם, לפני מיליוני שנים, חיו סוג קופים שנכחדו שנקראים היום אוסטרלופיתקים. יום אחד פרצה שרפה וכל האוסטרלופיתקים נכחדו חוץ מאחת. שמה היה חוה. היא נדדה ונדדה לבדה בג´ונגל וניזונה מפרות, ירקות וחיות קטנות שצדה, וכך היא המשיכה לנדוד במשך שנים אחדות. יום אחד הגיעה לגן נורא יפה שממנו יצאו ארבעה נחלים. היא התיישבה בגן וחיתה בו, ובזמן זה התיידדה עם הרבה חיות שחיו בו. לאחר שבועות אחדים של ידידות היתה הורגת אותן במרמה, תוך ניצול האמון שנתנו בה. היה לה סכין שייצרה במיוחד בעבור זה. רק חיה אחת לא הרגה. הנחש החכם. היא חיבבה אותו מאוד. יום אחד היא אפילו נתנה לו לחדור לתוך הנרתיק שלה. כעבור ארבעים יום טיילה סמוך לאיזה עץ וראתה את הנחש מזדחל עליו. "ס...ס...ס... חוה האוסטרלופיתקית," אמר הנחש. "מה אתה רוצה ממני," שאלה חוה, מתעלמת מחוסר הנימוס שבדבריה. "דעי לך שכשחדרתי לתוכך, השארתי בתוך הבטן שלך את זרעי, והוא נחבר לביצית שלך ובעוד שבעה חודשים לפחות יצא מהבטן שלך בן זכר שחצי גופו מהזרע שלי והחצי השני מהביצית שלך." "נו, אז?" שאלה חוה. "יש לי פרי לתת לך מהעץ הזה. פרי שיעשה לך ולבן שלך רק טוב. כשתאכלי מהפרי הזה, תחכימי ותקבלי צורה שונה, נעלה יותר. תדעי להבחין בין טוב לרע ונפח מוחך יגדל פלאים. וגם העובר שבתוכך יקבל מהפרי דרך השליה ויושפע ממנו." לקחה חוה מהפרי ואכלה ממנו, ואז קרה לה משהו מוזר: מוחה גדל, צמחו לה שתי בלוטות על החזה וכמעט כל השיער שעל גופה נעלם. גם השרירים שלה נחלשו מאוד. "אתה רואה מה קרה בגלל הפרי המחורבן הזה? איך עכשיו אני אוכל לצוד?!" צעקה חוה. "ולא נראה לי שיהיה לי כל-כך קל ללדת ככה." "לא היית חייבת להקשיב לי." אמר הנחש. "צאצאיך רק יודו לי על מה שעשיתי בעבורכם. לכי תמציאי שפה מורכבת יותר ותעשי הרבה ספורט. שני דברים מועילים מאוד." כעבור שמונה חודשים ילדה חוה את בנה וקראה לו אדם.
פעם, לפני מיליוני שנים, חיו סוג קופים שנכחדו שנקראים היום אוסטרלופיתקים. יום אחד פרצה שרפה וכל האוסטרלופיתקים נכחדו חוץ מאחת. שמה היה חוה. היא נדדה ונדדה לבדה בג´ונגל וניזונה מפרות, ירקות וחיות קטנות שצדה, וכך היא המשיכה לנדוד במשך שנים אחדות. יום אחד הגיעה לגן נורא יפה שממנו יצאו ארבעה נחלים. היא התיישבה בגן וחיתה בו, ובזמן זה התיידדה עם הרבה חיות שחיו בו. לאחר שבועות אחדים של ידידות היתה הורגת אותן במרמה, תוך ניצול האמון שנתנו בה. היה לה סכין שייצרה במיוחד בעבור זה. רק חיה אחת לא הרגה. הנחש החכם. היא חיבבה אותו מאוד. יום אחד היא אפילו נתנה לו לחדור לתוך הנרתיק שלה. כעבור ארבעים יום טיילה סמוך לאיזה עץ וראתה את הנחש מזדחל עליו. "ס...ס...ס... חוה האוסטרלופיתקית," אמר הנחש. "מה אתה רוצה ממני," שאלה חוה, מתעלמת מחוסר הנימוס שבדבריה. "דעי לך שכשחדרתי לתוכך, השארתי בתוך הבטן שלך את זרעי, והוא נחבר לביצית שלך ובעוד שבעה חודשים לפחות יצא מהבטן שלך בן זכר שחצי גופו מהזרע שלי והחצי השני מהביצית שלך." "נו, אז?" שאלה חוה. "יש לי פרי לתת לך מהעץ הזה. פרי שיעשה לך ולבן שלך רק טוב. כשתאכלי מהפרי הזה, תחכימי ותקבלי צורה שונה, נעלה יותר. תדעי להבחין בין טוב לרע ונפח מוחך יגדל פלאים. וגם העובר שבתוכך יקבל מהפרי דרך השליה ויושפע ממנו." לקחה חוה מהפרי ואכלה ממנו, ואז קרה לה משהו מוזר: מוחה גדל, צמחו לה שתי בלוטות על החזה וכמעט כל השיער שעל גופה נעלם. גם השרירים שלה נחלשו מאוד. "אתה רואה מה קרה בגלל הפרי המחורבן הזה? איך עכשיו אני אוכל לצוד?!" צעקה חוה. "ולא נראה לי שיהיה לי כל-כך קל ללדת ככה." "לא היית חייבת להקשיב לי." אמר הנחש. "צאצאיך רק יודו לי על מה שעשיתי בעבורכם. לכי תמציאי שפה מורכבת יותר ותעשי הרבה ספורט. שני דברים מועילים מאוד." כעבור שמונה חודשים ילדה חוה את בנה וקראה לו אדם.