סיפור די עצוב עם משהו בסוף....

לנצח nir

New member
סיפור די עצוב עם משהו בסוף....

בום בום בום. הראש שלי כאב וראיתי דם. אנשים רצו יותר מהר מהרגיל. שהיתי בבית קפה בירושלים כשפתאום ראיתי מחבל שבום..... פוצץ את המקום. הכל המה שוטרים. נשים מפוחדות צרחו. תינוקות חסרי מזל מצאו את מותם. חלקם שרד במצב קל עד בינוני. הגברים עזרו לשוטרים ולרופאים. ורק אני שוכב פה. מהרהר על שני הגוזלים שלי שמזמן פרשו מהבית. אשתי הייתה איתי. הסתכלתי לאחור וחייכתי כשאיתן אמר את המילה הראשונה. הו, הנה חנה מלוכלכת בבוץ. הנה אישתי עושה פרצופים מצחיקים. הנה איתן מקריא את שורותיו במחזה בית ספרית ילדותית. הנה המורה המגעילה של חנה מפטירה כמה הערות מעליבות על חנה. הנה סבא יחיאל צוחק כשאיתן שופך עליו בטעות דלי מים. כל ימי חיי עברו ביעף כשאישתי ואני מתמודדים עם איתן המסומם ועם חנה שהפכה מילדה יפה לנערה מרדנית. ותמיד ניצחנו. הנה אישתי נושקת לי על הפה. הרופא מכריז על מותי. עצמתי את עיניי והנה אני מעל לכל הבלגן הזה. כנפיים צמחו לי ויכולתי לרחף. ראיתי בצד מחבל נוסף ועשיתי מה שהיה חובה עלי- הזזתי את אישתי משם וניסיתי לרמז לכולם שיש מחבל נוסף. המקום התפוצץ בשנית ואישתי נפלה קורבן לפיגוע. היא עלתה יחד איתי והביטה למטה בעודה מנענעת את ראשה. שנינו יחד עלינו לשמיים. רק אח"כ נודע לי שאותם מחבלים היו איתן וחנה.
 

LordNor

New member
סיפור עצוב...

כתבת את זה בעקבות הפיגוע בנתניה? רואים שהשקעת הרבה בכתיבת הסיפור, תמשיך ככה...
 

LordNor

New member
אכן כן.

כמעט כל יום פיגוע, איך אפשר לחיות עם המצב הזה? אנחנו חיים בצל פיגועים וטרור שלא נותנים לנו מנוחה, ומתעוררים כל יום בידיעה על פיגועים שהתרחשו. כבר שכחנו את הימים הטובים שבו חיינו בשקט ובשלווה. צריך להפסיק עם הטרור הזה. (מגיע לנו לחיות בשקט!)
 

golanitit

New member
סליחה, זאת דינה

ולא גולנית. פשוט אני (דינה=CATTY) אצל גולנית. אתכם סליחה.
 

black_magic

New member
למה הגזים?

זה סיפור, מותר לו להתבטא בסיפורים שלו כאוות נפשו..
 

Catty

New member
כי אני לא מבינה את הקטע

למה שאיתן וחנה, היהודים, יעברו לצד השני, האפל, לערבים מתאבדים?!
 

Catty

New member
גבולות נועדו לעברור אותן..(שכחת?)

אבל, כמובן.. לא תמיד..
 
למעלה