מצוין. פשוט יופי של דבר.
חכם, שנון, הומוריסטי במידה, אפל במידה. סיפור פנטסיה/מד"ב שמערבב בחכמה דפוסים משתי הסוגות. יוצא דופן, ואפילו (הנה לך, בוג'י), עם אוריינטציה מקומית (יהודית?). דווקא השילוב בין פנטזיה אפלה מדיוואלית (מאורות השתייה, פונדק אפלולי, כתות לוחמים וגו') לבין מד"ב עתידני (עיר בסגנון עדות הסייבר פאנק, אי-אלו סוגים של טכנולוגיה מתקדמת וכיוצא בזה) עם פנטזיית דרקונים וחרבות מהסוג הישן והטוב (בלי כשפים, אויה), מעניקה ל"מעשיות אשוויץ" (אגב, למה לא "אאושוויץ או אושוויץ? האם התעתיק התעוות במהלך הדורות?) את הייחודיות שלו (אם כי ניתן להגדיר תת-ז'אנר דומה, בראשות "חולית" הנפלא של הרברט). האוריינטציה היהודית, מצד שלישי, הופכת את הסיפור למשהו מיוחד באמת- הניגונים החסידיים שמחליפות את המקאמות ואת הבלדות של ימי הביניים, הישיבות המורחבות ותרבות הסגידה לאדמ"ור, עם קמצוץ של תבלין יידישאי שהזכיר לי במשהו את סיפוריו של שלום עליכם. מה שכן, הסיפור זקוק להגהה רצינית. לא שכתוב, אלא ליטוש אינטנסיבי, החלקת קצוות גסים, חלוקה זורמת יותר של משפטים, וכו'. הדיאלוגים בדרך כלל אמינים ומהנים מאוד (פלוס רציני, לדעתי), אף על פי שחלקם טעונים שיפור. העלילה עצמה תלושה במקצת וחורגת ממה שמצטייר בעיני כתבנית סטנדרטית של סיפורים בסגנון. יותר משהו נוסח: שני חברים בלילה הזוי אחד, בעיר מוכת גורל בייקום אחר (או כל וריאציה אחרת בסגנון). יש לזה יתרונות וחסרונות. מצד אחד, המבנה הסיפורי לא אפייני לז'אנר, מה שמחדד את השונות והמקוריות שלו על רקע לא-מעט טקסטים קיימים. מצד שני, הבנייה המורכבת של העולם, השפה העשירה ומורכבות הפרטים, יפים גם לעלילה מתוחכמת ודרמטית יותר, שלדעתי, תחמיא להם ותפיק מהם את המיטב. מהבחינה הזו, בהחלט יש כאן חומר לספר או להרחבה רצינית. אני נהניתי מהסיפור כמות שהוא, אבל אין ספק שאם תשכיל לשמור על אותה רמת כתיבה ומתח, אשמח לקרוא גם את ההרחבות.