אביב וסתיו
New member
בואנו בסראייבו חלק א
אדם גדל מידות וכובע קסקט כחול משל אופנת שנות החמישים נכנס לבית המדרש הישן מלא התלמידים המצוי בשכונה הירושלמית הדרומית, הוא תר סביבו והביט נכחו, אחר ניגש לראש הישיבה, אדם בעל זקן לבן שישב שעון על סטנדר בקדמת הבימה ומידת משקפיו גדולה על מידותיו. הוא התלחש עמו מספר דקות, המתיק עמו סוד ואחר יצא את האולם. ראש הישיבה הרהר במשך כמה שניות ואחר קרא אליו את מזכירו: "תגיד אבי, האם יש לנו תלמיד שדובר לאדינו?" "ברור, יש כמה תלמידים כמו חלגואה,ארמוזה ,חביליו, בואנו ועוזיאל" "וכמה מהם יודעים לאדינו ספץ וגם לדרוש ברבים?" "הממממ" חכך המזכיר בדעתו "אני חושב שיש רק אחד שגם יודע לאדינו וגם יודע לדרוש ולרתק את השומעים בדברי חכמים שלו, הלא זה הבחור משה בואנו, פה מפיק מרגליות ועיניים רושפות" "קרא אותו אלי" פקד הרב. משה בואנו, בחור צעיר ללא חתימת זקן ובעל מגבעת שחורה נכנס בדחילו ורחימו אל לשכת הרב, הרב מצץ מקטרת חומה והביט בו ארוכות: "משה בואנו, הכר הכרתיך עוד בהיותך תלמיד במתיבתא שלנו, עתה שמעתי כי הנך דובר לאדינו ודרשן בחסד עליון כפי ששמעתי בסעודות השבת וסעודות המצווה" "אכן כבודו, אני דובר את השפה כפי שדיברוה אבותיי לפניי וכפי שסב סבי עליו השלום היה מדבר עם סבו שלפניו בעודם בשלוניקי הלא היא ירושלים דבלקן" "בוא ניגש לעניין, קהילת סראייבו ביוגוסלביה זקוקה לדרשן וחזן לקראת הימים הנוראים, החזן שנהג לבוא לשם נפטר והם מחפשים דרשן וחזן למוסף של יום כיפור וראש השנה" "מההה ?!" נדהם בואנו " הכיצד אכנס בשערי המדינה הקומוניסטית הזו, אם המרשל טיטו דל טטאס יראה אותי הוא יטאטא אותי החוצה אל הים..." "אל דאגה תלמידי, יש אישור מיוחד לחזן, אין שם רדיפות דת כמו ברוסיה ודבר שני –טיטו אוהב יהודים ודבר שלישי - יש משפחה יהודית שתארח אותך בביתה ושם תאכל כשר, יש ספינה יוגוסלבית שיוצאת מיד פעם מחיפה ופניה מועדות לנמל ספליט" "בהאאא... מתי אסע לשם?" הרב הושיט לבואנו פתק בצבע צהוב, בואנו הביט בפתק ושם היו רשומים מיני פרטים על הסידורים הטכניים. בואנו היבט בפתק חייך והנהן לרב ואחר יצא מן הלשכה. סראייבו משה בואנו ירד בתחנת הרכבת העתיקה והמהודרת, הוא הביט נכחו וראה עיר השרועה בין ערפילים בעמק ירוק בינות להרים רמים המשתרעים מאופק עד אופק, הוא נשם עמוקות וראה אדם מבוגר ונמוך בעל מגבעת ובידו שלט: "משה בואנו דל ירושלים" הוא ניגש אל האיש והציג את עצמו: "בואנו? 'ודיו אני משה בואנו דירושלים" "נעים מאוד אני ליאון אלקלעי דל סראייבו, אתה תתארח אצלי במהלך השבועות הבאים, שמעתי עליך נפלאות רבות ונצורות" סח המבוגר. "ממשה עד משה לא קם כמשה" התלוצץ בואנו ליאון, מבלי עכבות, נטל את מזוודתו של בואנו ושני האישים צעדו מספר רחובות, ליאון עצר ליד מבנה מרשים ומוגבה מסביבתו והצביע עליו: "זהו בית הכנסת של סראייבו, כאן אתה תדרוש ותתפלל בעזרת השם" הם צעדו בסמטאות ונכנסו בבית קרקע נמוך, אשתו של ליאון, אלגרה , אשה הדורה וכבודה הביטה בבואנו וקידמה את פניו בברכת "ברוך הבא". בואנו הביט בשולחן וראה עליו מפה לבנה ועליה מאכלים מופלאים הזכורים לו רק מבית סבתו: היו שם בורקיטס דל קלאבסה, פסטליקוס, קלדו די קרנה עם כרפס דל בוסניה וקציצות מופלאות מעלות ריח מופלא. "טול ידיים, זה במיוחד בשבילך בחור" דחקו בו אלגרה וליאון. בואנו ישב לאכול ונהנה מכל רגע, הוא טעם מן הקציצות ושאל: "מאיפה המתכון המופלא הלזה? יא וואראדי!" "זהו המתכון של בית אלקלעי דסראייבו, פראסא קונפקטיקה דל קרנה" ענתה אלגרה . "יש לכם קרובים? משפחה?" שאל בואנו את האנשים הזקנים בעודו אוכל. "בת אחת באיטליה, יש בן בירושלים, אם אתה מכיר את הסוחר אלקלעי..." "לא, לא. אני לא יוצא הרבה מדלת אמותיי... בעוונותיי, על מנת למנוע עוונות..." ערב ראש השנה בואנו יצא לבדו בשעה שבע בערב, הוא תעה ארוכות בסמטאות הישנות, הסתבך והסתלסל כעשן ולבסוף הגיע אל מה שנראה לו כמו הבניין של בית הכנסת היהודי, הוא ראה את הדלת פתוחה ושני דגלים מתנוססים, נכנס וראה אולם מקושט בסרטים וכסאות מלאים בציבור רב ונרגש.גברים ונשים ביחד. המממ... אולם הרצאות מיוחד בלי ארון קודש, זמנין מודרנים! גיחך בואנו. הוא ניגש בביטחון אל הבמה, האנשים הביטו בבחור הצעיר בעל המגבעת השחורה והחליפה והחליפו מבטים, משה ראה ועל הבמה שולחן ובו שלשה אנשים מכובדים חבושי כובע פרווה ובעלי חליפות עם מדליות, כותרת ענק בשפה בלתי מוכרת הייתה תלויה על הקיר: "נכבדי הקהילה" מלמל בואנו. והוא ללא עכבות, טיפס על הבמה, ניגש אל דוכן הנואמים לקול מחיאות כפיים סוערות והתחיל לדרוש בשפת אבותיו, לאדינו: "ערב טוב בואנוס ג'ודיוס, חברי קהילה עתיקה..." הקהל התלחש.. הם לא הבינו מילה, בואנו היה במבוכה. אל הבמה מיהר אדם צעיר, חסון ושחור שיער, הוא היסה את הקהל בכמה מילים בשפה בלתי ידועה ולחש לבואנו בלאדינו: "אתה בואנו? החזן מירושלים? אני סלומון מרקאדו, אתה לא יודע לאן הגעת!, אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק! זו הועידה החמישית של ראשי המפלגה הקומוניסטית! " בית הכנסת העתיק התמלא אט אט, ליאון הקשיש הביט בשעונו וחשב לעצמו שהנה בואנו יצא אמנם לפניו, אך לא הגיע, בחורה צעירה עם מטפחת ירוקה קרבה אליו ופניה מבשרי רעות: "משה בואנו נכנס בטעות לועידת המפלגה הקומוניסטית בבניין שברחוב השני!" "אדיו סנטו!" מלמל ליאון. "מה אעשה, לאן אברח?" לחש בואנו בפחד כשהוא נבוך. כל הזכויות על היצירה בואנו בסראייבו, חלק א שייכות למחבר/ת היצירה . היצירה פורסמה בתאריך 13/11/2003
אדם גדל מידות וכובע קסקט כחול משל אופנת שנות החמישים נכנס לבית המדרש הישן מלא התלמידים המצוי בשכונה הירושלמית הדרומית, הוא תר סביבו והביט נכחו, אחר ניגש לראש הישיבה, אדם בעל זקן לבן שישב שעון על סטנדר בקדמת הבימה ומידת משקפיו גדולה על מידותיו. הוא התלחש עמו מספר דקות, המתיק עמו סוד ואחר יצא את האולם. ראש הישיבה הרהר במשך כמה שניות ואחר קרא אליו את מזכירו: "תגיד אבי, האם יש לנו תלמיד שדובר לאדינו?" "ברור, יש כמה תלמידים כמו חלגואה,ארמוזה ,חביליו, בואנו ועוזיאל" "וכמה מהם יודעים לאדינו ספץ וגם לדרוש ברבים?" "הממממ" חכך המזכיר בדעתו "אני חושב שיש רק אחד שגם יודע לאדינו וגם יודע לדרוש ולרתק את השומעים בדברי חכמים שלו, הלא זה הבחור משה בואנו, פה מפיק מרגליות ועיניים רושפות" "קרא אותו אלי" פקד הרב. משה בואנו, בחור צעיר ללא חתימת זקן ובעל מגבעת שחורה נכנס בדחילו ורחימו אל לשכת הרב, הרב מצץ מקטרת חומה והביט בו ארוכות: "משה בואנו, הכר הכרתיך עוד בהיותך תלמיד במתיבתא שלנו, עתה שמעתי כי הנך דובר לאדינו ודרשן בחסד עליון כפי ששמעתי בסעודות השבת וסעודות המצווה" "אכן כבודו, אני דובר את השפה כפי שדיברוה אבותיי לפניי וכפי שסב סבי עליו השלום היה מדבר עם סבו שלפניו בעודם בשלוניקי הלא היא ירושלים דבלקן" "בוא ניגש לעניין, קהילת סראייבו ביוגוסלביה זקוקה לדרשן וחזן לקראת הימים הנוראים, החזן שנהג לבוא לשם נפטר והם מחפשים דרשן וחזן למוסף של יום כיפור וראש השנה" "מההה ?!" נדהם בואנו " הכיצד אכנס בשערי המדינה הקומוניסטית הזו, אם המרשל טיטו דל טטאס יראה אותי הוא יטאטא אותי החוצה אל הים..." "אל דאגה תלמידי, יש אישור מיוחד לחזן, אין שם רדיפות דת כמו ברוסיה ודבר שני –טיטו אוהב יהודים ודבר שלישי - יש משפחה יהודית שתארח אותך בביתה ושם תאכל כשר, יש ספינה יוגוסלבית שיוצאת מיד פעם מחיפה ופניה מועדות לנמל ספליט" "בהאאא... מתי אסע לשם?" הרב הושיט לבואנו פתק בצבע צהוב, בואנו הביט בפתק ושם היו רשומים מיני פרטים על הסידורים הטכניים. בואנו היבט בפתק חייך והנהן לרב ואחר יצא מן הלשכה. סראייבו משה בואנו ירד בתחנת הרכבת העתיקה והמהודרת, הוא הביט נכחו וראה עיר השרועה בין ערפילים בעמק ירוק בינות להרים רמים המשתרעים מאופק עד אופק, הוא נשם עמוקות וראה אדם מבוגר ונמוך בעל מגבעת ובידו שלט: "משה בואנו דל ירושלים" הוא ניגש אל האיש והציג את עצמו: "בואנו? 'ודיו אני משה בואנו דירושלים" "נעים מאוד אני ליאון אלקלעי דל סראייבו, אתה תתארח אצלי במהלך השבועות הבאים, שמעתי עליך נפלאות רבות ונצורות" סח המבוגר. "ממשה עד משה לא קם כמשה" התלוצץ בואנו ליאון, מבלי עכבות, נטל את מזוודתו של בואנו ושני האישים צעדו מספר רחובות, ליאון עצר ליד מבנה מרשים ומוגבה מסביבתו והצביע עליו: "זהו בית הכנסת של סראייבו, כאן אתה תדרוש ותתפלל בעזרת השם" הם צעדו בסמטאות ונכנסו בבית קרקע נמוך, אשתו של ליאון, אלגרה , אשה הדורה וכבודה הביטה בבואנו וקידמה את פניו בברכת "ברוך הבא". בואנו הביט בשולחן וראה עליו מפה לבנה ועליה מאכלים מופלאים הזכורים לו רק מבית סבתו: היו שם בורקיטס דל קלאבסה, פסטליקוס, קלדו די קרנה עם כרפס דל בוסניה וקציצות מופלאות מעלות ריח מופלא. "טול ידיים, זה במיוחד בשבילך בחור" דחקו בו אלגרה וליאון. בואנו ישב לאכול ונהנה מכל רגע, הוא טעם מן הקציצות ושאל: "מאיפה המתכון המופלא הלזה? יא וואראדי!" "זהו המתכון של בית אלקלעי דסראייבו, פראסא קונפקטיקה דל קרנה" ענתה אלגרה . "יש לכם קרובים? משפחה?" שאל בואנו את האנשים הזקנים בעודו אוכל. "בת אחת באיטליה, יש בן בירושלים, אם אתה מכיר את הסוחר אלקלעי..." "לא, לא. אני לא יוצא הרבה מדלת אמותיי... בעוונותיי, על מנת למנוע עוונות..." ערב ראש השנה בואנו יצא לבדו בשעה שבע בערב, הוא תעה ארוכות בסמטאות הישנות, הסתבך והסתלסל כעשן ולבסוף הגיע אל מה שנראה לו כמו הבניין של בית הכנסת היהודי, הוא ראה את הדלת פתוחה ושני דגלים מתנוססים, נכנס וראה אולם מקושט בסרטים וכסאות מלאים בציבור רב ונרגש.גברים ונשים ביחד. המממ... אולם הרצאות מיוחד בלי ארון קודש, זמנין מודרנים! גיחך בואנו. הוא ניגש בביטחון אל הבמה, האנשים הביטו בבחור הצעיר בעל המגבעת השחורה והחליפה והחליפו מבטים, משה ראה ועל הבמה שולחן ובו שלשה אנשים מכובדים חבושי כובע פרווה ובעלי חליפות עם מדליות, כותרת ענק בשפה בלתי מוכרת הייתה תלויה על הקיר: "נכבדי הקהילה" מלמל בואנו. והוא ללא עכבות, טיפס על הבמה, ניגש אל דוכן הנואמים לקול מחיאות כפיים סוערות והתחיל לדרוש בשפת אבותיו, לאדינו: "ערב טוב בואנוס ג'ודיוס, חברי קהילה עתיקה..." הקהל התלחש.. הם לא הבינו מילה, בואנו היה במבוכה. אל הבמה מיהר אדם צעיר, חסון ושחור שיער, הוא היסה את הקהל בכמה מילים בשפה בלתי ידועה ולחש לבואנו בלאדינו: "אתה בואנו? החזן מירושלים? אני סלומון מרקאדו, אתה לא יודע לאן הגעת!, אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק! זו הועידה החמישית של ראשי המפלגה הקומוניסטית! " בית הכנסת העתיק התמלא אט אט, ליאון הקשיש הביט בשעונו וחשב לעצמו שהנה בואנו יצא אמנם לפניו, אך לא הגיע, בחורה צעירה עם מטפחת ירוקה קרבה אליו ופניה מבשרי רעות: "משה בואנו נכנס בטעות לועידת המפלגה הקומוניסטית בבניין שברחוב השני!" "אדיו סנטו!" מלמל ליאון. "מה אעשה, לאן אברח?" לחש בואנו בפחד כשהוא נבוך. כל הזכויות על היצירה בואנו בסראייבו, חלק א שייכות למחבר/ת היצירה . היצירה פורסמה בתאריך 13/11/2003