סיפור אישי.

[אוריאל מעוז]

סיפור אישי.

בגיל ארבע וחצי הורי התגיירו מהנצרות ליהדות - כן כן הברית...זה כאב!!! כאשר התקרבתי לגיל מצוות לא ידעו הורי כיצד אני עולה לתורה: אוריאל בן יצחק (שם אבי) או אוריאל בן אברהם אבינו כדרך כל הגרים. הלכנו לרב בבה סאלי זכרונו לברכה ששמו יצא בכל הארץ והתייצבתי שם יחד עם אמי. חיכינו בתור וכשהגיע תורי להכנס אל הרב הכניסו אותי לבד. ישב שם הרב והביט בי (היה לו מבט - שהרגשתי כאילו הוא קורא את שורש נשמתי) ואמר שמך כאברהם - בן אברהם אבינו תקרא. יש לציין שעדיין לא הוצאתי מפי את השאלה שרציתי והוא כבר ענה עליה. לאחר שנישקתי את ידו הוא עשה סימן לשמש שיכניס את הבא בתור. אך שניה לפני שיצאתי אמר הרב: ותזהר לא להיות חמר.(חמור במרוקאית) וכך היה. עליתי לתורה באוריאל בן אברהם. לפני שלוש שנים (אני היום בן 31) גיליתי והבנתי את כל מה שאמר לי. שמך כאברהם אכן כן: אוריאל = 248 אברהם=248 ולא להיות חמר: חמר=248 החמור מייצג את החומריות של החיים ואברהם מייצג את החסד והרוחניות ``שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם`` ספר בראשית עקדת יצחק. ואז הבנתי סופי שהיעוד שלי הוא לכיוון הרוחניות והמודעות העצמית ולא לכיוון החומר. עד כאן, למעשה רציתי לשתף אתכם בסיפור הזה על מנת לחזק את כל העושים במלאכת הנומרולוגיה גם אם זה לא נראה בהתחלה מובן יתכן ששנים אחרי פתאום ``ירד`` האסימון. אוריאל מעוז רייקי מאסטר

 

[מיכל לב]

אוריאל היקר ותסלח לי עינת,

עופפתי ועופפתי לי שנים מספר, ואת הגשמיות השארתי טמונה בעפר. היום אחרי הנחיתה, הבאתי לעצמי את הבשורה: שכנפיים זה טוב, וכמה שיותר עמוק יותר רחוק, אבל כאן במימד הדחוס, לשורשים ישנו אותו ייחוס. כלומר רוחניות וגשמיות הן אותה הגברת...וטמאות זו כבר אופרה אחרת. אז אהבה,אור ושפע!!! ועינת איתך הסליחה אם לדעתך זו לא הבמה.

 

[pomelit]

זה נשמע מדהים

מה היה שמך קודם? לא חשבת להיות אריאל (מלאך) אף פעם? נחמד גם שאתה מתייחס לבר מצווה (13) ולגיל התובנה (31) - בכל זאת, אותן ספרות. לא יודעת מה המשמעות של ויתור על החומר כדרך חיים - אתה יושב על מחצלות קש עבשות ולא נועל נעליים? (-: אני לא מתכוונת להיות קנטרנית - תענה לי בבקשה

 

[עינת]

פומלית

פומלית מקסימה את יודעת שאני מאוד אוהבת את תגובותייך אבל למה קנטרנות? אני מסכימה עם המהות של תגובתך(ראי את תשובתי לאוריאל) אבל הייתי רוצה שהדברים יאמרו בדרך אחרת. בכל מקרה עלינו לזכור שכל אחד חושב ומבין דברים אחרת ולכל אחד יש את הקצב שלו בחיים. חשוב לי לתת מקום של כבוד לכולם גם אם איני מסכימה איתם. ואת יקירתי המשיכי להיות אתנו כמה שיותר. אוהבת אותך אור שפע ואהבה עינת

 

[אוריאל מעוז]

תשובות לכל שאלותיך.

פומלית יקרה העלת לי חיוך על פני כשקראתי את הודעתך לגבי המחצלות והנעלים ודמיינתי את עצמי יושב במערה על מצע של קש, יחף, שולף הודעות מהאינטרנט ומנהל משם פורום רייקי. זה פשוט היה משעשע מאוד. ועכשיו ברצינות: שמי הקודם היה CEDRIC יעני סדריק. בגיל ארבע וחצי קצת לפני הברית מילה שלי הורי התלבטו בין שלוש שמות: יעקב - כי אבא שלי בחר כשם יצחק ואמא שלי רבקה, ארז - שזה בערך התרגום של סדריק מצרפתית, ואוריאל בגלל שנולדתי בחודש של חנוכה חג האורים. התלבטו התלבטו התלבטו ובסוף אמרו נשאל את הנער. בערב בהיר אחד באו אלי ושאלו אותי איזה שם אני רוצה: יעקב,ארז,אוריאל. אמרתי להם שאני צריך לחשוב על זה ולמחרת אמרתי לאמא שלי שאוריאל מצלצל לי נחמד (יש לזכור שזה מזווית ראיה של ילד צרפתי שלא מבין ושמע מעולם עברית) וכך היה. לגבי חומריות ורוחניות: הדבר היחיד שאני טוען הוא שדרך הרוחניות מגיעים לחומר ולא להפך. אברהם אבינו אומנם סמל לחסד ורוחניות אבל התברך בהבה רכוש וחומריות. וזה אני חושב שהרב ניסה לאמר לי. לך בדרך אברהם תגיע לחומריות דרך הרוחניות, ראה את החומריות כאמצעי אך לא כמטרה. ולהיות שקוע בחומר זה להיות עם קו מחשבה של ``אכול ושתה כי מחר נמות``. דרך אגב, אני באמת לא אוהב נעלים - אני מעדיף סנדלי שורש הם מאוד נוחות ועד לפני שנה כשבעבודה חוייבתי לנעול נעלים, הייתי עם סנדלים גם בחורף, אבל זה באמת לא קשור לעניין. אור וטוב ברוח ובחומר אוריאל מעוז

 

[מיכל מנדל!]

היי אוריאל

היי אוריאל!!! שוב ושוב אני נפגשת במילותיךוכנראה שום דבר לא קורה במקרה. עד כמה שידוע לי אוריאל הוא כן שמו של מלאך. החא כן? יש לנו את ברכת המלאכים הידועה כשאוריאל הוא סולל הדרך מלפננו. אני הצלחתי להבין מדבריך את בחירת שמך. אני חושבת שילד בן ארבע וחצי שמגיע לתובנה כזו מדהימה בגיל כל כך צעיר הוא אדם רוחני מיום הולדו. פשוט מדהים... ושוב אני מוצאת חבור ביננו, גם אני לא אוהבת נעליים ומעדיפה ללכת בסנדלי שורש. בכל אופן זהוא פורום נומרולוגיה. אז תגיד לא התחרטת נניח שלא קראו לך יעקב? יעקב אבינו כל כך מזוהה כאיש שקול רגוע ורוחני. אדם שהעביר את היכולות שלו לבנו האהוב יוסף. לו ורק לו. אדם שהיה אבא של כל השבטים. תגיד בתור ילד לא היה לך קשה להתמודד עם השם הכל כך עוצמתי? אוריאל. השם שלך מכיל לפחות פעמיים את שמו של בורא עולם. לבת שלי קוראים אור ורק היום אני יודעת כמה קשה לילד צעיר להתמודד עם כמויות אנרגיה כאלה ששמו מכיל. ועוד בהכפלה. לא יצא לך שהרגשת שאתה כל הזמן בנתינה או אולי נתינת יתר לחברה? תמיד החברה והאנשים במקום הראשון עוד לפני צרכיי? אם התשובות נכונות אז נשאלת השאלה איזו אחריות יש להורים בקביעת שמו של האדם? סליחה עינת עם הסבתי את הפורום שלך לדיון פילוסופי. לדעתי האישית בלבד אני חושבת שיש מקום בפורום לדבר על משמעותן של האותיות העבריות שבעזרתן אנחנו מתקשרים אחד עם השני. אלו הן הצפנים שיוצרים את תבניתנו. את ``האני`` שלנו שבא במגע אחד עם השני. אז שיהיה לכולם הרבה אור ואהבה אין סופית. מיכל

 

[עינת]

מיכל להפך אני שמחה

מאוד שהפורום שלי מקבל נופך פילוסופי ויותר מכך הייתי רוצה שזאת תהיה תכליתו להבין דברים לעומק לחדד את המחשבה וההבנה ולהפרות אחד את השני. אך מה לעשות ורבים מהמשתתפים בפורום סקרנים ורוצים יעוץ? אני בוחרת לתת לכולם את מה שאני יכולה במסגרת הזאת גם אם זה פחות מעניין לי. מקווה שקראת את תשובותי לאוריאל כיוון שיש בהן ללמד כל אחד מאיתנו גם מעצם הנושא שאוריאל העלה וגם מעצם התשובות שלי ושל שאר המשתתפים. גם אני לומדת באותו רגע שנשאלה השאלה היא לוקחת אותי למקום של להבין ולתהות על הדברים. את מוזמנת לתרום במישור הפילוסופי כמה שיותר. מחבקת אותך אור שפע ואהבה עינת

 

[מיכל מנדל!]

תודה לך עינת

היי עינת!!! אני מודה לך על הפירגון. נכון שזה כייף כשיש הפרייה הדדית. תראי איזה יופי איך שהפורום שלך תופס תאוצה. זאת היתה הכוונה שלי מלכתחילה לגרום לפורום להתעצם ולהכפיל עצמו. אז אני מחבקת אותך בחזרה, עם הרבה חום ואהבה. שיהי לנו שבוע טוב ורגוע. מיכל

 

[עינת]

בכיף מיכלי

 

[אוריאל מעוז]

היי מיכל

אור וטב אכן אוריאל הוא שם של מלאך :``בשם ה` אלוהי ישראל מימיני מיכאל משמאלי גבריאל מלפני אוריאל ומאחרי רפאל ועל ראשי שכינת אל``. אומנם כשבחרתי את שמי לא ידעתי את השפה העברית וכמובן לא את המשמעויות העמוקות. אוריאל פשוט צילצל לי יפה. שאלת לגבי יעקב אם אני לא התחרטתי. אני משתדל מאוד לא להתחרט על דברים שאני עושה בחיים גם אם הם ``לא טובים`` בסך הכל לומדים מהם ומתקדמים הלאה. הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואני חושב שהחרטה יושבת על היסורי מצפון ומונעת מאנשים להביט קדימה אל העתיד ומשאירה אותם במעגל קסמים בעבר. יעקב אבינו אומנם ידוע כאיש שקול ורוחני אך ראי מה יעקב אמר לפרעה כאשר שאל אותו מה נשמע: בראשית פרק מז (ט) ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם: בימי חייו שכל בן ואיבד את רוח הקודש, חי חיי רעב בארץ וגם אם חייו היו טובים הוא לא ראה אותם כך וראית האדם כלפי חייו שלו הם הדבר הכי חשוב. לגבי אחריות ההורים: ישנם הטוענים כי ההורים ניחנים ברוח הקודש כאשר הם באים לקרא בשם את הילד הנולד. לפחות מבחינתי להורי אין שם השפעה כי בעצם הם נתנו לי את יכולת הבחירה. האם אני ניחנתי ברוח הקודש כאשר נשאלתי לבחור את שמי? לאלוהים הפתרונים! אוריאל המלאך הוא מלאך בעל שני אופנים להבדיל שאר המלאכים כי אין מלאך אחד עושה שני שליחויות. אוריאל הוא גם נוריאל, אופן אחד חסד ואופן אחד דין. אוריאל הוא החסד, אור הוא המצרף והמחבר באש ואילו הנור הוא השורף והמכלה באש. אם אביט על חיי לאחור היו תקופות שאכן הייתי יותר נור ומכלה את זעמי על החברה והאשמתי את כולם למעט את עצמי על מה שקורה לי ולעיתים הייתי אור המתנדב בכל חור אפשרי, מ.ד.א., משמר אזרחי, התרמות לכל מני גורמים ועוד. נתינת יתר? מה זה! אדם נותן ומקבל כפי יכולתו ולפי בחירותיו ולפי יעודו בחיים והלוואי וכולם היו ``חוטאים`` בנתינת יתר אולי העולם היה נראה יותר טוב. באהבה אוריאל מעוז

 

[מיכל מנדל!]

תיקון קטן

אוריאל היקר היי!!! תרשה לי לתקן תיקון קטן: נוסח תחילת הברכה כפי שאני מכירה. ``בשם השם צבאות ישראל וגו`...`` חשוב לי ההדגשה של צבאות האל.כי בתפילה זו אלו לא רק ארבעת המלאכים ששומרים עלינו אלה כל צבאות האל. אם תדמיין את התפילה בעיניי רוחך תמצא שלמעשה יצרת את המגן דוד סביב גופך. זוהיא המרכבה שכל כך הרבה מדברים עליה. זוהי תפילת הגנה חזקה מאד וכדאי שבימים כל כך קשים אלו נקפיד לומר אותה כל בוקר עם יד על המזוזה לפני שאנחנו עוזבים את מפתן ביתנו. כמובן הצעה בלבד. לגבי יעקב: אכן הוא סבל בחייו. אז מה? כדי להתחבר אל האור המסלול שעלינו לעבור לדעתי האישית הוא ראשית מסלול הכאב הסבל הכניסה אל החלל הואקום ואחר כך בא החיבור האדיר אל האור. אי אפשר לדלג על השלבים. מי שרוצה להתחבר חייו לקבל גם את הכאב וגם את הסבל בעיסקת חבילה. לגבי רוח הקודש השורה על האנשים ההורים בזמן קריאת שם לתינוק. ובכן לרוב האימא היא זו שקובעת את השם למרות שגם האב הוא שותף. זה שבחרת לכאורה את שימך זה טוב. אני חושבת באופן אישי בלבד שאם אימך לא היתה מקבלת את הבחירה שלך לא היית היום אוריאל. או אולי באמת נחנת ברוח הקודש כשבחרת לעצמך את שימך. מה זו נתינת יתר? ובכן: מכוון שגופנו חייו להיות באיזון, אז יש לנו בצורה פשוטה את הצד השמאלי שהוא הדין והזכות. ויש לנו את הצד הימני שהוא החסד. אני לא יודעת אם נתקלת באנשים שנותנים מעבר ליכולתם. אך יחד עם זאת הם קימים. אותו אדם שנותן מעבר ליכולתו חסדים מפר את האיזון בגופו ואז הוא יפול לצד הימני. או אז הוא יסבול מכאבים עזים בצד השמאלי של גופו כי הרי הגוף שלנו רוצה לתקן את עצמו. אם אתה סובל מכאבים באיזה שהוא חלק בצד שמאל של גופך אזיי אתה מאנשי נתינת היתר. נכון שזה כל כך פשוט? גם אני בעד נתינה רבה. כמובן שעלי ללמוד גם לקבל ולקחת מאחרים כי זו הכוונה של הזכות. התקשורת בין החסדים לזכויות תיצור את שווי המשקל באדם ואת האיזון. מקווה שלא הכבדתי כאן על אף אחד. הרבה אור ואהבה לכולם. שבוע טוב ורגוע. מיכל

 

[אוריאל מעוז]

לגבי התיקון.....

אהלן מיכל אור וטוב מקבל את התיקון, אבל מכיוון שזוהי תפילה שחוברה בתקופה מאוחרת ישנם אי אלו ויותר גרסאות להן, המעניינת ביותר היא של מחזור ויטרי סימן עז אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי י``י יסמכני: מימיני מיכאל משמאלי גבריאל מלפני אוריאל ומאחרי רפאל ושכינת אל על ראשי וסנויי וסנסנויי וסנמגלי: להימן בני הימן בוקיהן מתנייהו עוזיאל שמואל לירימות חנניה גדלתי ורוממתי אליעזר לך בקשת מלותי להותיר מחזיות עמים להותיר מלותי: וכעת לנושא הבא: אני ממש לא מקבל את עניין הסבל בדרך אל האור. ראי נא את רוב המצוות שכתוב בהן ``למען תזכור ש....``, למען האמת אנחנו ``רק`` חייבים לזכור את הרע אך לא לחוותו שוב ושוב על מנת להגיע לאור. האור פה! את הרע כבר חווינו עוד ועוד פעם אחר פעם, מצריים, גלות בבל, גלות אדום, שואה, רדיפות, וזה רק כעם וכל אחד במישור האישי. הגיע הזמן להגיע להארה בדרך המלך כי אנחנו כולנו בנים לה` ולא עבדיו האמורים לסבול. הדרך סלולה ועלינו רק להסתכל ולהזכר ברע מבלי לחוותו. אומנם הקדוש ברוך הוא ברא את האדם עם חסרונות על מנת שנרגיש את ההטבה כאשר תגיע. אך מאידך נתן לנו את כל הסימנים הנכונים להגיע גם בדרך הטוב. ולנושא אחר לגמרי...(אולי) בדרך כלל אנשים הסובלים מ``נתינת יתר`` יסבלו מכאבי ברכיים (משורש ברכה) שמסרבים לקבל על עמצם את ברכות החיים. וזה מה שמקשר לנושא הקודם. אנשים שיחוו שוב ושוב על פני גילגולים סבל בדרך אל האור יהיו אלא הסובלים מנתינת יתר והחושבים שלהם זה לא מגיע. ``חברה`` יש שפע מספיק לכולם ללא סוף הרשו לעצמכם לקבלו בזרועות פתוחות אור ואהבה אוריאל מעוז

 

[pomelit]

רגע

אז בעצם לכל שיום - מתן שם יש חשיבות של קדושה. כלומר יש חשיבות לזה שבחרתי לעצמי את השם פומלית (ולא משום שאני צהובה ורכה)? ואם אין לי ילדים, אבל יש לי חתולים - יש חשיבות לאופיים לאחר שבחרתי להם את השם? ושוב - אני לא מתכוונת להציק, זה בא לי בטבעיות... (-: אבל לשאלה הרצינית - מהי החשיבות של השם הוירטואלי?

 

[עינת]

מיכל את מקסימה

אהבתי את קו המחשבה שלך ואני מסכימה לכל מילה שלך .ראי גם את תשובתי לאוריאל. גם אם הייתי חושבת אחרת זו כן הבמה כי לכל אחד יש את הזכות המלאה לומר את דעתו כל עוד שהיא לא פוגעת באף אחד. אור שפע והמון אהבה עינת

 

[עינת]

אוריאל. כמו תמיד אני נהנת מכתיבתך בפורום ומהנושאים שאתה מעלה.סיפורך מאוד מענין ולמרות שאני מתייחסת אל המספרים בצורה קצת שונה הרי שהתוצאה המתקבלת בסופו של ענין היא אותה תוצאה של שויון מספרי בין שלושת המילים. יחד עם זאת המשמעות העמוקה של כל אחת מהן משתנה גם מבחינת הסיפור שהן מספרות. כאשר אני בודקת את אברהם מול אוריאל מתגלה שיש הבדל גדול בינהם -בבדיקה עמוקה ולמרות שעל פניו נראה שהמשמעות שווה הרי שלא כך.ואותו הדבר לגבי חמר. ועכשיו אומר משהו שאולי יפתיע אותך.מבחינה נומרולוגית בחמר יש סבל ורגישות.באברהם יש הרבה סבל,הרבה רגישות ומעט הגיון.ובאוריאל שיוויון מלא בין רגש (שמסמל את הרוח) ובין הגיון (שמסמל את החומר) ואף לא טיפה אחת של סבל. ןמה זאת אומרת? מה שרמז לך אותו רב מכובד היה עשה את השילוב ,היה מאוזן בין הרוח ובין החומר וכך לא יגרם לך סבל. הרי הגענו לכאן בשר ודם,אם היינו צרכים לחוות רק את הרוח לא היינו כאן, השעור הגדול של כולנו לדעת לשלב בין השניים. ואגב אני למדתי זאת על בשרי בדרך הקשה,שנים סרבתי להתחבר לחומר וכסף היה מילה גסה בעיני עד אותו יום בו נפלתי,היום בו הגעתי באפיסת כוחות פיזיים ונפשיים להילר אשר בדק את הצאקרות שלי ופסק ``הגיע הרגע לבחור,איני מצליח להגיע לצאקרות שלך כי הן במקום כ``כ גבוה כשל מת,את צרכה לבחור איפה את רוצה להיות פה או שם``. ואני בחרתי,בחרתי בחיים כיוון שידעתי שיש לי עוד הרבה מה לתת כאן על האדמה וגם מה ללמוד. היום אני מנסה לחיות בין שני העולמות למרות שעדיין קשה לי בעולם החומר. אוריאל אני פשוט אוהבת את המקומות אליהם אתה לוקח אותי ואת הפורום. תודה. אור שפע ואהבה (ואגב שפע היא אחת מהמתנות שהאל נתן לנו והגיע הזמן שנלמד לקבל) עינת

 

[אישה יפה]

נהניתי לקרוא את התכתובת עד כה, וגם אני רוצה להקשות: מה זאת אומרת להתחבר לחומר? האם לאהוב את גופי ולטפל בו באהבה זהו חיבור גס לחומר? האם להעשיר את עולמי בטיולים ברחבי העולם זהו חיבור גס לחומר? האם לחיות בבית שנעים לי בו מבחינה אסטטית ופונקציונאלית זוהי גשמיות גסה? אינני חושבת שכל היום יש להתעסק בלעשות כסף ולהשתמש בו באופן ראוותני אולם אנחנו עשויים מחומר, וכאשר יהיה לנו שקט נפשי מדאגה לצרכים פיזיים בסיסיים כמו אוכל ומקום ללון נוכל לפנות את נשמתינו להתעמק ברוח. ונושא זה נדון בהרחבה בפסיכולוגיה (מדרג המניעים של מאסלו)

 

[עינת]

אהבתי

היי לך אישה יפה את נהנת ואני עוד יותר... הפורום הולך למקומות נפלאים ואינך מקשה להפך את מפרה את כולנו. שם דבר מהדברים שהעלת אינו גס להפך הוא קיים כי כך צריך ,כי אנחנו בשר ודם,בני אנוש עם תשוקות,רצונות,מאויים ,צרכים וכ``ו כמה צדקת וכמה צדק מסלאו עם פרמידת הצרכים שלו. חברים תחיו את החיים,תשתדלו להנות מכל מה שהם מציעים כולל עניני הרוח. השתדלו להגיע לשילוב מאוזן בין הרוח לחומר.דאגו איש איש לנשמתו ופחות לבקורת ושיפוט ואז ישכון השלום במעוננו. תודה לך אישה יפה. אור שפע ואהבה עינת

 

[אוריאל מעוז]

צודקות מאה אחוז... אבל

בעצם בלי אבל כי אני לא חולק על הדברים. נכון צריך לשלב בין הרוח לחומר ולהיות האיזון מושלם. וראו איזה פלא: שני חגים עם שמות דומים אך שונים מאוד. כפורים - פורים. ואחת ההלכות אומרת: העושה מצוות סעודת פורים עד דלא ידע כאילו צם כפורים ונמחלים לו עוונותיו. האומנם? בכפורים אנחנו אנחנו מצווים על חמישה לאוין: איסור אכילה, שתיה, רחיצה, נעילת הסנדל (נעלי עור), תשמיש המיטה (סקס). בגדול איסורי הנאת הגוף על מנת להתעלות עם הנפש לבקשת סליחה ורחמים לפני בורא העולם. ואילו בפורים אנחנו מצויים דווקא בתענוגות הגוף: סעודת פורים, משלוח מנות, מתנות לאביונים ובעצם כאן החשיבות של לעלות את הגוף שלנו לדרגה רוחנית ולא להשאירו מאחור. והסימן לכך שזוהי הדרך הנכונה לשלב בין רוחניות וחומר היא שכפורים הוא בעצם כמו - פורים אך לא המקור, נכון כפורים חשוב בפני עצמו אך המקור לא לזלזל בו. אברהם אבינו שילב זאת בחכמה רבה. הוא עסק בגמילות חסדים ובהכנסת אורחים. בהסבר פנים והצנע לכת, במלחמות ובהשכנת שלום. הוא מצא את השילוב המושלם בין הרוח לחומר ואכן כתוב ``וה` ברך את אברהם בכל`` בכל-רוח וחומר. אור וטוב אוריאל מעוז

 

[עינת]

פשוט רציתי להגיד-אוהבת אותך

 

[newmom]

הלואי שאני אמצא

את היעוד שלי.רק בריאות ואושר