סיפור בהשראת התחרות "מעברים"
סוף העולם וקצת אחרי כן ---------------------- זהו מאגר הזכרון האחרון שנגררת האשפה שלנו הצליחה לפלוט לפני הגריסה האטומית. "האם אתה רוצה לצפות בכולם על פי הסדר הכרונולוגי שלהם, קפיטאן?" האדמירל מנקינד, הקפטן של חללית הסיור "איסטנדרייט", ישב על כסא הבר המעוצב ולגם מכוס הקפה המהביל. בחדר הסתובבו בסקרנות מספר אנשי צוות, מפשפשים דרך מסכי הפלזמה במה שנדמה היה כשרידי זכרונותיו של כוכב לכת שזה עתה התכלה ודעך. אוטו ברינגר, איש המבצעים, קיבל לידיו את הפיקוד על המבצע, מה שלדעתו היה די מבזה לסוס קרבות חלל שכמותו. מנקינד הניח מידו את הכוס – "אינני חושב שיש לנו טעם לדוש בהיסטוריה של הכוכב הקטן הזה. עדיף שנבחן את המאגר האחרון, ואם יתעורר הצורך נקרא לסוקי לעבור על כל השאר. לה יש הרבה יותר סבלנות וזמן פנוי מאיתנו..." "קראת לי קפטן?" – סוקי, שנכנסה לחדר המצגות, הפיצה מעט אור בחיוכה המלוכסן ובגדיה הצבעוניים. מנקינד וברינגר הנידו בראשם לאות שלום. "הצטרפי אלינו יקירתי", הצביע מנקינד לעבר כורסאות הצפייה המתכווננות, "יש לנו מספר שעות להעביר בחדר הזה, אז הרגישי בנוח." ברינגר הורה לשאר אנשי הצוות לתפוס את מקומותיהם, והמחשב החל בהמרה של מאגר הזכרון האחרון שפלט הכוכב "קרפתרוס" לפני שדעך. --- מנהיג שבט הקונאצ'י היה דרוך וערני מתמיד. נכון, היתה זו שעת חילופי העונות, בה יעבור כוכב קרפתרוס לצד החשוך של המאור הגדול, ויחל החורף. מה גם, שהיתה זו שנת בצורת קשה, ומאגרי המזון היו ריקים למדי. אך מה שהטריד את מנהיג הקונאצ'ים היתה השיחה שערך באישון לילה עם מנהיג שבט הפרטיטי. ככל שניסה לשכנע את הפרטיטי ויועציו להתאחד עם שבט הקונאצ'י, התעקשו אלו שהכוכב מספיק לכולם, ולא כדאי לאחד בין התרבויות השונות כל כך. מנהיג הפרטיטים היה בטוח מדי בעצמו, לאור המצב הקשה והמשאבים ההולכים וכלים של הכוכב שלהם, והיה עליהם לעבור את החורף-לילה הקשה בטרם יוכלו לבקש סיוע מהפדרציה הגלובאלית. היתה לו תחושה חזקה מאד שהפרטיטים זוממים משהו, אך לאור הקשיים הנוכחיים נאלץ לוותר על הרעיון של איחוד שני הגזעים, ולהמשיך בהכנות לחורף. יום למחרת, יומיים לפני פרוץ החשכה, מצאו הקונאצ'ים אחד מבני הפרטיטי מסתובב בחשאי ליד מקלט החורף שלהם. הוא הובא בפני מנהיג הקונאצ'ים ונשאל למעשיו. בסך הכל טיילתי קצת, גם ככה סיימתי את כל ההכנות לחורף-לילה. מנהיג הקונאצ'ים היה עתה טרוד שבעתיים, ושלח אותו חזרה לאזור הפרטיטי, עם שני שומרים ואגרת כעוסה למנהיגם. יום לפני החשכה שרר שקט בכוכב. השמיים נראו כמחול שדים, עננים ואובך הצטיירו במאות צורות וגווני אפור ואדום, המאור הגדול נתכסה ונגלה, כשאין אפילו רמז לאופן בו יעלם תוך פחות מיממה, שהיתה באותו הכוכב 13 שעות לערך. שני השבטים סיימו את הכנותיהם, ופרשו לתפילות בוא החורף בבית התפילה הקטן שבנו בפאתי מקלטם. שעתיים לפני החשכה, הרגיש לפתע מנהיג הקונאצ'ים דקירה בחזהו, וחרדה גדולה אחזה בו. הוא פנה לכיוון המקלט אך לפני שהספיק לצעוד צעד אחד, נשמע פיצוץ אדיר וכל צידו המזרחי של המקלט עף באוויר, מכסה את השמיים בענני אבק ואפר. באותה השעה לא היו הרבה נפשות בצד המזרחי, רובם היו בבית התפילה שבכניסה הצפונית, משיאים מנחה צנועה לאלוהי החורף. לאחר כרבע שעה התברר שהפיצוץ היה מכוון ונגרם בזדון. הקונאצ'ים דרשו לצאת למלחמה. מנהיגם לא הסכים. שלושה קיצונים משבט הקונאצ'י ניסו להתפרע ולהסתער על מקלט הפרטיטי, אך מנהיג הקונאצ'ים הורה לרסן אותם באחד הבתים הקרובים. הוא הבטיח לאנשיו שהוא יטפל בזה באופן אישי, וביקש שינסו לשפץ את המקלט כמה שיותר מהר. לאחר מכן נכנס לבונקר הגדול, וביקש מקצין הנשק את המוקש החזק ביותר שברשותו. כשהמוקש מותקן על גבו, וידית ההפעלה דרוכה בחגורתו, היישיר פעמיו אל עבר מקלטו של שבט הפרטיטי. אנשי הקונאצ'י ניסו לתקן את הנזק שגרם הפיצוץ למקלטם, אך בזמן המוגבל שעמד לרשותם היתה זו משימה בלתי אפשרית. חלקם נתקפו בייאוש והתאבדו, חלקם חזרו לבית התפילה, וחלקם נשארו מחוץ למקלט, כדי לראות בפעם הראשונה והאחרונה בחייהם את רדת החשכה. וזו לא אחרה לבוא, שחורה ומאיימת עלתה מן ההרים וכיסתה את השמיים, ואחריה הגיע הקור הנורא, שהקפיא את רגליהם וחדר צונן ואכזרי לגופותיהם. מנהיג הקונאצ'ים סיים להתקין את המוקש, והקור הקפיא את עצמותיו. הוא לקח את ידית ההפעלה ונשא תפילה קטנה לאלוהי החורף, שינקום את דמו ואת שבטו, ואז הוריד את אצבעו מההדק והתיישב, כולו רועד מקור ומזיע מפחד. לפתע הבין שאם ישמיד את שבט הפרטיטי, לא ישארו אנשים על הכוכב. מחשבה זו דקרה בו כאילו הוא היה אחראי לכל החיים בתבל, והוא התקשה לחשוב בקור הנורא. הוא הדליק מדורת נפט שלקח עימו, אשר הפיגה מעט את הקור והאירה את קיר המקלט אותו עמד לפוצץ. "איני יכול להמשיך עם זה", הבין לפתע, "אני אהיה גרוע בדיוק כמותם..." מנהיג הקונאצ'ים לא הספיק להתחבט עוד בדילמה, מכיוון שצוות סיור פרטיטי שהקיף את המקלט לפני שיאטם לתקופת החורף, הגיע לקראתו וירה בו למוות. אנשי הסיור ירדו מהרכב הקופא ומיהרו לפתח המקלט. אחד מהם ראה את המדורה הניידת וחזר לקחת אותה. מפקדו מיהר אחריו, ונטל את מגפיו של מנהיג הקונאצ'ים ההרוג. שני הפרטיטים החלו לפתע להתקוטט על אחד מפריטי הלבוש הנוספים של מנהיג הקונאצ'ים, ובלהט ההתכתשות זרק אחד מהם את המדורה הניידת על מפקדו. המדורה פיספסה את ראשו של המפקד, ונחתה ליד קיר המקלט, במקום בו שכבה גופתו של מנהיג הקונאצ'ים. מהפיצוץ המחריד נהרגו שני הפרטיטים המתקוטטים, ובקיר המקלט נפער חור ענק. לאחר כשעה, לא נותרה נפש חיה על פני כוכב הלכת קרפתרוס, וכל מה שנשאר לי היה לאסוף את זכרונותיהם. חלק מהם היו כבר קפואים לגמריי, אך הצלחתי לשכפל את מנהיג הפרטיטים ומנהיג הקונאצ'ים בדיוק רב כמדומני. הצלחתי גם לשכפל כמה זכרונות של סופרים והיסטוריון אחד משבט הקונאצ'ים, וגם של שלושה מורים ורופא משבט הפרטיטי. אני מעריך שאין לי עוד הרבה זמן עד שאדעך ואהפך לחור שחור. אני מצטמק באופן לוגריתמי, ונשארו לי בערך שלושים שעות עד שאשחרר את הזכרונות אל מחוץ לאטמוספירה שלי. הייתי רוצה לראות את המאור הגדול לפני שאתעוור, אך הקיץ יחזור רק בעוד ששה ימים, ועד אז, אינני יודע מה יעלה בגורלי, כוכב קטן ומסכן שכמותי. הייתי רוצה שיתעדו את הזכרונות במקום בטוח, חבל לי שיסתובבו להם בחלל העצום. היה שלום יקום אכזר, דע לך שהייתי עדיין כאן, לולא טבע האדם היה כל כך אכזר ובוגדני. סוף תשדורת. --- "קפיטאן? קפיטאן, יש לך מצב חירום בגשר הפיקוד, צריך לגשת לשם מיד." מנקינד קפץ כנשוך נחש, מבוייש שלא יכול היה לצפות בסרט עד סופו. הוא התעשת ונעמד, משפשף את עיניו – "מצב חרום? איזה מצב חרום? מה קורה ברינגר?" סוקי נכנסה בריצה, לאחר שקיבלה תידרוך קצר מאחראי גשר הפיקוד. "קפטן, אנחנו נשאבים לתוך חור שחור." "איך זה יתכן? הרי כל החורים השחורים ממופים, זה מצב בלתי אפשרי בהתחשב בטכנולוגיית הניווט המשוכללת של איסטנדרייט..." "אני חוששת שזה הכוכב ההוא, זה שקראנו אותו עכשיו. יש חור שחור חדש על המפה. חייבים להזהיר את הפדרציה!" "אין מה לעשות עכשיו קפיטאן, רק לחכות ולראות לאן הוא יפלוט אותנו. זה קצת מסעיר, לא ככה? לצאת בצד שני של היקום, במקום אליו לא חשבנו שנגיע לעולם..." קפטן מנקינד חייך – "לא ציפיתי לגישה חיובית מצדך, ברינגר. ישר כוח!" מנקינד, ברינגר וסוקי מיהרו לגשר הפיקוד, לחזות בהתרגשות בפעם הראשונה והאחרונה בחייהם במה שניתן לראות רק כשעוברים דרך חור שחור. כשחושבים על זה, היתה זו הפעם הראשונה שלהם, וכן הפעם הראשונה שבה עבר משהו בחור השחור החדש, הלא הוא "אנדרומדת קרפתרוס". (1120 מילה) מקווה שנהניתם, צביקה
סוף העולם וקצת אחרי כן ---------------------- זהו מאגר הזכרון האחרון שנגררת האשפה שלנו הצליחה לפלוט לפני הגריסה האטומית. "האם אתה רוצה לצפות בכולם על פי הסדר הכרונולוגי שלהם, קפיטאן?" האדמירל מנקינד, הקפטן של חללית הסיור "איסטנדרייט", ישב על כסא הבר המעוצב ולגם מכוס הקפה המהביל. בחדר הסתובבו בסקרנות מספר אנשי צוות, מפשפשים דרך מסכי הפלזמה במה שנדמה היה כשרידי זכרונותיו של כוכב לכת שזה עתה התכלה ודעך. אוטו ברינגר, איש המבצעים, קיבל לידיו את הפיקוד על המבצע, מה שלדעתו היה די מבזה לסוס קרבות חלל שכמותו. מנקינד הניח מידו את הכוס – "אינני חושב שיש לנו טעם לדוש בהיסטוריה של הכוכב הקטן הזה. עדיף שנבחן את המאגר האחרון, ואם יתעורר הצורך נקרא לסוקי לעבור על כל השאר. לה יש הרבה יותר סבלנות וזמן פנוי מאיתנו..." "קראת לי קפטן?" – סוקי, שנכנסה לחדר המצגות, הפיצה מעט אור בחיוכה המלוכסן ובגדיה הצבעוניים. מנקינד וברינגר הנידו בראשם לאות שלום. "הצטרפי אלינו יקירתי", הצביע מנקינד לעבר כורסאות הצפייה המתכווננות, "יש לנו מספר שעות להעביר בחדר הזה, אז הרגישי בנוח." ברינגר הורה לשאר אנשי הצוות לתפוס את מקומותיהם, והמחשב החל בהמרה של מאגר הזכרון האחרון שפלט הכוכב "קרפתרוס" לפני שדעך. --- מנהיג שבט הקונאצ'י היה דרוך וערני מתמיד. נכון, היתה זו שעת חילופי העונות, בה יעבור כוכב קרפתרוס לצד החשוך של המאור הגדול, ויחל החורף. מה גם, שהיתה זו שנת בצורת קשה, ומאגרי המזון היו ריקים למדי. אך מה שהטריד את מנהיג הקונאצ'ים היתה השיחה שערך באישון לילה עם מנהיג שבט הפרטיטי. ככל שניסה לשכנע את הפרטיטי ויועציו להתאחד עם שבט הקונאצ'י, התעקשו אלו שהכוכב מספיק לכולם, ולא כדאי לאחד בין התרבויות השונות כל כך. מנהיג הפרטיטים היה בטוח מדי בעצמו, לאור המצב הקשה והמשאבים ההולכים וכלים של הכוכב שלהם, והיה עליהם לעבור את החורף-לילה הקשה בטרם יוכלו לבקש סיוע מהפדרציה הגלובאלית. היתה לו תחושה חזקה מאד שהפרטיטים זוממים משהו, אך לאור הקשיים הנוכחיים נאלץ לוותר על הרעיון של איחוד שני הגזעים, ולהמשיך בהכנות לחורף. יום למחרת, יומיים לפני פרוץ החשכה, מצאו הקונאצ'ים אחד מבני הפרטיטי מסתובב בחשאי ליד מקלט החורף שלהם. הוא הובא בפני מנהיג הקונאצ'ים ונשאל למעשיו. בסך הכל טיילתי קצת, גם ככה סיימתי את כל ההכנות לחורף-לילה. מנהיג הקונאצ'ים היה עתה טרוד שבעתיים, ושלח אותו חזרה לאזור הפרטיטי, עם שני שומרים ואגרת כעוסה למנהיגם. יום לפני החשכה שרר שקט בכוכב. השמיים נראו כמחול שדים, עננים ואובך הצטיירו במאות צורות וגווני אפור ואדום, המאור הגדול נתכסה ונגלה, כשאין אפילו רמז לאופן בו יעלם תוך פחות מיממה, שהיתה באותו הכוכב 13 שעות לערך. שני השבטים סיימו את הכנותיהם, ופרשו לתפילות בוא החורף בבית התפילה הקטן שבנו בפאתי מקלטם. שעתיים לפני החשכה, הרגיש לפתע מנהיג הקונאצ'ים דקירה בחזהו, וחרדה גדולה אחזה בו. הוא פנה לכיוון המקלט אך לפני שהספיק לצעוד צעד אחד, נשמע פיצוץ אדיר וכל צידו המזרחי של המקלט עף באוויר, מכסה את השמיים בענני אבק ואפר. באותה השעה לא היו הרבה נפשות בצד המזרחי, רובם היו בבית התפילה שבכניסה הצפונית, משיאים מנחה צנועה לאלוהי החורף. לאחר כרבע שעה התברר שהפיצוץ היה מכוון ונגרם בזדון. הקונאצ'ים דרשו לצאת למלחמה. מנהיגם לא הסכים. שלושה קיצונים משבט הקונאצ'י ניסו להתפרע ולהסתער על מקלט הפרטיטי, אך מנהיג הקונאצ'ים הורה לרסן אותם באחד הבתים הקרובים. הוא הבטיח לאנשיו שהוא יטפל בזה באופן אישי, וביקש שינסו לשפץ את המקלט כמה שיותר מהר. לאחר מכן נכנס לבונקר הגדול, וביקש מקצין הנשק את המוקש החזק ביותר שברשותו. כשהמוקש מותקן על גבו, וידית ההפעלה דרוכה בחגורתו, היישיר פעמיו אל עבר מקלטו של שבט הפרטיטי. אנשי הקונאצ'י ניסו לתקן את הנזק שגרם הפיצוץ למקלטם, אך בזמן המוגבל שעמד לרשותם היתה זו משימה בלתי אפשרית. חלקם נתקפו בייאוש והתאבדו, חלקם חזרו לבית התפילה, וחלקם נשארו מחוץ למקלט, כדי לראות בפעם הראשונה והאחרונה בחייהם את רדת החשכה. וזו לא אחרה לבוא, שחורה ומאיימת עלתה מן ההרים וכיסתה את השמיים, ואחריה הגיע הקור הנורא, שהקפיא את רגליהם וחדר צונן ואכזרי לגופותיהם. מנהיג הקונאצ'ים סיים להתקין את המוקש, והקור הקפיא את עצמותיו. הוא לקח את ידית ההפעלה ונשא תפילה קטנה לאלוהי החורף, שינקום את דמו ואת שבטו, ואז הוריד את אצבעו מההדק והתיישב, כולו רועד מקור ומזיע מפחד. לפתע הבין שאם ישמיד את שבט הפרטיטי, לא ישארו אנשים על הכוכב. מחשבה זו דקרה בו כאילו הוא היה אחראי לכל החיים בתבל, והוא התקשה לחשוב בקור הנורא. הוא הדליק מדורת נפט שלקח עימו, אשר הפיגה מעט את הקור והאירה את קיר המקלט אותו עמד לפוצץ. "איני יכול להמשיך עם זה", הבין לפתע, "אני אהיה גרוע בדיוק כמותם..." מנהיג הקונאצ'ים לא הספיק להתחבט עוד בדילמה, מכיוון שצוות סיור פרטיטי שהקיף את המקלט לפני שיאטם לתקופת החורף, הגיע לקראתו וירה בו למוות. אנשי הסיור ירדו מהרכב הקופא ומיהרו לפתח המקלט. אחד מהם ראה את המדורה הניידת וחזר לקחת אותה. מפקדו מיהר אחריו, ונטל את מגפיו של מנהיג הקונאצ'ים ההרוג. שני הפרטיטים החלו לפתע להתקוטט על אחד מפריטי הלבוש הנוספים של מנהיג הקונאצ'ים, ובלהט ההתכתשות זרק אחד מהם את המדורה הניידת על מפקדו. המדורה פיספסה את ראשו של המפקד, ונחתה ליד קיר המקלט, במקום בו שכבה גופתו של מנהיג הקונאצ'ים. מהפיצוץ המחריד נהרגו שני הפרטיטים המתקוטטים, ובקיר המקלט נפער חור ענק. לאחר כשעה, לא נותרה נפש חיה על פני כוכב הלכת קרפתרוס, וכל מה שנשאר לי היה לאסוף את זכרונותיהם. חלק מהם היו כבר קפואים לגמריי, אך הצלחתי לשכפל את מנהיג הפרטיטים ומנהיג הקונאצ'ים בדיוק רב כמדומני. הצלחתי גם לשכפל כמה זכרונות של סופרים והיסטוריון אחד משבט הקונאצ'ים, וגם של שלושה מורים ורופא משבט הפרטיטי. אני מעריך שאין לי עוד הרבה זמן עד שאדעך ואהפך לחור שחור. אני מצטמק באופן לוגריתמי, ונשארו לי בערך שלושים שעות עד שאשחרר את הזכרונות אל מחוץ לאטמוספירה שלי. הייתי רוצה לראות את המאור הגדול לפני שאתעוור, אך הקיץ יחזור רק בעוד ששה ימים, ועד אז, אינני יודע מה יעלה בגורלי, כוכב קטן ומסכן שכמותי. הייתי רוצה שיתעדו את הזכרונות במקום בטוח, חבל לי שיסתובבו להם בחלל העצום. היה שלום יקום אכזר, דע לך שהייתי עדיין כאן, לולא טבע האדם היה כל כך אכזר ובוגדני. סוף תשדורת. --- "קפיטאן? קפיטאן, יש לך מצב חירום בגשר הפיקוד, צריך לגשת לשם מיד." מנקינד קפץ כנשוך נחש, מבוייש שלא יכול היה לצפות בסרט עד סופו. הוא התעשת ונעמד, משפשף את עיניו – "מצב חרום? איזה מצב חרום? מה קורה ברינגר?" סוקי נכנסה בריצה, לאחר שקיבלה תידרוך קצר מאחראי גשר הפיקוד. "קפטן, אנחנו נשאבים לתוך חור שחור." "איך זה יתכן? הרי כל החורים השחורים ממופים, זה מצב בלתי אפשרי בהתחשב בטכנולוגיית הניווט המשוכללת של איסטנדרייט..." "אני חוששת שזה הכוכב ההוא, זה שקראנו אותו עכשיו. יש חור שחור חדש על המפה. חייבים להזהיר את הפדרציה!" "אין מה לעשות עכשיו קפיטאן, רק לחכות ולראות לאן הוא יפלוט אותנו. זה קצת מסעיר, לא ככה? לצאת בצד שני של היקום, במקום אליו לא חשבנו שנגיע לעולם..." קפטן מנקינד חייך – "לא ציפיתי לגישה חיובית מצדך, ברינגר. ישר כוח!" מנקינד, ברינגר וסוקי מיהרו לגשר הפיקוד, לחזות בהתרגשות בפעם הראשונה והאחרונה בחייהם במה שניתן לראות רק כשעוברים דרך חור שחור. כשחושבים על זה, היתה זו הפעם הראשונה שלהם, וכן הפעם הראשונה שבה עבר משהו בחור השחור החדש, הלא הוא "אנדרומדת קרפתרוס". (1120 מילה) מקווה שנהניתם, צביקה
צביקה
