סיפור אמיתי.
כהרגלינו מידי שבת, גם היום שמנו פעמינו , ילדי ואני,אל חוף הים
. כשהגענו אל החוף ראינו ,שהים סוער במיוחד ודגל אדום הונף על סוכת המציל. התמקמנו יחד עם חברותי וילדיהם וישבנו להנאתינו
. כעבור שעה קלה נכנסנו המימה. תוך זמן קצר, הגיע גל ענקי ,ששטף אותנו מעל הראש ויחד איתנו גם שטף את משקפי השמש שלי
, שהן גם אופטיות ובלעדיהן אני אבודה. אז, החזרתי את הבן לחוף המבטחים וחזרתי אל המים כדי לחפש את האבידה. זה היה חסר סיכוי . הים סער וגעש. מלא מערבולות. המים היו עכורים, מלאים בסחף של טינופת. התחלתי לסרוק הלוך ושוב. וכל הזמן אמרתי לעצמי איך ואיפה בדיוק,ריבונו של עולם ,אני אמצא אותם בתוך כל הג'יפה הזאת? בכל פעם שכמעט וויתרתי ורציתי כבר לחזור,משהו בי אמר לי לנסות שוב. המציל גיחך כשביקשתי ממנו שיכריז
על האבידה. את נורמאלית? ,הוא אמר, הים לקח ותגידי כפרה. אבל אני... לא מוותרת. ממשיכה לחפש. לאחר שעה של חיפוש כבר באמת נואשתי. פתאום, הים שקט. נהיה אמבטיה לשניות אחדות. הורדתי את עיניי לקרקעית הים, וממש מתחת לאפי הן היו מונחות להן. כאילו חיכו לי. גל של אושר מילא אותי
. "מצאתי", צעקתי לחברותיי ,שלא האמינו כשראו אותי יוצאת מהמים . זהו. עכשיו אני עם תובנות מהסיפור. א. כשמחפשים משהו ,לעולם לא לוותר. גם לא על האמונה שזה אפשרי. ב.בזמן וברגע הנכון ,הדבר שחיפשנו ימצא.
כהרגלינו מידי שבת, גם היום שמנו פעמינו , ילדי ואני,אל חוף הים
