סיפור בעיתון על אישה שנולדה מחוץ לנישואין

[debby12]

סיפור בעיתון על אישה שנולדה מחוץ לנישואין

כפי הנראה בניגוד לרצון אביה הביולוגי - ראו בקישור למטה. מה דעתכן?

האמת? לדעתי היא קרציה שמנסה בכוח להידחף לחייו של אבא שלה שמעולם לא היה מעוניין בה, ויש לה טענות על זה שהוא לא מעוניין...

פייר? בעיני אם למישהו, היא צריכה לבוא בטענות לאמא שלה שהביאה אותה לעולם בניגוד לרצון אביה.... נכון, זה לא שוס גדול להיולד לאבא שלא מעוניין בך. אבל זה מה שאמא שלך סידרה לך

סליחה על חוסר האמפטיות - אבל לא התחברתי כלל....

http://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4939806,00.html

 

[עדיקים]

אני דווקא רואה את הדברים אחרת

נתחיל מיזה שלפי הסיפור זה לא היה סטוץ חולף אלא רומן. מהסיפור שהיא מספרת גם לו סיפרה לא ניתן היה לדעת מה באמת קרה והיה שם ולכן את ההחלטה של האם להביא אותה לעולם אני בכלל לא שופטת ובטח בגילה שהיתה בת 34.
לגבי האבא והילדה. אם כל-כך לא רצה בקשר היה צריך להיות חד משמעי כי לפי הסיפור, ואמנם אנחנו קוראים רק צד אחד, הוא כל פעם אמר בסדר ונעלם. היא כל-כך רצתה וחיפשה אבא וכנראה בגלל זה המשיכה לנסות.
אני בכלל לא מצליחה להבין הורים שמוותרים על הילדים שלהם וקשה לי עם זה מאוד. לא מצליחה להבין איך אחרי שכבר התגרש ונפרד מהאישה שבה הוא בגד ולא חשש יותר לפירוק התא המשפחתי לא בחר להיות איתה בקשר.

 

[debby12]

מסכימה איתך שהוא לא אב השנה

אבל בקטע של "כל פעם נעלם" - תוהה מה היה עדיף.

היה עדיף שהוא היה טורק לה את הדלת בפרצוף ואומר לה תעופי מפה ולא מעוניין לראות את הפנים שלך יותר? נראה שהוא עשה די קרוב לזה. זו היא שהתעקשה לנסות שוב ושוב

ומהסיפור שהוא לא היה מעוניין בילדה הזו ושזו היתה החלטה חד צדדית של אמא שלה ללדת אותה.

בכל מקרה סיפור עצוב. חבל שהאם לא פנתה לבנק זרע.

 

[Ani15]

אני רואה את זה לגמרי אחרת

אתה לא רוצה ילד, אל תז&*, או שתוודא בעצמך שאתה מונע את ההריון ולוקח בחשבון שהמניעה הזו לא בטוחה ב100%. ז*&ת? קח אחריות על מה שיצא מזה. אין לך רשות להחליט ש"אתה לא מעוניין בילד הזה". פשוט כך. הריון זה לא דבר הפיך: לא רוצה, אל תיכנס לזה בכלל. החוק בישראל מחייב הורה ביולוגי להכיר באחריותו וגם לשאת בעול הכלכלי של גידול ילד, רוצה או לא, וטוב שכך. תסלחי לי, האבא הזה בן ז*&ה וחבל שהאמא ויתרה על התביעה הכלכלית נגדו.

 

[debby12]

מסכימה רק עם הקטע הכלכלי...

מסכימה איתך שהיתה לה/לאמא זכות לתבוע ממנו מזונות ילדים בזמנו. עולה מבין השורות (נדמה לי שזה לא כתוב ישירות) שהאמא מעולם לא עשתה את זה כשהיתה קטינה.

ואם כבר - אז בעיני זה עוד "נון" לאמא הזאת.... זה כסף שהגיע לבת שלה שהיא יכלה לחסוך לה מילדות. גם אם היא הרגישה שהיא יכולה לגדל אותה בלי זה, היא בעצם בת'כלס החליטה בשם ביתה הקטינה לוותר על זה.

פחות מסכימה עם הקביעה שמניעת הריון היא הרבה/בעיקר אחריות של הגבר. מה גם שהאם לא היתה ילדה (בת 35 נדמה לי) והיתה אחות מוסמכת בהכשרתה. אני רוצה לחשוב שהיא ידעה איך מגיעים ילדים לעולם...

את צודקת שהיתה לו אחריות כלכלית שהאם לא טרחה לתבוע ממנו. הוא דרעק שלא הציע מיוזמתו? בודאי - בהנחה שלא הציע .אבל עדיין אפשר היה להוציא את זה ממנו.

מרוח הכתבה עולה שלבת יש טענות בנוסח: "לא ביקשנו ממך כסף אז לפחות תהיה אבא"

ובכן - זה הקטע שהחוק לא יכול לחייב.... למרבה הצער אי אפשר לחייב מישהו להיות מענטש/אבא נורמלי כי אין דרך לאכוף את זה

אני לא מקנאה בה. זו לא תחושה נעימה להיות ככה בעולם

... אבל לאמא שלה יש בעיני יותר מ-50% אחריות לעניין הזה.

 

[כרמיון1 1]

וייתכן גם שהאם הרגישה שזה חסר סיכוי

היא צפתה שתיתקל בהתנגדות עזה / בהתחמקות עיקשת מתשלום, ואגב, זה באמת לא תמיד עניי פשוט להכריח מישהו שלא מעוניין בכלל לשלם, גם כשמדובר במזונות). ייתכן שהועבר גם לאם המסר (שאותו האב העביר לבת שוב ושוב) - "אל תעלי את זה, אל תהרסי לי את חיי הנישואים, אסור שאשתי תדע" וכו'. והאם ויתרה מראש, אולי, על מלחמה מתישה ושערוריה, שהיא העריכה שיבלבלו את בתה, יזיקו לה ויעכירו את ילדותה יותר מאשר מצב של משאבים כספיים מוגבלים יותר. לא הייתי שופטת אותה על זה.

לגבי הבת: אני נתקלת בזה שוב ושוב, עד כמה משמעותי לאנשים רבים עניין החיפוש והניסיון ליצור קשר עם הוריהם הביולוגיים גם כשאלה התנכרו אליהם בילדותם / נטשו ולא גילו בהם עניין. נראה שזה דבר חזק כל כך שקטונתי מלשפוט. תמיד היה נראה לי שמה שמשמעותי זה מי שגדלת איתו לפחות חלק מילדותך, שהשפיע עליך בפועל, שרוצה בקשר איתך וכו', אבל הגעתי למסקנה שכנראה זה לא הכל ושיש פה משהו אמיתי, איזה רגש שכנראה קשה להסביר ושמי שלא חווה אותו (כמוני, שלא חוויתי) יתקשה להבין.

 

[mykal]

התחברתי מאוד למסקנה שלך

בסוף הדברים--הצורך הרגשי של להיות בקשר
עם ההורים הביולוגיים--הוא צורך,שהוא מעבר להגיון.

מבחינה פסיכולוגית--נראה לי שניכור מצד ההורה--
מביא לרגשי אשם עצמיים--מה אני (הדחוי, המורחק) עשיתי שלא רוצים בי.
בכלל בני אדם באר הם רוצים להיות אהובים, שייכים,
ודחיה היא מקום קשה.

 

[חייבתלהגיב]

אלא אם היא גנבה לו זרע

(במלוא מובן המילה - לקחה מהקונדום וכו'), כמו שאני ציינה, מניעת הריון לא בטוחה במאה אחוז. אם הוא לא מעוניין בילד שיימנע לחלוטין מיחסי מין עם אותה אישה, ולכל הפחות שישתמש באמצעי מניעה משל עצמו. ברגע שהוא קיים יחסי מין, והיא נכנסה להריון - זה הילד שלו והוא אחראי לו באופן מלא, ולא יכול "להתנער ממנו" או לחייב אותה להפיל או כל דבר אחר פרט להורות לאותה ילדה (אבל, כמובן, זה לא גורר שום מחויבות לאם).

 

[Ani15]

אני מאוד מקווה

שזה לא המסר שאת מעבירה לבנות שלך.
"מניעת הריון היא לא אחריות של הגבר" ו"לאמא שלה יש יותר מ50% אחריות" הוא בן דוד של "הגבר חייב לפרנס" שהוא עבד של "תהיי יפה ותשתקי, העיקר שיהיה מי שיפרנס אותך" שהוא שכן של "אשה טובה לא מקבלת מכות". אני עדין מופתעת לקרור משפטים כאלה בשנת 2017.

 

[debby12]

תודה על המחמאות....

כשזה מגיע לבריאות/גוף שלי (והריון בעיני, מה לעשות, יושב רק על הגוף של האישה) אני חושבת שיש לי/לאישה הרבה יותר אחריות ו- say בנושא. זה נכון אגב גם במקרה של הריון לא רצוי - והשאלה אם לעשות הפלה או לא [סקרנית אם בעיניך גם בנושא הזה יש לגבר 50% מזכות ההחלטה].

וזה גם נכון בעיני לגבי החלטות בנושא אמצעי מניעה לא משנה מה ההמלצה הרפואית (ע"ע: "תלעיטי את עצמך באמצעי מניעה הורמונליים 20 שנה כי זה ממש מעולה ומומלץ, והנה קחי בחינם כמה חפיסות שנתנה לי התועמלנית הרפואית - שתתרגלי")

זה לא אומר שאמצעי המניעה הם רק נשיים, אבל זה כן אומר שהנושא של מניעת הריון יותר מטריד נשים מאשר גברים. אני לא חושבת שזו פרימיטיביות אלא שזו ביולוגיה. אם יש פאשלה בתחום הזה, מי שמשלמת את המחיר (גם אם הוא אופציה של הפלה) היא האישה.

את שאר המשפטים המחרידים

את אמרת - לא אני, ואני לא רואה שום קשר בינם לבין דעתי, קל וחומר לבין מאזן ה"פרנסה" שבנותי נחשפות אליו

 

[חייבתלהגיב]

לא, שניהם משלמים את המחיר - זה הילד של שניהם.

גישה שמתייחסת לילד שיוולד כבעייה של האישה ולילד כ"שלה" כאילו לגבר אין בו חלק ואין לו שום מחויבות אליו אלא זו "בעייה של האישה" היא באמת גישה מיושנת, לא נכונה, ובעייתית. ה"בעיה" היא של שניהם. האישה היא זאת שנושאת את התינוק ברחמה במשך תשעה חודשים, ולכן לה יש יותר זכויות כל עוד הוא אצלה בגוף, כי זה הגוף שלה (למשל הזכות להחליט אם להפיל או לא, שיש לה השלכות גם על הגוף שלהן) - אבל ברגע שהוא יוצא, הוא "בעייה" של שניהם בדיוק אבל בדיוק באותה מידה. הגישה שלך נותנת איזה "פטור" לא ברור ולא מוצדק לגבר, שפשוט אין לו. הוא הורה של הילד בדיוק כמו האמא ומחויב לו בדיוק באותה מידה.

 

[מאמאמיה22]

אבל אם האבא אמר מראש שלא מעוניין בקשר עם התינוק שיוולד

והאמא מחליטה ללדת בכל זאת
האבא מחוייב לילד מבחינה כלכלית - אבל האמא תצטרך לטפל בתינוק על כל המשתמע
מכך - ולכן היא "משלמת מחיר" גדול וכבד יותר .
וגם לעבור הפלה - זה מחיר שהיא משלמת ולא האבא...

 

[חייבתלהגיב]

זה לא משנה מה הוא אומר.

ברגע שהיא התעברה ממנו הילד של שניהם באותה מידה. היא "משלמת" אותו מחיר שכל אישה משלמת כשהיא נכנסת להריון (שהיא זו שצריכה לעבור את ההריון וללדת או להפיל) אבל ברגע שהוא נולד היא לא מחויבת לטפל בו יותר מהאבא, והיא יכולה למסור אותו לאבא או לאימוץ בדיוק באותה מידה שהאבא יכול לנטוש אותו. האבא לא מחויב לתינוק פחות ממנה משום בחינה - זה לא התינוק "שלה" שהוא מחויב לו כלכלית, אלא זה התינוק של שניהם, ואם הוא נוטש אותו המדינה מחייבת אותו לכלכל אותו, אבל זו לא המחויבות היחידה שלו, אלא המחויבויות שלו זהות לאלה של האם.

 

[מ י כ ל10]

המחוייבות הכלכלית היא היחידה שאפשר לכפות עליו

לצערי מכירה גם מצבים אחרים, בהם האב מתעלם מכל חובותיו אבל משתמש בזכויות ההוריות שלו לקבלת החלטות לגבי הילד.
מצטערת, עם כל הרצון להתחבר למה שאת כותבת, זה מקום שבו, לפחות סטטיסטית, הביולוגיה עדיין מכריעה. בעוד הגבר יכול להתנתק מהעובר ברגע שנודע על ההריון,אישה שמחליטה לא להפיל (כי זה נוגד את אמונתה, כי היא פוחדת, כי לא משנה למה) מחוברת לעובר 9 חודשים. בזמן הזה קורים הרבה דברים. להגיד שההשפעה והמחיר הם זהים לגבר ולאישה זה יפה מאוד תיאורטית, אבל לטעמי לא נכון בכלל בפועל. הלוואי והיה נכון.

 

[חייבתלהגיב]

החובות זהים. העובדה שיש גברים שמשתמטים

מאותם חובות לא הופכת את זה ל"בסדר", "לגיטימי", או כל דבר אחר. לגבר ולאישה יש עכשיו ילד באותה מידה, ואם הגבר נוטש את הילד זה לא בסדר יותר מאשר אם האישה נוטשת אותו. דבי מציגה גישה שלפיה זה בסדר גמור שהגבר נטש את הילדה, ושמי שלא בסדר הן הילדה ש"מציקה" לו והאמא שלא הפילה את הילדה מלכתחילה ועכשיו כשהיא לא הפילה הילדה היא "בעיה שלה". אני מתנגדת לגישה הזאת.

 

[debby12]

רק להבהיר

אני מתכוונת למחיר ה*ביולוגי*. לא לכסף.

אם מתרחש הריון לא רצוי, מבחינה ביולוגית זו שסוחבת אותו בתוך גופה היא רק האישה. וזו שתיאלץ לעבור הליך כירורגי לא נעים, עם השלכות נפשיות לא פשוטות, אם תבחר להפיל זו רק האישה. גברים לא נכנסים להריון ולא עוברים הפלות. ביולוגיה......

לכן מי שפיזיולוגית תישא מחיר אם דברים לא יילכו כמתוכנן היא רק האישה

 

[חייבתלהגיב]

גם אני לא מדברת על כסף.

ברור שההריון והלידה או ההפלה הם של האם, כמו בכל הריון. אני מדברת על מה שקורה אחרי שהילד נולד, במקרה בו האישה לא מפילה. במקרה כזה אין שום הבדל בין הגבר לאישה - הילד הוא של שניהם ולאף אחד מהם אין "זכות" להפקיר אותו יותר מלשני, גם אם הוא לא היה מתוכנן. הגבר לא יכול להתנער ולהתייחס לילד הבעייה של האישה - זה ילד שלו בדיוק באותה מידה ונטישה שלו היא כמו נטישה של ילד שכן היה מתוכנן - פשוט נטישה של הילד. זו לא בעייה שלה, הוא לא יכול להגיד שהוא לא רצה, וכו' - הוא שכב איתה, נולד ילד - הילד הזה שלו בדיוק באותה מידה כמו שהוא שלה ובדיוק באותה מידה שכל ילד אחר שלו הוא שלו. ואילו את מתייחסת לבת שמעוניינת בקרבתו של אביה כקרציה, ורואה כמובנת מאליו את זכותו של האב להתעלם לחלוטין מקיומה של בתו.
להגיד שפיזיולוגית אם האישה נכנסת להריון רק היא עוברת תהליכים פיזיולוגיים של הריון ולידה או של הפלה זו אמירה טריוויאלית.

 

[debby12]

אז כנראה שהגענו לשורש אי ההסכמה בינינו

אני רואה בעייתיות גדולה במישהי לא נשואה שבוחרת בעקבות יחסי מין בהסכמה כמובן ללדת ילד/ה של גבר הנשוי למישהי אחרת שלא מעוניין בילד/ה הזה/ו.

בעיני זו בהחלט בחירה. אנחנו חיות במאה ה-21.... יש אמצעי מניעה בטוחים בקרוב ל-100%. ובסיכוי הקטן מאוד-מאוד שהם כושלים, אישה יכולה לבחור לסיים הריון כזה.

אם היא בוחרת שלא לסיים את ההריון - וזו זכותה על גופה כמובן - אז בעיני יש גבול למה שאפשר לדרוש מהאב במצב כזה, והגבול הזה מסתיים בכסף עבור הילד/ה עד גיל 18. והמחוקק עיגן את הקטע הזה בחוק

בעיני יחסי מין בסיטואציה שתיארתי לא כוללים הסכמה לאבהות במובן הרגשי/אנושי/טיפולי כלומר הלא-כלכלי. לכפות את זה אחרת זה עוול גדול בעיני כלפי רעייתו של של הגבר וילדיו הקיימים מהנישואים. וכמו שכתבתי, זה גם נראה לי בניגוד ל"חוזה" בסיטואציה הזו.

אני מסכימה שמבחינה מוסרית "גבוהה" גבר שבוחר לא להכיר/להיות בקשר עם ילד/ה כזו הוא לא בדיוק שוס.... אבל אני חושבת שחלק גדול מהאחריות על המצב-חרבנה במקרה כזה נעוץ בבחירתה של האישה ללדת את הילד בסיטואציה הזו. וכמו בכתבה הזו, אפשר לראות שזה גם יכול לגרום ייסורים לילד/ה ברבות הימים. זה גם בד"כ גורם צער וייסורים לרעייה או הילדים מהנישואים שלומדים על זה מאוחר יותר בד"כ - שמעתי על כמה מקרים כאלה והיה פה פעם שרשור כזה.

אין בדברי משום קביעה מוסרית כלשהי על יחסי המין ביניהם בסיטואציה האמורה (הוא נשוי, היא לא).

אני מבינה שדעתך שונה, ומסכימה שלא להסכים...

 

[אגוזים1]

בואי נעשה תרגיל מחשבתי

נניח ולאחר הכניסה להריון אין אפשרות פיזית להפיל (לא משנה כרגע הסיבה). בסיטואציה כזו הרי תסכימי איתי שגם לגבר וגם לאישה יש דרך אחת ליחסי מין ללא סיכון של יצירת ילד (או לפחות עם סיכוי אפסי) וזה - אמצעי מניעה. כל אחד מהם יכול לדאוג לעצמו. האישה יכולה להיות עם אמצעי מניעה משלה והגבר עם אמצעי מניעה משלו. זו החלטה שלהם ובחירה שלהם האם ועם מה להשתמש.

אם הם בוחרים לקיים יחסי מין ללא אמצעי מניעה זו בחירה שלהם. של שניהם! (ואני לא מאמינה לרגע שדובר כאן על המקרה של האחד למליון שנגרם למרות אמצעי מניעה בטח אם שני בני הזוג נקטו באמצעי מניעה כל אחד על עצמו).

מכאן שכאשר נוצר ילד (כרגע הריון אבל בסופו של הריון זה גם ילד) האחריות על הילד היא של שני בני הזוג ובוודאי ובוודאי שכל מה שתדרשי מהאמא יש לדרוש מהאב.

ועכשיו נצא מהתרגיל המחשבתי ונחזור למציאות.
לכאורה, עבור האמא, יש עוד חלון זמן שבו היא ״יכולה להתחרט״. חלון הזמן הזה הוא - ההריון. זה כאילו ״לא פייר״ שלאמא יש אפשרות נוספת להתחרט ו״לתקן״ את מה שהשתבש (בהנחה שמדובר אכן על משהו שהשתבש). אבל צריך גם לזכור שזה גם לא ״פייר״ שהיא זו שצריכה לשאת בקושי של ההריון והלידה כך שלכאורה יש כאן יתרונות וחסרונות.

חלון הזמן הזה לא אמור בשום צורה להוריד מאחריות השלב הקודם - הכניסה להריון, שהוא, כאמור בתרגיל המחשבתי, באחריות שני בני הזוג. נכון, בחלון הזמן של ההריון אין לגבר אפשרות ״להתחרט״ אבל את ההחלטה שלו והאחריות שלו ליצירת הילד הוא קיבל כבר קודם. זה לא שלא הייתה לו החלטה ביצירת הילד (ומה לעשות, קיום יחסי מין כאשר אתה אישית לא דואג לאמצעי מניעה וסומך על מישהו אחר שיעשה את זה במקומך זו ה״החלטה״ שלך).

זו לא קשור ל״מוסריות גבוהה״, וכמו שבעצמך כתבת - *עובדה* שהמחוקק קבע שזו אחריות האב (ותמיד האחריות מבחינת המחוקק היא עניין כלכלי. הרי גם על האם המחוקק לא חוקק חוק שקובע שהאמא צריכה לאהוב את הילד שלה).

 

[debby12]

התרגיל לא מחובר למציאות... אבל נקודה אחת שהעלית

מסקרנת אותי. האם עולה ממה שכתבת שבעיניך תמיד שני בני הזוג צריכים לדאוג לאמצעי מניעה אחד "מצידם" - נגיד גם קונדום וגם גלולות?

וגם, נניח שכך הדבר וכל אחד מהם נקט אמצעי מניעה "מהצד שלו" - האם אז בעיניך האב לא נקט אחריות ליצירת ילד אם נולד כזה בשל כשל סטטיסטי של אמצעי המניעה?

<הזכרת לי סיפור ששמעתי פעם על גבר שכבר היו לו ילדים ועבר מבחירה הליך ווסקטומי שהפך אותו לעקר אחרי גירושיו השניים. זה היה בארה"ב. לימים הוא היה מעורב במערכת יחסים עם צעירה אוקראינית שהיתה מאוד מעוניינת בגרין קארד דרך נישואים לו. ולכן היא הודיעה לו יום אחד שהיא בהריון.... ואז היה לו קל להודיע לה: "אם כן מותק, זה בטוח לא ממני". בדיעבד זה היה שקר- היא לא היתה בהריון. אין לי מושג מה היא תכננה - אולי לומר לו שהיתה הפלה טבעית>