דפנה זילבר
New member
סיפור אמיתי - אנילא בטוחה שמתאים...
כי אני לא מהפורם הזה, אבל מישהי מכאןיצרה איתי קשר ובקשה שאספר גם לכם את הסיפור שסיפרתי במקום אחר. הסיפור הוא סיפור אמית על הבן שלי ואני פשוט מעתיקה אותו לכאן. הרגע (כבר לפני שבוע) קרה לי משהו אישי שאני רוצה לספר. הקדמה הבן שלי - בן 8 עולה לכתה ג'. ילד מקסים שזכה לליקויים רבים בתחום ההתנהגות, הבנה חברתית היפר- סנסטיביות... בקיצור, ילד שכמעט כל מורה שמחה כשהוא בכתה של המקבילה שלה. הספור יובל הסתכל על לבני הדיג'י. בדק את העשיריות והמאיות ושאל למה הם כל כך קטנים. הסברתי שמדובר בעשיריות ומאיות. כי "כאילו חתכו את היחידה לעשרה חלקים... ואז הוא אמר: "אין אלפיות כי זה יהיה מרוסקופי". אמרתי: יש משהו בדבריך אבל - זה תלוי מה השלם. כי גם את החולצה אפשר לחתוך לעשיריות אם נחלק אותה לעשרה חלקים שווים. ובעצם זה תלוי מה השלם. אם יחידה אחת היא השלם אז באמת קשה מאוד לחתוך אלפיות אבל לא חייבים שהיחידה תהייה השלם. ויובל - להזכירכם בן 8, אמר כשהוא מצביע על הלבנה של ה-100: "אז בזה הכי קל לדעת מה העשירית כי יש בפנים 10 כאלה (הרים לבנה של 10) והמאית זה זה (הרים לבנה יחידה) וככה נהיה לנו אלפיות לא מקרוסקופיות (הרם עשירית). אז איך נקרא לזה? (הרם לבנה של מאית). ברגע זה בעלי היקר נכנס הבית ורצתי לספר לו על הגאון הקטן וערכן האדיר של לבני הדיג'י. בעלי, שהוא סקפטי, הסתכל על הילד ושאל - אז כמה זה 1.3 ועוד 1.3 ויובל אמר שתיים וחצי. שאלתי איך אתה יודע והוא אמר כי 6 בשעון זה חצי, תפס את הראש ואמר "אוי התבלבלתי בגלל השעון זה לא באמת חצי זה 6 עשיריות. בעלי המשיך להקשות וכמה זה 0.4 ועוד 0.6. והילד ענה אחד. כמובן שכמעט התעלפתי, חיבקתי נישקתי ורצתי לספר לכן. מקווה שהייתה לכן הסבלנות לקרוא ואולי גם אתם יודעים להעריך רגע כזה בחיי אם בכלל ואם שבנה לא מת על בית הספר בפרט. דפנה
כי אני לא מהפורם הזה, אבל מישהי מכאןיצרה איתי קשר ובקשה שאספר גם לכם את הסיפור שסיפרתי במקום אחר. הסיפור הוא סיפור אמית על הבן שלי ואני פשוט מעתיקה אותו לכאן. הרגע (כבר לפני שבוע) קרה לי משהו אישי שאני רוצה לספר. הקדמה הבן שלי - בן 8 עולה לכתה ג'. ילד מקסים שזכה לליקויים רבים בתחום ההתנהגות, הבנה חברתית היפר- סנסטיביות... בקיצור, ילד שכמעט כל מורה שמחה כשהוא בכתה של המקבילה שלה. הספור יובל הסתכל על לבני הדיג'י. בדק את העשיריות והמאיות ושאל למה הם כל כך קטנים. הסברתי שמדובר בעשיריות ומאיות. כי "כאילו חתכו את היחידה לעשרה חלקים... ואז הוא אמר: "אין אלפיות כי זה יהיה מרוסקופי". אמרתי: יש משהו בדבריך אבל - זה תלוי מה השלם. כי גם את החולצה אפשר לחתוך לעשיריות אם נחלק אותה לעשרה חלקים שווים. ובעצם זה תלוי מה השלם. אם יחידה אחת היא השלם אז באמת קשה מאוד לחתוך אלפיות אבל לא חייבים שהיחידה תהייה השלם. ויובל - להזכירכם בן 8, אמר כשהוא מצביע על הלבנה של ה-100: "אז בזה הכי קל לדעת מה העשירית כי יש בפנים 10 כאלה (הרים לבנה של 10) והמאית זה זה (הרים לבנה יחידה) וככה נהיה לנו אלפיות לא מקרוסקופיות (הרם עשירית). אז איך נקרא לזה? (הרם לבנה של מאית). ברגע זה בעלי היקר נכנס הבית ורצתי לספר לו על הגאון הקטן וערכן האדיר של לבני הדיג'י. בעלי, שהוא סקפטי, הסתכל על הילד ושאל - אז כמה זה 1.3 ועוד 1.3 ויובל אמר שתיים וחצי. שאלתי איך אתה יודע והוא אמר כי 6 בשעון זה חצי, תפס את הראש ואמר "אוי התבלבלתי בגלל השעון זה לא באמת חצי זה 6 עשיריות. בעלי המשיך להקשות וכמה זה 0.4 ועוד 0.6. והילד ענה אחד. כמובן שכמעט התעלפתי, חיבקתי נישקתי ורצתי לספר לכן. מקווה שהייתה לכן הסבלנות לקרוא ואולי גם אתם יודעים להעריך רגע כזה בחיי אם בכלל ואם שבנה לא מת על בית הספר בפרט. דפנה
