פילוסוף רוחני33
Well-known member
אורית למדה ציור בבצלאל במשך שלוש שנים. אחר כך התאמנה בבית במשך הרבה שנים בציור, והשתפרה מיום ליום. הייתה יוצאת למרפסת בערב הקריר ומציירת את הנוף, והטבע נתן לה השראה. כשחבריה היו באים אליה, הייתה לפעמים מבקשת ומנסה לצייר אותם. אחרי שציירה את חבריה, נתנה להם את הציור במתנה. לפעמים צילמה את הציור ונתנה לחבר את התמונה במתנה. היה חסר לה בן זוג, ולכן בזמן האחרון התחילו הציורים שלה להיראות יותר ויותר חוזרים על עצמם. היא החליטה לעשות מאמץ עילאי ולשפר את אמנותה. הייתה עובדת ימים ולילות ומתעייפת. היו לילות שבהם לא ישנה בכלל, רק עבדה. בסוף חלתה ולא יכלה לעבוד עוד. לא היה מי שירפא אותה, והיא דאגה. בסוף הצליחה למצוא רופא בשם אבנר.
אבנר למד באוניברסיטה רפואה, ביולוגיה ואנטומיה. הוא הבין במדע וחלם שתהיה לו מעבדה משלו, שבה יעשה ניסויים. היה בא כל יום לאורית ומטפל בה במסירות. היה מדבר אתה הרבה על עיסוקה באמנות ועל מה שלמד במדעים, ופיתח כלפיה יחס אישי ומיוחד. היה קונה לה אוכל משובח ונותן לה תרופות מעולות. לאט, התחילה אורית להבריא. פניה החיוורים נעשו סמוקים וזורחים. היא אכלה יותר ויותר והתחזקה. אבנר שמח. היא הבריאה. הם התחילו לצאת. אחרי חודש, הפכו לזוג.
הם חזרו מאחת היציאות לבית של אורית, שם ראו טלוויזיה ביחד, שתו שוקו חם ואחר כך ישנו ביחד ושכבו. היא נכנסה להיריון והתחילה להרגיש כאבי צירים. אבנר דאג לה והציע לה נישואין. היא נפלה עליו בחיבוק ובצחוק של שמחה והסכימה. הם התחתנו באולם מפואר. זו הייתה מסיבה זוהרת.
בסוף הלילה, רגע אחרי האירוע, נפלה וצרחה מכאבי צירים. אבנר לקח אותה במכונית לבית החולים. נולד להם ילד יפהפה וחמוד. הם קראו לו איתי. היו מפנקים אותו ונותנים לו בלי הרף חיבוקים ונשיקות. אורית אהבה לנענע אותו על ברכיה ולשיר לו שירים, שאת חלקם המציאה ואת חלקם הכירה. היו לוקחים אותו לטיולים במכונית ואף למסעדות יוקרתיות.
העימות עם סוריה גבר, ואורית ואבנר דאגו. היו יושבים כל היום ליד הרדיו במבטים מפוחדים, כשאורית מחזיקה באיתי ומנענעת אותו על ידיה. בוקר אחד, הודיעו ברדיו שפרצה מלחמה. התחילו להישמע אזעקות. הם היו לוקחים את איתי ויורדים אתו למקלט. הוא היה בוכה ומיילל במשך כל האזעקות והשהות במקלט. במקלט היה צפוף ולא נעים. לילה אחד, כשיצאו מהמקלט ואיתי התינוק ישן בזרועות אמו, נפלה קטיושה לידם. היא ואבנר נפצעו קלות, ואיתי נהרג ונפל על האדמה. הם רכנו עליו ובכו, אבל הבינו שלא יוכלו להישאר במקום עוד הרבה זמן בגלל סכנת המלחמה ולכן עלו הביתה. אורית בכתה כל היום, ואבנר שם יד על כתפה וניסה לנחם אותה. אורית התחילה לשנוא ערבים. הייתה מתכננת בלילות במיטה לפני השינה במשך שעות, איך לנקום בערבים שהרגו את בנה. לפעמים תכננה לצאת ולהרוג ערבים. הציורים שלה יצאו גרועים יותר מאי פעם. אבנר ניסה להרגיע אותה ולא הצליח. פעם בלילה אחרי שנרדמה, התפלל אבנר הער לאלוהים שירגיע את רגש השנאה של אשתו. הוא נרדם.
במשך הימים הבאים, התחילה אורית להיות יותר ויותר שמחה ואופטימית. הם קנו כלב חמוד והיו מלטפים ומפנקים אותו המון, ונולד להם ילד חדש יפהפה ומקסים בשם אורי. הצער נשאר ויישאר תמיד, אבל קצת נחלש ואורית סלחה לערבים שהרגו את בנה. ערבי בשם מוסטפה בא לגור לידם, והם התיידדו אתו מאוד. שמש אביבית יפה וחמימה זרחה על כל הבית. אורית קמה והלכה לצייר. יצא לה הציור הכי יפה שהיה אי פעם בעולם. היא מכרה את הציור, והם התעשרו וחיו באושר לנצח.
אבנר למד באוניברסיטה רפואה, ביולוגיה ואנטומיה. הוא הבין במדע וחלם שתהיה לו מעבדה משלו, שבה יעשה ניסויים. היה בא כל יום לאורית ומטפל בה במסירות. היה מדבר אתה הרבה על עיסוקה באמנות ועל מה שלמד במדעים, ופיתח כלפיה יחס אישי ומיוחד. היה קונה לה אוכל משובח ונותן לה תרופות מעולות. לאט, התחילה אורית להבריא. פניה החיוורים נעשו סמוקים וזורחים. היא אכלה יותר ויותר והתחזקה. אבנר שמח. היא הבריאה. הם התחילו לצאת. אחרי חודש, הפכו לזוג.
הם חזרו מאחת היציאות לבית של אורית, שם ראו טלוויזיה ביחד, שתו שוקו חם ואחר כך ישנו ביחד ושכבו. היא נכנסה להיריון והתחילה להרגיש כאבי צירים. אבנר דאג לה והציע לה נישואין. היא נפלה עליו בחיבוק ובצחוק של שמחה והסכימה. הם התחתנו באולם מפואר. זו הייתה מסיבה זוהרת.
בסוף הלילה, רגע אחרי האירוע, נפלה וצרחה מכאבי צירים. אבנר לקח אותה במכונית לבית החולים. נולד להם ילד יפהפה וחמוד. הם קראו לו איתי. היו מפנקים אותו ונותנים לו בלי הרף חיבוקים ונשיקות. אורית אהבה לנענע אותו על ברכיה ולשיר לו שירים, שאת חלקם המציאה ואת חלקם הכירה. היו לוקחים אותו לטיולים במכונית ואף למסעדות יוקרתיות.
העימות עם סוריה גבר, ואורית ואבנר דאגו. היו יושבים כל היום ליד הרדיו במבטים מפוחדים, כשאורית מחזיקה באיתי ומנענעת אותו על ידיה. בוקר אחד, הודיעו ברדיו שפרצה מלחמה. התחילו להישמע אזעקות. הם היו לוקחים את איתי ויורדים אתו למקלט. הוא היה בוכה ומיילל במשך כל האזעקות והשהות במקלט. במקלט היה צפוף ולא נעים. לילה אחד, כשיצאו מהמקלט ואיתי התינוק ישן בזרועות אמו, נפלה קטיושה לידם. היא ואבנר נפצעו קלות, ואיתי נהרג ונפל על האדמה. הם רכנו עליו ובכו, אבל הבינו שלא יוכלו להישאר במקום עוד הרבה זמן בגלל סכנת המלחמה ולכן עלו הביתה. אורית בכתה כל היום, ואבנר שם יד על כתפה וניסה לנחם אותה. אורית התחילה לשנוא ערבים. הייתה מתכננת בלילות במיטה לפני השינה במשך שעות, איך לנקום בערבים שהרגו את בנה. לפעמים תכננה לצאת ולהרוג ערבים. הציורים שלה יצאו גרועים יותר מאי פעם. אבנר ניסה להרגיע אותה ולא הצליח. פעם בלילה אחרי שנרדמה, התפלל אבנר הער לאלוהים שירגיע את רגש השנאה של אשתו. הוא נרדם.
במשך הימים הבאים, התחילה אורית להיות יותר ויותר שמחה ואופטימית. הם קנו כלב חמוד והיו מלטפים ומפנקים אותו המון, ונולד להם ילד חדש יפהפה ומקסים בשם אורי. הצער נשאר ויישאר תמיד, אבל קצת נחלש ואורית סלחה לערבים שהרגו את בנה. ערבי בשם מוסטפה בא לגור לידם, והם התיידדו אתו מאוד. שמש אביבית יפה וחמימה זרחה על כל הבית. אורית קמה והלכה לצייר. יצא לה הציור הכי יפה שהיה אי פעם בעולם. היא מכרה את הציור, והם התעשרו וחיו באושר לנצח.
נערך לאחרונה ב: