פילוסוף רוחני33
Well-known member
דני ישב בגן הילדים ושיחק. דנה ניגשה אליו והציעה לעזור לו. "תודה דנה", אמר, "מה שלומך?". "אתה חמוד", אמרה. "אולי נהיה חברים?", שאל. "בסדר", אמרה דנה, "אז נתנשק". "אני לא רוצה להתנשק", אמר דני, "בואי נתחבק". הם התחבקו. כל הגן נשארו חברים והיו נפגשים בבית.
ביסודי הם ישבו תמיד ביחד וגם עזרו זה לזה להכין שיעורים. יום אחד דני נשאר אצל דנה עד מאוחר. היא אמרה לו שאולי יתנשקו. הוא הסכים. היא כיבתה את האור, והם התנשקו. דנה השביעה אותו לא לגלות לאף אחד.
הילדים היו צוחקים עליהם ושרים להם חתן וכלה. הם היו נבוכים והסמיקו אבל שתקו. יום אחד בהפסקה דנה אמרה לדני שהוא כל כך חמוד ושהיא אוהבת אותו הכי בעולם. דני אמר שנורא משמח לשמוע את זה. היו מסיבות דיסקו עד עשר והם רקדו בחושך, התחבקו והתנשקו.
אז הגיעה תקופת החטיבה ואחר כך התיכון. הם עברו לגור ביחד. דנה עזרה לדני בלימודים, והם היו רבים אם להשקיע יותר בקשר או בלימודים לקראת הבחינות הקשות.
כעבור כמה זמן, התחילה תקופת שעמום בקשר. דני היה יוצא לטייל עם הכלב שלו ונשאר אתו שעות ארוכות כדי לברוח מדנה. בטיולים הסתכל בתלתלי הכלב וראה כמה הם יפים וזוהרים בשמש, והכלב הביט בו בחזרה כחולם.
דני החליט לשקם את הקשר. היה קונה פרחים ובשמים לדנה, זה הביך אותה והבית נמלא בריחות חזקים. הגיע הסתיו, הם היו הולכים לטייל ביחד במורד שדה צהוב.
אבא של דנה חלה. דנה נכנסה לדיכאון. הייתה הולכת ובוכה, ודני הולך אחריה ומנחם אותה. כשהגיע האביב, הבריא האב.
הם התגייסו לחיל הים. היו שולחים זה לזה מכתבים, ודנה שמרה את המכתבים מדני במגירה שלה. דני הבטיח לכתוב כל הזמן לדנה, כדי שתדע שלא טבע.
כשנגמר הצבא, החליט דני להציע נישואין לדנה. הוא התלבש יפה וססגוני וצעד בצעדים גאים לעבר דנה, כרע על ברכיו והושיט לה טבעת זהב. היא שמחה מאוד ואמרה תודה, תודה.
בחתונה דנה ירדה במדרגות עם שמלה לבנה ארוכה כשלג בחורף ועלים יורדים עליה. כשעמדו בחופה, בכתה לתוך כוס היין והדמעות נצנצו. הם התנשקו נשיקה ארוכה, והכוכבים חתמו את שבועת אהבתם.
הם ישבו על דשא גדול, ודני ניגן לה בגיטרה. פתאום הבחין שדנה עושה לו מבט מוזר כמו מוטציה. הוא הבין שמשהו לא בסדר בקשר. "תמיד אשמור עלייך", אמר. באותם ימים היה דני סוגר את דנה בבית אתו ואוסר עליה לצאת. לפעמים ציווה עליה לשטוף רצפה או לרחוץ כלים. יום אחד, אמרה דנה לדני: "אני רוצה ילד".
הם הלכו למיטה להתפנק. דנה סבלה כאבי היריון ובחילות, ודני טיפל בה. אחרי תשעה חודשים נולד ילד חמוד. הם קראו לו דניאל.
דנה הייתה מנענעת את דניאל כל היום בעריסה ושרה לו שירים. גילתה שהיא שרה יפה מאוד. הוריו צילמו אותו ושמרו את התמונות, וגם לקחו אותו לטיולים בטבע במכונית. דני חזר לעזור לדנה בכל העבודות. כשגדל קצת, אהב לרקוד. הוריו היו מסתכלים איך רקד, ונקשרים אליו בחוטים כחולים. יום אחד נגע בטעות בלהבת נר בזמן הריקוד ונכווה. דנה רצה אליו לשים לו פלסטר. אחרי שטיפלה בו, נפל עליה דניאל בחיבוק ואמר: "אימא, אני אוהב אותך. מאוד מאוד". זה היה הרגע המשמח ביותר בחיי דני ודנה.
ביסודי הם ישבו תמיד ביחד וגם עזרו זה לזה להכין שיעורים. יום אחד דני נשאר אצל דנה עד מאוחר. היא אמרה לו שאולי יתנשקו. הוא הסכים. היא כיבתה את האור, והם התנשקו. דנה השביעה אותו לא לגלות לאף אחד.
הילדים היו צוחקים עליהם ושרים להם חתן וכלה. הם היו נבוכים והסמיקו אבל שתקו. יום אחד בהפסקה דנה אמרה לדני שהוא כל כך חמוד ושהיא אוהבת אותו הכי בעולם. דני אמר שנורא משמח לשמוע את זה. היו מסיבות דיסקו עד עשר והם רקדו בחושך, התחבקו והתנשקו.
אז הגיעה תקופת החטיבה ואחר כך התיכון. הם עברו לגור ביחד. דנה עזרה לדני בלימודים, והם היו רבים אם להשקיע יותר בקשר או בלימודים לקראת הבחינות הקשות.
כעבור כמה זמן, התחילה תקופת שעמום בקשר. דני היה יוצא לטייל עם הכלב שלו ונשאר אתו שעות ארוכות כדי לברוח מדנה. בטיולים הסתכל בתלתלי הכלב וראה כמה הם יפים וזוהרים בשמש, והכלב הביט בו בחזרה כחולם.
דני החליט לשקם את הקשר. היה קונה פרחים ובשמים לדנה, זה הביך אותה והבית נמלא בריחות חזקים. הגיע הסתיו, הם היו הולכים לטייל ביחד במורד שדה צהוב.
אבא של דנה חלה. דנה נכנסה לדיכאון. הייתה הולכת ובוכה, ודני הולך אחריה ומנחם אותה. כשהגיע האביב, הבריא האב.
הם התגייסו לחיל הים. היו שולחים זה לזה מכתבים, ודנה שמרה את המכתבים מדני במגירה שלה. דני הבטיח לכתוב כל הזמן לדנה, כדי שתדע שלא טבע.
כשנגמר הצבא, החליט דני להציע נישואין לדנה. הוא התלבש יפה וססגוני וצעד בצעדים גאים לעבר דנה, כרע על ברכיו והושיט לה טבעת זהב. היא שמחה מאוד ואמרה תודה, תודה.
בחתונה דנה ירדה במדרגות עם שמלה לבנה ארוכה כשלג בחורף ועלים יורדים עליה. כשעמדו בחופה, בכתה לתוך כוס היין והדמעות נצנצו. הם התנשקו נשיקה ארוכה, והכוכבים חתמו את שבועת אהבתם.
הם ישבו על דשא גדול, ודני ניגן לה בגיטרה. פתאום הבחין שדנה עושה לו מבט מוזר כמו מוטציה. הוא הבין שמשהו לא בסדר בקשר. "תמיד אשמור עלייך", אמר. באותם ימים היה דני סוגר את דנה בבית אתו ואוסר עליה לצאת. לפעמים ציווה עליה לשטוף רצפה או לרחוץ כלים. יום אחד, אמרה דנה לדני: "אני רוצה ילד".
הם הלכו למיטה להתפנק. דנה סבלה כאבי היריון ובחילות, ודני טיפל בה. אחרי תשעה חודשים נולד ילד חמוד. הם קראו לו דניאל.
דנה הייתה מנענעת את דניאל כל היום בעריסה ושרה לו שירים. גילתה שהיא שרה יפה מאוד. הוריו צילמו אותו ושמרו את התמונות, וגם לקחו אותו לטיולים בטבע במכונית. דני חזר לעזור לדנה בכל העבודות. כשגדל קצת, אהב לרקוד. הוריו היו מסתכלים איך רקד, ונקשרים אליו בחוטים כחולים. יום אחד נגע בטעות בלהבת נר בזמן הריקוד ונכווה. דנה רצה אליו לשים לו פלסטר. אחרי שטיפלה בו, נפל עליה דניאל בחיבוק ואמר: "אימא, אני אוהב אותך. מאוד מאוד". זה היה הרגע המשמח ביותר בחיי דני ודנה.