סיפור בהמשכים - סיפור מספר 1

[דרגורן]

סיפור בהמשכים - סיפור מספר 1

סיפורה של כריסטינה. אנא רישמו המשכים כיד הדימיון הטובה עליכם! אני מזכיר את החוקים: 1. המשכים לסיפור ישורשרו תחת ההודעה המקורית של הסיפור בלבד! כל המשך שיפתח הודעה חדשה או ישורשר תחת המשך של מישהוא אחר עלול להמחק ע"י המד"ר! (אלא אם הסיפור עובר דף והמד"ר מחליטה שכן צריך לפתוח אותו שוב). 2.לא פותחים יותר משלושה סיפורים בו זמנית (אלא אם המד"ר, או חברי הפורום מחליטים שהסיפורים הישנים גוועו....) 3. ההמשך הטוב ביותר לסיפור יבחר ע"י חברי הפורום ויתווסף לסיפור ואז יכתבו המשכים חדשים מהנקודה הזאת (וכך יזכה את יוצרו בתהילת עולם

)

לכולם

עצה

לפני שולחים את ההמשך (שלפעמים הוא יוצא ארוך

) מומלץ בחום ללחוץ Ctrl+a (קונטרול A) = לסמן את כל הטקסט ואז ללחוץ Ctrl+c (קונטרול C) בשביל לשמור את כל העבודה. ורק אז לשלוח (ככה אם הכל אובד ניתן לשחזר הכל

)

 

[דרגורן]

הקובץ לא עלה ../images/Emo46.gif

 

[דרגורן]

ההמשך שאני מציע:

טימר רץ וחצה את הנחל הקטן שליד ביתו של מוויט ובו הם היו מתרחצים ושואבים מים, לעבר איפה שהוא ידע שררואר נמצא, להפתעתו ררואר רץ לעברו שלם ובריא כשלשונו משתרבבת במעין חצי חיוך, "דאגת לי גור אדם?" "כן, אחי ררואר ראיתי פתאום את חברי הקרוב ביותר, את אחי טובע! ומייד חשבתי עליך..." "זה לא אני שטבעתי אח קטן, אבל גם אני הרגשתי מצוקה גדולה מאד כמו זאת שתיארת, אך היא הגיעה מזאבה רחוקה מכאן..." "הזאבה הזאת, ררואר" "כן, צייד הצרצרים?" "אני חושב שהיא אחותי..." "המממ, יתכן ואתה צודק, אני צריך לבדוק זאת יותר לעומק. הנה מגיע ה"אדם", הוא מחפש אותך, היה שלום גור אדם, שהירח יגן על מנוחתך עד לפגישתנו שוב". ולאחר שררואר המתין רגע, הוא הסתובב והלך בדיוק כאשר מוויט הופיע מבעד לסבך, כאילו הוא המתין לודא שטימר בידים בטוחות, הירהר לעצמו מוויט. "טימר, אתה יכול לספר לי מה קרה?" "אני לא יודע אבא, אני לא בטוח בעצמי..." למחרת ה"ארוע" כאשר טימר הלך למלא מים מהנחל, מוויט הלך לעבר החדר הקטן שלו בביקתה ושלף את התיבה שמתחת למיטתו, התיישב על המיטה פתח את התיבה והביט פנימה. כאשר טימר חזר לביקתה הוא מצא את מוויט עדיין מביט בתיבה בעיניים נוגות, "מה העניין אבי? קרה משהו?" מוויט הביט בטימר ואז יישר את גבו ואמר "טימר, בני, הגעתי להחלטה הנוגעת לשנינו. אתה הרי יודע שאני אינני אביך האמיתי, אבל אני כן יודע משהו על מורשתך שלא סיפרתי לך..."