יצחק וולסטר2
New member
סיפור אמיתי
התכשיטים של הסבתא מגיל שש הייתי ילד יתום. אמי נפטרה ואת אבי לקחו לפלוגות העבודה משם לא חזר. מכיתה א' ועד גיל 13 הסבתא שלי גידלה אותי. היא היתה אישה פעלתנית ונמרצת. התאלמנה בגיל צעיר, עבדה קשה, וגדלה 5 ילדים לתפארת. דודי הבכור היה עורך דין מבוסס ואיש פוליטי, אחד מהנהלת המפלגה הסוציאל-דמוקראטית בהונגריה. הסבתא היתה אומרת להם שכאשר היא תלך לעולמה את כל התכשיטים שלה היא מורישה רק לי, כי אני יתום ונמצא בחזקתה. הדודים היו מתלוצצים ואמרים: " אתה עוד תהיה אדם עשיר." במרץ 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. דבר ראשון, הם אסרו את דודי כאיש פוליטי ושלחו אותו לבוכנואלד. הסבתא פקדה עלי ועל בת דודי בת 17 לפרוץ למשרדו שהיה גם מעונו, ( הוא היה גרוש ) ולהוציא משם את כל דברי הערך: תמונות יקרות, שטיחים פרסיים וכלי כסף. העברנו את הכול בטנדר שכור לבית משכון וקיבלנו קבלה. את הכסף ואת מתכשיטים הסבתא תפרה בבגדיה לכל מקרה. אחר כך כאשר העמיסו אותנו כבר לרכבת. הופיעה קבוצת ז'נדרמים הונגרים עם שמיכת צמר ליד כל קרון. הם פרשו את השמיכה על הארץ והודיעו שעל כולם להשליך את כל הכסף והתכשיטים ודברי ערך לשמיכה. הם איימו שמיד אחר כך יערך חיפוש גופני וכל מי שימצאו עליו דברי ערך יירה על המקום. אפילו אישה שלא יכלה להוריד את טבעת הנשואים שלה מן האצבע, חתכו לה את האצבע עם גרזן. רק את שיני הזהב השאירו לגרמנים. הסבתא שלי עברה את המחנה. היא שרדה הודות לנחישותה לחזור ולהיקבר ליד בעלה בחלקת הקבר המשפחתית. עברו 60 שנים ואיש לא ידע מה עלה בגורל כל הרכוש שנשדד מהיהודים. בדיעבד הסיפור ידוע. ההונגרים אחרי המלחמה העבירו את רכבת הזהב לאמריקאים ואלה שתקו 60 שנה כאילו לא באה אל קרבם. רק לאחרונה שלמו את התמורה לועדת התביעות. ועדת התביעות החליטה, ( אחרי דיונים של כמה שנים,) לחלק את הכסף לניצולי שואה יוצא הונגריה נזקקים. הם הקימו משרדים ברחבי העולם, גם בתל-אביב. המשרד בתל אביב הנקרא: " קרן לנפגעי שואה" פרסם מכתבים בעיתונות לפיהם ניצולי שואה נזקקים יוצא הונגריה יכולים להגיש בקשות לקרן ויקבלו מענק חד פעמי של עד 12000 ₪ , תמורת חשבוניות וקבלות על הוצאות חשמל, מים , אביזרי רפואה. זאת בתנאי שיוכיחו: א) שהם באמת ניצולי שואה מהונגריה, ב) שאין להם הכנסה חודשית יותר מ6500 ₪, ( תדפיס כול חשבונות הבנק לשלושה חודשים ג) שהם תושבי ישראל ( צילום ת"ז) אחרי מיון ובדיקה של כל המסמכים נתקבלה הבקשה שלי. הם אמרו שהכסף יועבר לחשבוני בעוד שלושה חודשים. למה שלושה חודשים? הם צריכים לחקור ולאמת. טוב חיכינו 60 שנה נחכה עוד שלושה חודשים. בשבוע שעבר הופיעה הודעה מטעם הקרן בכל העיתונים: " מי שעדיין לא הגיש בקשה שלא יגיש.." ידיד צלצל לקרן ושאל מה עם אלה שהגישו לאחרונה? התשובה היתה חד משמעית: " אין מה לעשות, נגמר הכסף!" הסבתא שלי הלכה לעולמה מיד אחרי המלחמה. יום אחד גם אני אלך ואולי אפגוש אותה שם. אם במקרה תשאל אותי על התכשיטים שלה, לא אגיד לה את האמת.
התכשיטים של הסבתא מגיל שש הייתי ילד יתום. אמי נפטרה ואת אבי לקחו לפלוגות העבודה משם לא חזר. מכיתה א' ועד גיל 13 הסבתא שלי גידלה אותי. היא היתה אישה פעלתנית ונמרצת. התאלמנה בגיל צעיר, עבדה קשה, וגדלה 5 ילדים לתפארת. דודי הבכור היה עורך דין מבוסס ואיש פוליטי, אחד מהנהלת המפלגה הסוציאל-דמוקראטית בהונגריה. הסבתא היתה אומרת להם שכאשר היא תלך לעולמה את כל התכשיטים שלה היא מורישה רק לי, כי אני יתום ונמצא בחזקתה. הדודים היו מתלוצצים ואמרים: " אתה עוד תהיה אדם עשיר." במרץ 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. דבר ראשון, הם אסרו את דודי כאיש פוליטי ושלחו אותו לבוכנואלד. הסבתא פקדה עלי ועל בת דודי בת 17 לפרוץ למשרדו שהיה גם מעונו, ( הוא היה גרוש ) ולהוציא משם את כל דברי הערך: תמונות יקרות, שטיחים פרסיים וכלי כסף. העברנו את הכול בטנדר שכור לבית משכון וקיבלנו קבלה. את הכסף ואת מתכשיטים הסבתא תפרה בבגדיה לכל מקרה. אחר כך כאשר העמיסו אותנו כבר לרכבת. הופיעה קבוצת ז'נדרמים הונגרים עם שמיכת צמר ליד כל קרון. הם פרשו את השמיכה על הארץ והודיעו שעל כולם להשליך את כל הכסף והתכשיטים ודברי ערך לשמיכה. הם איימו שמיד אחר כך יערך חיפוש גופני וכל מי שימצאו עליו דברי ערך יירה על המקום. אפילו אישה שלא יכלה להוריד את טבעת הנשואים שלה מן האצבע, חתכו לה את האצבע עם גרזן. רק את שיני הזהב השאירו לגרמנים. הסבתא שלי עברה את המחנה. היא שרדה הודות לנחישותה לחזור ולהיקבר ליד בעלה בחלקת הקבר המשפחתית. עברו 60 שנים ואיש לא ידע מה עלה בגורל כל הרכוש שנשדד מהיהודים. בדיעבד הסיפור ידוע. ההונגרים אחרי המלחמה העבירו את רכבת הזהב לאמריקאים ואלה שתקו 60 שנה כאילו לא באה אל קרבם. רק לאחרונה שלמו את התמורה לועדת התביעות. ועדת התביעות החליטה, ( אחרי דיונים של כמה שנים,) לחלק את הכסף לניצולי שואה יוצא הונגריה נזקקים. הם הקימו משרדים ברחבי העולם, גם בתל-אביב. המשרד בתל אביב הנקרא: " קרן לנפגעי שואה" פרסם מכתבים בעיתונות לפיהם ניצולי שואה נזקקים יוצא הונגריה יכולים להגיש בקשות לקרן ויקבלו מענק חד פעמי של עד 12000 ₪ , תמורת חשבוניות וקבלות על הוצאות חשמל, מים , אביזרי רפואה. זאת בתנאי שיוכיחו: א) שהם באמת ניצולי שואה מהונגריה, ב) שאין להם הכנסה חודשית יותר מ6500 ₪, ( תדפיס כול חשבונות הבנק לשלושה חודשים ג) שהם תושבי ישראל ( צילום ת"ז) אחרי מיון ובדיקה של כל המסמכים נתקבלה הבקשה שלי. הם אמרו שהכסף יועבר לחשבוני בעוד שלושה חודשים. למה שלושה חודשים? הם צריכים לחקור ולאמת. טוב חיכינו 60 שנה נחכה עוד שלושה חודשים. בשבוע שעבר הופיעה הודעה מטעם הקרן בכל העיתונים: " מי שעדיין לא הגיש בקשה שלא יגיש.." ידיד צלצל לקרן ושאל מה עם אלה שהגישו לאחרונה? התשובה היתה חד משמעית: " אין מה לעשות, נגמר הכסף!" הסבתא שלי הלכה לעולמה מיד אחרי המלחמה. יום אחד גם אני אלך ואולי אפגוש אותה שם. אם במקרה תשאל אותי על התכשיטים שלה, לא אגיד לה את האמת.