סיפור בהמשכים... (נכנסתי חזק לקטע)

  • פותח הנושא fbop
  • פורסם בתאריך

fbop

New member
סיפור בהמשכים... (נכנסתי חזק לקטע)

התלהבתי מהקטע, אז הנה: " טרין התבונן על חמשת הזרים השותים, צוחקים ומדברים סביב שולחן עץ עגלגל בקצהו של הפונדק. מהרגע שנכנסה החבורה לכפר הוא עקב אחרי כל צעדיהם. הוא לא שמע הרבה על מעלליהם של ההרפתקנים, אך מה שכן שמע ריתק אותו. טרין תמיד רצה לדעת איך זה להיות מחסל דרקונים, צייד גובלינים, מחפש אוצרות. הוא תמיד רצה לדעת איך זה להיות גיבור, לוחם או קוסם. לצערו, לא שמע טרין את שיחתם של ההרפתקנים, ולא ראה בבירור את המפות או את דברי הכתב שפרסו על שולחן העץ הרחב. אולי מחר, חשב. משקמו בכוונה להעביר את הלילה בחדרי הפונדק, הבחין טרין בחפץ קטן ששמט הגמד שבחבורה על הרצפה בעודו מסיים את טיפות השיכר האחרונות. טרין התקרב לעבר החפץ המתכתי הנוצץ ונוכח להבחין כי היה זה.... " המשיכו נא
 
המשך...

"... יודע מה? נמאס לי כבר מכל הסיפורים האלה. סגור את הספר ובוא לישון. יום ארוך לפנינו מחר". דניאל סגר את הספר בחוסר רצון והצטרף לאישתו במיטה. "אכן יום ארוך מחר" חשב לעצמו לפני שנרדם.
 

Dorfl

New member
המשך...

עיניו של דניאל נפתחו בחטף - מישהו נוסף נמצא בחדר! דניאל החל להרים את ראשו מהכר מכוסה הריר, אך יד שרירית חיש דחפה את ראשו מטה. "הספר שלי לא לרמה שלך? אתה יודע כמה לילות לבנים עברו עליי בכתיבת הספר הזה? אתה יודע כמה שינה הודרה מעיני?" דניאל בלע רוק בתנועה איטית ורועשת...
 

ד נ י ל

New member
המשך...

"אתה, אתה הוא זה שכתב את הסיפור על חמשת הזרים"? שאל דניאל מופתע. היד השרירית התהדקה סביבו- "אכן, אני הוא. ואם הבנתי נכון יש לך בעיה איתו". דניאל נרתע מהקול החרישי המאיים ובשארית אומץ הלב שגייס ענה בקול חלוש, אך מתחזק והולך: "כן! יש לי בעיה! עד מתי תלעיטונו בספרים על דרקונים ומלכים? עד מתי תיזקקו לאלמנטים שעבר זמנם? האם אינכם מבינים כי העתיד תלוי במדע? בטכנולוגיה? ספרי מדע בדיוני אני רוצה לקרוא ולא..." קולו של דניאל נאלם פתע כאשר הזר הרים את ידו. הזר פתח את מעילו ולעיניו הנדהמות של דניאל נתגלה...
 

ashnak

New member
המשך

מגוון ענק של שעונים דיגיטליים תלוי על בטנת מעילו של הזר, הלא כל כך מסתורי כבר. "רוצה טכנולוגיה?" שאל המבקר, "כמה אתה מוכן לשלם?" המשיך בקול הבס החרישי. "מה זה? קאסיו? סייקו?" נדהם דניאל, "אתה לא מבין שאנשים היום רוצים ברייטלינג מזוייף מתאילנד?". "אהה" נהם עליו הזר ודניאל הרגיש את הקירות רועדים מסביבו. "חשבתי שאתה רוצה טכנולוגיה, חשבתי שבא לך משהו עתידני ומדעי בן אנוש אומלל". "יש לך משהו בבז´?" שאל דניאל בעודו מנסה להרוויח זמן יקר.
 

Dorfl

New member
המשך

"הכל באשמתכם" מחה הזר, "כל הזמן הזה שהקדשתי לכתיבת הספרים שלי - ואז אתם הולכים לישון כי ´מחר יום ארוך´. בחיי! אתה יודע כמה זמן לקח לי לכתוב את הספר הזה? ועכשיו אתם מניחים אותו מהיד לאחר מספר שניות - הדרדרתי כל כך בגלל זה שעתה אני נאלץ למכור שעונים למחייתי, אחרי כל הזמן שהקדשתי." דניאל חש קמעה מבולבל - "והשעונים? איך הפרנסה ממכירתם?" הזר רטן. "מרוויחים גרושים, זהו בזבוז של הזמן היקר שלי. אתה לא מעוניין במקרה בשעון?" "במקרה כן", דניאל קנה זמן לעצמו זמן נוסף, "אז כמה יקר הזמן, אהה... אני מתכוון השעון הזה למשל?" עיניו של הזר עקבו אחר אצבעו של דניאל אל שעון חום אלגנטי. "אהה, אני רואה שאתה מבין עניין! זהו חיקוי של חיקוי מתאילנד של שעון של החברה השוויצרית סווטץ´ - מייצרים אותם כאן בארץ. הם מאוד פופולריים בזמן האחרון." דניאל גירד באפו וזע מעט במיטה בחוסר נוחות בעודו מחכה לאדם הבא שימשיך את הסיפור.
 

fbop

New member
טוב.......

לאחר איומים חוזרים ונשנים מצד הזר החל דניאל בכתיבתו של המשך הסיפור. וכך כתב, בעודו משתמש בחיקוי של עט מבנגקוק: "טרין נוכח להבחין כי היה זה מפתח. מפתח כמותו לא ראה מעולם...."
 

הלדין

New member
מפתח

"המפתח היה בצורת דרקון, עשוי מכסף, ובעיניו שובצו אבני-חן. טרין ראה כי ניתן לפתוח ולסגור את לועו של מפתח-הדרקון וכי משהו נח בתוכו..." קרא דניאל.
 

La Gamba

New member
המשך....

דניאל היה להוט לגלות מה נח בתוכו, אולם שניה לפני שקרא את סוף המשפט, הופיע קצין בריטי לבוש ירוק חמור סבר ואמר: "די, די, אני לא מסכים שהסיפור בהמשכים הזה יימשך, הוא מגוחך מדי, טיפשי מדי, וכבר אינו מצחיק. זהו, זהו, ללכת הביתה אין מה לראות פה, הסיפור גמור!" ואז כדי לאשר את דבריו אמר: "ואם אני טועה, תכה בי אצבע אלוהים!" (הוא אמר את זה בהסתמך על העובדה שלא ידוע בהיסטוריה על איש אחד שנפגע על ידי אצבע אלוהים, וכנראה שזה לא יקרה).
 

אסתר1984

New member
נס../images/Emo41.gif

אבל מסתבר שניסים קורים, ולפתע חבט כרך ענקי בעורפו של הקצין, והוא נפל ארצה פשוט איברים. "חלאה," אמר הזר, כותב הספר. הוא הביט בתיעוב באדם השרוע לרגליו ואחר נאנח עמוקות. "גם רשויות החוק כבר לא מכבדות את הספרים שלי... איפה זה יגמר?" הוא התיישב על הרצפה, נלעג בגופו הענקי, ופרץ בבכי. דניאל, שכבר חש שהוא מתחיל להכיר את הזר (במידת מה), ביקש לעודד את רוחו. על כן הרים את הספר שבידו, זה שעותק נוסף שלו היה מוטל על הרצפה, מרוט מהמפגש עם ראש בריטי אטום, והמשיך לקרוא...
 
למעלה