ריקי זו אני
Well-known member
לבן הצעיר שלי... הרביעי בסדרת הילדים שלנו קראנו בכל מקום שאני מספרת
סיפור משפחתי בתואר המקסים 'בנימין'...
בנימין שלי המפונק מכולם היה ילד מקסים והיה לנער פוחז... שהיה לו מקור
לחיקוי... ולגאווה - אבא שלו.
מגיל 0 התחברו הנשמות האלה... אהבו אהבה גדולה לעבוד יחד בחווה...
לארכב על סוסים ועד ליציאה למרעה...
כשהגיע יומו להתגייס לצה"ל היה ברור לשני החברים האלה... אב ובנו שגם
הנ"ל לא יתן לעצמו הנחות... יחידת על ... לוחם על... מפקד על... וקצין שימשוך קדימה.
מה שלאמהות לגברברים האלה רק תוספת והקדמת שיער שיבה...
'לוחם על' זו לא מליצה... אלה שבתוך הגוף שכנה לה נשמה טלה תמים...
והנשמה הזו לא יכולה היתה ליספוג לתוכה את האירוע הכי מפורסם בחברון...
שהסתיים בגזר דין שבו נשפט אלאור אזריה לשנה וחצי מאסר.
לגבי הבינימין (בגיבוי אביו ואחיו לפחות) הסתכם האירוע בבקשה לסרב לצאת
לקורס קצינים... ולהישאר מפקד ביחידה.
בקשתו התקבלה בחלקה והוא לא נשלח לקצונה... אך הורחק מהיחידה ומהלוחמה עד לסוף שרותו
הסדיר. לא נוסיף אבל היה סיפור לא קטן... והעקשן עקשן... השתחרר מצה"ל
ללא שקיבל המלצה כנהוג...
לאחר כשנה באזרחות הציבו את הבנימין שלי ביחידה עורפית והודיעו לו בחגיגיות ש'אין מה לידאוג'...
יעני שמו על השם שלו X והוא לא יקרא למילואים...
וכך היה עד ליום שבת אחת... או נכון יותר חג שמחת תורה אחד... שהלוחם בנשמה יצא את ביתו...
ויצא לתת יד (או גוף) לקיבוצניקים נשחטים... בדרך אל התופת הבין שאין לעם ישראל צבא... אבל יש
פה עם... ועוד איזה עם... חברו לוחמי על ובנו בדקות יחידות או צוותים חמושים יודעי מלחמה... שאין בהם פחד.
בבית השאיר אשה, בת ואשה בהריון מתקדם (שילדה לנו נכד ב"ה).
כשהוברר מה הרקע הצבאי של המתנדב הלא מגוייס, שהבינו בקיבוץ ועל הכביש שעסקינן לא רק מפקד ולוחם
אלה צלף ברמות הגבוהות ביותר שצה"ל ידע... והוא למעשה סופח ליחידת על סדירה... ומאז אותו היום...
הוא קופץ הביתה מפעם לפעם... ובנוסף... את כספי הבונוס שקיבל מצה"ל הוא תורם... הנשמה הטהורה לחבר'ה
שמחכים לחיילים בעוטף להכין להם בשרים על האש...
ומה שהוא סיפר לנו... על אותו היום ומה ראה בעיינים שלו... עדיף שנינצור ונשתוק לעד...
סיפור משפחתי בתואר המקסים 'בנימין'...
בנימין שלי המפונק מכולם היה ילד מקסים והיה לנער פוחז... שהיה לו מקור
לחיקוי... ולגאווה - אבא שלו.
מגיל 0 התחברו הנשמות האלה... אהבו אהבה גדולה לעבוד יחד בחווה...
לארכב על סוסים ועד ליציאה למרעה...
כשהגיע יומו להתגייס לצה"ל היה ברור לשני החברים האלה... אב ובנו שגם
הנ"ל לא יתן לעצמו הנחות... יחידת על ... לוחם על... מפקד על... וקצין שימשוך קדימה.
מה שלאמהות לגברברים האלה רק תוספת והקדמת שיער שיבה...
'לוחם על' זו לא מליצה... אלה שבתוך הגוף שכנה לה נשמה טלה תמים...
והנשמה הזו לא יכולה היתה ליספוג לתוכה את האירוע הכי מפורסם בחברון...
שהסתיים בגזר דין שבו נשפט אלאור אזריה לשנה וחצי מאסר.
לגבי הבינימין (בגיבוי אביו ואחיו לפחות) הסתכם האירוע בבקשה לסרב לצאת
לקורס קצינים... ולהישאר מפקד ביחידה.
בקשתו התקבלה בחלקה והוא לא נשלח לקצונה... אך הורחק מהיחידה ומהלוחמה עד לסוף שרותו
הסדיר. לא נוסיף אבל היה סיפור לא קטן... והעקשן עקשן... השתחרר מצה"ל
ללא שקיבל המלצה כנהוג...
לאחר כשנה באזרחות הציבו את הבנימין שלי ביחידה עורפית והודיעו לו בחגיגיות ש'אין מה לידאוג'...
יעני שמו על השם שלו X והוא לא יקרא למילואים...
וכך היה עד ליום שבת אחת... או נכון יותר חג שמחת תורה אחד... שהלוחם בנשמה יצא את ביתו...
ויצא לתת יד (או גוף) לקיבוצניקים נשחטים... בדרך אל התופת הבין שאין לעם ישראל צבא... אבל יש
פה עם... ועוד איזה עם... חברו לוחמי על ובנו בדקות יחידות או צוותים חמושים יודעי מלחמה... שאין בהם פחד.
בבית השאיר אשה, בת ואשה בהריון מתקדם (שילדה לנו נכד ב"ה).
כשהוברר מה הרקע הצבאי של המתנדב הלא מגוייס, שהבינו בקיבוץ ועל הכביש שעסקינן לא רק מפקד ולוחם
אלה צלף ברמות הגבוהות ביותר שצה"ל ידע... והוא למעשה סופח ליחידת על סדירה... ומאז אותו היום...
הוא קופץ הביתה מפעם לפעם... ובנוסף... את כספי הבונוס שקיבל מצה"ל הוא תורם... הנשמה הטהורה לחבר'ה
שמחכים לחיילים בעוטף להכין להם בשרים על האש...
ומה שהוא סיפר לנו... על אותו היום ומה ראה בעיינים שלו... עדיף שנינצור ונשתוק לעד...
. הם מעדיפים את התגמול שהמדינה משלמת עבור שירות המילואים שלהם, על-פני המשכורת שהם מקבלים (או הכנסותיהם אם הם עצמאיים) מהמעסיק בימי שגרה.