סיפור אמיתי, עם זקן, ושיר, לבוקר רע

kafkaeat

New member
סיפור אמיתי, עם זקן, ושיר, לבוקר רע

אין מצב רוח, יש רק "מצב", והרוח נכאה, לשיפור מצב הרוח אני שולחת לכם שיר שכתבתי לדעתי...לפני שנה וחצי. יש לי מן נטיה כזו לחרוז חרוזים במהירות המיכונית של השטן. כלומר, פעם זה היה כך. אבל היום, נו,טוב. כתבתי את יצירת המופת החד פעמית בעקבות תכנית שראיתי בערוץ המדע. זה היה מדהים. היתה שם אישה בת מאה אולי, כולה מכוסה עטרת זקן מפוארת, אבל לבושה כאישה ומדברת כמו סבתא-בובה קשישה, והיא ישבה בחמדה כעלמה צעירה על הברכיים הצבות של בעלה...שהיה בזמנו "איש האליגטור"- איש בעל עור תנין צפוד, שעכשיו, בגלל הזיקנה לא מבחינים בייחודו יותר כיוון שהוא ממילא נצטפד מזיקנה. זה מדהים, לראות את האהבה בינהם. הם הכירו באוהל קירקס הפריקים מתי שהוא, התחתנו ואחר כך פרשו לפלורידה כמו כל זוג נשוי בפרישה, והראו תמונות שלהם מהלכים על החוף במיאמי בבגדי פרישה לבנים כאלה..מדהים, פשוט מדהים היה רגע אחד שהיא תפסה אותו בסנטר ואמרה לו: "זהו, אני מתגלחת" והוא אמר לה "שלא תעזי, אני אוהב אותך כמו שאת"- היית צריכה לראות כדי להאמין חבל שלא משדרים את זה בשידור חוזר אולי אני צריכה בעצמי לגדל זקן [email protected]
 
למעלה