מופתע לטובה
New member
סיפור בהמשכים -פרק 4- סוזן
בדרך חזרה לתל-אביב גמלה בי ההחלטה לנתק את הקשר עם בני הזוג. כל הסיפור נראה לי מוזר ועפוף מסתורין. בסך הכל רציתי לשחזר חוויה מיוחדת, שחוויתי כמה שבועות קודם לכן בנסיעת עסקים לסינגפור, והקשר שהחל להרקם עם בני הזוג ממש לא היה בכיוון. אני נוהג לבקר באי אחת לכמה חודשים. סינגפור הוא אחד המקומות האהובים עלי ביותר. הסדר, הנקיון, הצמחיה הטרופית ומזג האוויר, נותנים לי תמיד תחושה שאני נמצא בחופשה ולא בנסיעה עסקית. הטיסה לסינגפור ארוכה ומלווה בדרך כלל בעצירת ביניים בבנגקוק או בהונג-קונג. בנסיעה אחרונה טסתי דרך בנגקוק, שם, בנמל התעופה הגדול והסואן, פגשתי את ארנון גלבוע. ארנון הוא איש עסקים ישראלי שחי בסינגפור כבר הרבה שנים. תחומי עסקיו מגוונים אך הוא בעיקר מתמחה בהבאת טכנולוגיות מישראל וארה"ב למדינות האיזור. חבר משותף הכיר לי את ארנון לפני כמה שנים בבר בסינגפור ומאז נשארנו בקשר. ארנון זיהה אותי ממתין לטיסה והצטרף אלי. הוא היה בדרכו חזרה לאי מנסיעת עסקים לקמבודיה. "עד מתי אתה נשאר בסינגפור?" שאל ארנון. "ביום ראשון אני טס למנילה, וביום רביעי אני חוזר לישראל" השבתי. "יש לך תוכניות ליום ששי בערב?" שאל ארנון. "לא משהו מיוחד" עניתי. "בטח אצא לשתות עם חברים". "אתה מוזמן אלינו הביתה לארוחת ערב. סוזן מאוד תשמח" קבע ארנון נחרצות. "עזוב, מה אתה צריך אותי ביום ששי אצלך בבית" ניסיתי להתחמק. אבל זה לא עזר. ארנון התעקש, וכאשר הוא מתעקש קשה לעמוד מול קסמו האישי. נתברנו שארנון יבוא לאסוף אותי מהכניסה למלון ביום ששי בשעה 7:00 בערב. סוזן היא סינית שנולדה וגדלה בסינגפור. ארנון עזב למענה את אשתו הישראלית ושני ילדים קטנים, ועבר להתגורר איתה באי. חברים משותפים נהגו לספר בקנאה על הסינית היפהפיה של ארנון, אבל לי מעולם לא יצא להפגש איתה. בדיוק בשעה 7:00 בערב, כמו שעון שוויצרי מדוייק, עצרה מכונית המאזדה ספורט של ארנון בפתח המלון, ואני זינקתי פנימה. הדרך אל ביתם של סוזן וארנון הייתה קצרה. הם מתגוררים בבית פרטי באחת השכונות היותר יוקרתיות. סוזן קיבלה את פנינו בחיוך מקסים. היא גבוהה באופן מפתיע לסיניות, עם חזה גדול שהתברר כטבעי, עור חלק בצבע שמנת, שיער שחור גולש, וזוג עיניים הרבה יותר עגולות מעיניים סיניות טיפוסיות. הופתעתי מיופיה, וסוזן שהבחינה במבוכתי, אחזה בידי ובנינוחות משכנעת להזמינה אותי לסיור קצר בבית המרשים. ארוחת הערב הייתה בסגנון ישראלי-סיני, פירות ים ברוטב חמוץ-מתוק בצד חומוס וטחינה, סרטן ברוטב צ'ילי ולידו סלטי חצילים. ארנון קידש על היין והפתיע אותי בבקיאותו בפרשת השבוע. "כאשר נמצאים רחוק מהארץ מתקרבים ליהדות ולמסורת", ניסה לתרץ. "וחוץ מזה סוזן מתכננת לפתוח בהליכי גיור". בתום הארוחה יצאנו לגינה. סוזן הביאה משקה קר מקנה סוכר ורום, וארנון שלף שני סיגרים משובחים מארונית סיגרים מיוחדת השומרת על לחות וטמפרטורה מתאימים לסיגרים. האווירה הייתה נעימה. השיחה קלחה באנגלית ובעברית על הבחירות בארץ והחיים בסינגפור. ואז נפלה עלי הפצצה, ושום דבר מאותו רגע לא יחזור להיות כפי שהיה. פתאום, בלי כל הכנה מוקדמת, ארנון פנה אלי בעברית ושאל: "בא לך לשכב עם סוזן?". הייתי משוכנע שאני הוזה. העייפות, האלכוהול והטבק בטח דפקו לי את הראש, הבליחה המחשבה במוחי. "מה אמרת?" שאלתי את ארנון. וזה, בצחוק מתגלגל ענה: "הפתעתי אותך? שאלתי אם תרצה לשכב, כלומר להזדיין, עם סוזן." הייתי המום. הבטתי על סוזן, וזו החזירה לי מבט מבין ומזמין ואמרה: "He is not kidding" (הוא אינו מתלוצץ). הייתי בטוח שהם עובדים עלי, כאשר סוזן שלחה את ידיה אל מאחורי גבה, שיחררה את תפס החזיה שלה ומשכה אותה בזריזות אחוצה מהחולצה. כעת יכולתי להבחין בשדיה דרך חולצת המשי השקופה. גדולים, זקופים, קורצים לעברי. הייתי מבולבל, נבוך ובעיקר מופתע. שלחתי מבט מבקש עזרה אל חברי ארנון, ומצאתי אותו יונק בתאווה את עשן הסיגר, ומסמן לי בתנועה אבירית, כך, כך אותה, לך ותהנה. הפנתי שוב מבטי לעבר סוזן, והינה היא לידי. איך היא הגיעה אלי כל כך מהר, חלפה המחשבה במוחי. ועוד אני מנסה להבין מה קורה וסוזן אוחזת בידי, ובעברית במבטא סינגפורי אומרת: "בוא, בוא נעשה חיים ביחד". אני מביט לעבר ארנון, אבל הוא כבר קם והתרחק, ואני מרגיש איך נגד כל היגיון אני קם ונגרר אחר סוזן אל חדר השינה שלהם. הולך ומרחף. מרגיש היטב את השפעת האלכוהול ועוד יותר את השפעת ריחה המתוק של סוזן על איזור חלצי. אינני יודע כמה זמן בילינו בחדר השינה, על המיטה, על השטיח, בחדר הרחצה המרווח, במקלחת, ושוב במיטה. מוטרפים מתשוקה טורפים זה את זה, מלקקים ואוכלים את גופו של השני, מערבבים את נוזלי הגוף, מתמרחים בהם, ופורקים את עצמנו זה בזה שוב ושוב. סוזן הייתה מדהימה. עורה החלק כקטיפה מלכותית הזכיר לי את הבובות שאני נוהג להביא לילדי מחו"ל. נטולת שיער ערווה, עם נזם קטן מעל הדגדגן הייתה סוזן קינוח משובח, שכמותו טרם טעמתי בביקורי הרבים במזרח. בנסיעה חזרה למלון שתקתי. גם ארנון שתק. וכשהגענו לאחר זמן קצר אל פתח המלון הוא הניח את ידו על כתפי ואמר: "תודה. היית גדול. צפיתי בכם תוך כדי וזה חירמן אותי מאוד. עכשיו תורי." לחצתי את ידו ויצאתי. למחרת הביא אלי שליח חבילה מסוזן וארנון. בתוכה מצאתי בקבוק ווסקי משובח וכרטיס ברכה עליו נכתב בעברית: "תודה ענקית". (כל השמות המוזכרים בסיפור בדויים) פרק 5 יפורסם ביום ראשון 11 ביוני 2006 או לפני פרקים קודמים אפשר לקרוא בבלוג שלי
בדרך חזרה לתל-אביב גמלה בי ההחלטה לנתק את הקשר עם בני הזוג. כל הסיפור נראה לי מוזר ועפוף מסתורין. בסך הכל רציתי לשחזר חוויה מיוחדת, שחוויתי כמה שבועות קודם לכן בנסיעת עסקים לסינגפור, והקשר שהחל להרקם עם בני הזוג ממש לא היה בכיוון. אני נוהג לבקר באי אחת לכמה חודשים. סינגפור הוא אחד המקומות האהובים עלי ביותר. הסדר, הנקיון, הצמחיה הטרופית ומזג האוויר, נותנים לי תמיד תחושה שאני נמצא בחופשה ולא בנסיעה עסקית. הטיסה לסינגפור ארוכה ומלווה בדרך כלל בעצירת ביניים בבנגקוק או בהונג-קונג. בנסיעה אחרונה טסתי דרך בנגקוק, שם, בנמל התעופה הגדול והסואן, פגשתי את ארנון גלבוע. ארנון הוא איש עסקים ישראלי שחי בסינגפור כבר הרבה שנים. תחומי עסקיו מגוונים אך הוא בעיקר מתמחה בהבאת טכנולוגיות מישראל וארה"ב למדינות האיזור. חבר משותף הכיר לי את ארנון לפני כמה שנים בבר בסינגפור ומאז נשארנו בקשר. ארנון זיהה אותי ממתין לטיסה והצטרף אלי. הוא היה בדרכו חזרה לאי מנסיעת עסקים לקמבודיה. "עד מתי אתה נשאר בסינגפור?" שאל ארנון. "ביום ראשון אני טס למנילה, וביום רביעי אני חוזר לישראל" השבתי. "יש לך תוכניות ליום ששי בערב?" שאל ארנון. "לא משהו מיוחד" עניתי. "בטח אצא לשתות עם חברים". "אתה מוזמן אלינו הביתה לארוחת ערב. סוזן מאוד תשמח" קבע ארנון נחרצות. "עזוב, מה אתה צריך אותי ביום ששי אצלך בבית" ניסיתי להתחמק. אבל זה לא עזר. ארנון התעקש, וכאשר הוא מתעקש קשה לעמוד מול קסמו האישי. נתברנו שארנון יבוא לאסוף אותי מהכניסה למלון ביום ששי בשעה 7:00 בערב. סוזן היא סינית שנולדה וגדלה בסינגפור. ארנון עזב למענה את אשתו הישראלית ושני ילדים קטנים, ועבר להתגורר איתה באי. חברים משותפים נהגו לספר בקנאה על הסינית היפהפיה של ארנון, אבל לי מעולם לא יצא להפגש איתה. בדיוק בשעה 7:00 בערב, כמו שעון שוויצרי מדוייק, עצרה מכונית המאזדה ספורט של ארנון בפתח המלון, ואני זינקתי פנימה. הדרך אל ביתם של סוזן וארנון הייתה קצרה. הם מתגוררים בבית פרטי באחת השכונות היותר יוקרתיות. סוזן קיבלה את פנינו בחיוך מקסים. היא גבוהה באופן מפתיע לסיניות, עם חזה גדול שהתברר כטבעי, עור חלק בצבע שמנת, שיער שחור גולש, וזוג עיניים הרבה יותר עגולות מעיניים סיניות טיפוסיות. הופתעתי מיופיה, וסוזן שהבחינה במבוכתי, אחזה בידי ובנינוחות משכנעת להזמינה אותי לסיור קצר בבית המרשים. ארוחת הערב הייתה בסגנון ישראלי-סיני, פירות ים ברוטב חמוץ-מתוק בצד חומוס וטחינה, סרטן ברוטב צ'ילי ולידו סלטי חצילים. ארנון קידש על היין והפתיע אותי בבקיאותו בפרשת השבוע. "כאשר נמצאים רחוק מהארץ מתקרבים ליהדות ולמסורת", ניסה לתרץ. "וחוץ מזה סוזן מתכננת לפתוח בהליכי גיור". בתום הארוחה יצאנו לגינה. סוזן הביאה משקה קר מקנה סוכר ורום, וארנון שלף שני סיגרים משובחים מארונית סיגרים מיוחדת השומרת על לחות וטמפרטורה מתאימים לסיגרים. האווירה הייתה נעימה. השיחה קלחה באנגלית ובעברית על הבחירות בארץ והחיים בסינגפור. ואז נפלה עלי הפצצה, ושום דבר מאותו רגע לא יחזור להיות כפי שהיה. פתאום, בלי כל הכנה מוקדמת, ארנון פנה אלי בעברית ושאל: "בא לך לשכב עם סוזן?". הייתי משוכנע שאני הוזה. העייפות, האלכוהול והטבק בטח דפקו לי את הראש, הבליחה המחשבה במוחי. "מה אמרת?" שאלתי את ארנון. וזה, בצחוק מתגלגל ענה: "הפתעתי אותך? שאלתי אם תרצה לשכב, כלומר להזדיין, עם סוזן." הייתי המום. הבטתי על סוזן, וזו החזירה לי מבט מבין ומזמין ואמרה: "He is not kidding" (הוא אינו מתלוצץ). הייתי בטוח שהם עובדים עלי, כאשר סוזן שלחה את ידיה אל מאחורי גבה, שיחררה את תפס החזיה שלה ומשכה אותה בזריזות אחוצה מהחולצה. כעת יכולתי להבחין בשדיה דרך חולצת המשי השקופה. גדולים, זקופים, קורצים לעברי. הייתי מבולבל, נבוך ובעיקר מופתע. שלחתי מבט מבקש עזרה אל חברי ארנון, ומצאתי אותו יונק בתאווה את עשן הסיגר, ומסמן לי בתנועה אבירית, כך, כך אותה, לך ותהנה. הפנתי שוב מבטי לעבר סוזן, והינה היא לידי. איך היא הגיעה אלי כל כך מהר, חלפה המחשבה במוחי. ועוד אני מנסה להבין מה קורה וסוזן אוחזת בידי, ובעברית במבטא סינגפורי אומרת: "בוא, בוא נעשה חיים ביחד". אני מביט לעבר ארנון, אבל הוא כבר קם והתרחק, ואני מרגיש איך נגד כל היגיון אני קם ונגרר אחר סוזן אל חדר השינה שלהם. הולך ומרחף. מרגיש היטב את השפעת האלכוהול ועוד יותר את השפעת ריחה המתוק של סוזן על איזור חלצי. אינני יודע כמה זמן בילינו בחדר השינה, על המיטה, על השטיח, בחדר הרחצה המרווח, במקלחת, ושוב במיטה. מוטרפים מתשוקה טורפים זה את זה, מלקקים ואוכלים את גופו של השני, מערבבים את נוזלי הגוף, מתמרחים בהם, ופורקים את עצמנו זה בזה שוב ושוב. סוזן הייתה מדהימה. עורה החלק כקטיפה מלכותית הזכיר לי את הבובות שאני נוהג להביא לילדי מחו"ל. נטולת שיער ערווה, עם נזם קטן מעל הדגדגן הייתה סוזן קינוח משובח, שכמותו טרם טעמתי בביקורי הרבים במזרח. בנסיעה חזרה למלון שתקתי. גם ארנון שתק. וכשהגענו לאחר זמן קצר אל פתח המלון הוא הניח את ידו על כתפי ואמר: "תודה. היית גדול. צפיתי בכם תוך כדי וזה חירמן אותי מאוד. עכשיו תורי." לחצתי את ידו ויצאתי. למחרת הביא אלי שליח חבילה מסוזן וארנון. בתוכה מצאתי בקבוק ווסקי משובח וכרטיס ברכה עליו נכתב בעברית: "תודה ענקית". (כל השמות המוזכרים בסיפור בדויים) פרק 5 יפורסם ביום ראשון 11 ביוני 2006 או לפני פרקים קודמים אפשר לקרוא בבלוג שלי