סיפור החודש מאת הסופרת אנה שומלו

בואנו בסראייבו חלק א

אדם גדל מידות וכובע קסקט כחול משל אופנת שנות החמישים נכנס לבית המדרש הישן מלא התלמידים המצוי בשכונה הירושלמית הדרומית, הוא תר סביבו והביט נכחו, אחר ניגש לראש הישיבה, אדם בעל זקן לבן שישב שעון על סטנדר בקדמת הבימה ומידת משקפיו גדולה על מידותיו. הוא התלחש עמו מספר דקות, המתיק עמו סוד ואחר יצא את האולם. ראש הישיבה הרהר במשך כמה שניות ואחר קרא אליו את מזכירו: "תגיד אבי, האם יש לנו תלמיד שדובר לאדינו?" "ברור, יש כמה תלמידים כמו חלגואה,ארמוזה ,חביליו, בואנו ועוזיאל" "וכמה מהם יודעים לאדינו ספץ וגם לדרוש ברבים?" "הממממ" חכך המזכיר בדעתו "אני חושב שיש רק אחד שגם יודע לאדינו וגם יודע לדרוש ולרתק את השומעים בדברי חכמים שלו, הלא זה הבחור משה בואנו, פה מפיק מרגליות ועיניים רושפות" "קרא אותו אלי" פקד הרב. משה בואנו, בחור צעיר ללא חתימת זקן ובעל מגבעת שחורה נכנס בדחילו ורחימו אל לשכת הרב, הרב מצץ מקטרת חומה והביט בו ארוכות: "משה בואנו, הכר הכרתיך עוד בהיותך תלמיד במתיבתא שלנו, עתה שמעתי כי הנך דובר לאדינו ודרשן בחסד עליון כפי ששמעתי בסעודות השבת וסעודות המצווה" "אכן כבודו, אני דובר את השפה כפי שדיברוה אבותיי לפניי וכפי שסב סבי עליו השלום היה מדבר עם סבו שלפניו בעודם בשלוניקי הלא היא ירושלים דבלקן" "בוא ניגש לעניין, קהילת סראייבו ביוגוסלביה זקוקה לדרשן וחזן לקראת הימים הנוראים, החזן שנהג לבוא לשם נפטר והם מחפשים דרשן וחזן למוסף של יום כיפור וראש השנה" "מההה ?!" נדהם בואנו " הכיצד אכנס בשערי המדינה הקומוניסטית הזו, אם המרשל טיטו דל טטאס יראה אותי הוא יטאטא אותי החוצה אל הים..." "אל דאגה תלמידי, יש אישור מיוחד לחזן, אין שם רדיפות דת כמו ברוסיה ודבר שני –טיטו אוהב יהודים ודבר שלישי - יש משפחה יהודית שתארח אותך בביתה ושם תאכל כשר, יש ספינה יוגוסלבית שיוצאת מיד פעם מחיפה ופניה מועדות לנמל ספליט" "בהאאא... מתי אסע לשם?" הרב הושיט לבואנו פתק בצבע צהוב, בואנו הביט בפתק ושם היו רשומים מיני פרטים על הסידורים הטכניים. בואנו היבט בפתק חייך והנהן לרב ואחר יצא מן הלשכה. סראייבו משה בואנו ירד בתחנת הרכבת העתיקה והמהודרת, הוא הביט נכחו וראה עיר השרועה בין ערפילים בעמק ירוק בינות להרים רמים המשתרעים מאופק עד אופק, הוא נשם עמוקות וראה אדם מבוגר ונמוך בעל מגבעת ובידו שלט: "משה בואנו דל ירושלים" הוא ניגש אל האיש והציג את עצמו: "בואנו? 'ודיו אני משה בואנו דירושלים" "נעים מאוד אני ליאון אלקלעי דל סראייבו, אתה תתארח אצלי במהלך השבועות הבאים, שמעתי עליך נפלאות רבות ונצורות" סח המבוגר. "ממשה עד משה לא קם כמשה" התלוצץ בואנו ליאון, מבלי עכבות, נטל את מזוודתו של בואנו ושני האישים צעדו מספר רחובות, ליאון עצר ליד מבנה מרשים ומוגבה מסביבתו והצביע עליו: "זהו בית הכנסת של סראייבו, כאן אתה תדרוש ותתפלל בעזרת השם" הם צעדו בסמטאות ונכנסו בבית קרקע נמוך, אשתו של ליאון, אלגרה , אשה הדורה וכבודה הביטה בבואנו וקידמה את פניו בברכת "ברוך הבא". בואנו הביט בשולחן וראה עליו מפה לבנה ועליה מאכלים מופלאים הזכורים לו רק מבית סבתו: היו שם בורקיטס דל קלאבסה, פסטליקוס, קלדו די קרנה עם כרפס דל בוסניה וקציצות מופלאות מעלות ריח מופלא. "טול ידיים, זה במיוחד בשבילך בחור" דחקו בו אלגרה וליאון. בואנו ישב לאכול ונהנה מכל רגע, הוא טעם מן הקציצות ושאל: "מאיפה המתכון המופלא הלזה? יא וואראדי!" "זהו המתכון של בית אלקלעי דסראייבו, פראסא קונפקטיקה דל קרנה" ענתה אלגרה . "יש לכם קרובים? משפחה?" שאל בואנו את האנשים הזקנים בעודו אוכל. "בת אחת באיטליה, יש בן בירושלים, אם אתה מכיר את הסוחר אלקלעי..." "לא, לא. אני לא יוצא הרבה מדלת אמותיי... בעוונותיי, על מנת למנוע עוונות..." ערב ראש השנה בואנו יצא לבדו בשעה שבע בערב, הוא תעה ארוכות בסמטאות הישנות, הסתבך והסתלסל כעשן ולבסוף הגיע אל מה שנראה לו כמו הבניין של בית הכנסת היהודי, הוא ראה את הדלת פתוחה ושני דגלים מתנוססים, נכנס וראה אולם מקושט בסרטים וכסאות מלאים בציבור רב ונרגש.גברים ונשים ביחד. המממ... אולם הרצאות מיוחד בלי ארון קודש, זמנין מודרנים! גיחך בואנו. הוא ניגש בביטחון אל הבמה, האנשים הביטו בבחור הצעיר בעל המגבעת השחורה והחליפה והחליפו מבטים, משה ראה ועל הבמה שולחן ובו שלשה אנשים מכובדים חבושי כובע פרווה ובעלי חליפות עם מדליות, כותרת ענק בשפה בלתי מוכרת הייתה תלויה על הקיר: "נכבדי הקהילה" מלמל בואנו. והוא ללא עכבות, טיפס על הבמה, ניגש אל דוכן הנואמים לקול מחיאות כפיים סוערות והתחיל לדרוש בשפת אבותיו, לאדינו: "ערב טוב בואנוס ג'ודיוס, חברי קהילה עתיקה..." הקהל התלחש.. הם לא הבינו מילה, בואנו היה במבוכה. אל הבמה מיהר אדם צעיר, חסון ושחור שיער, הוא היסה את הקהל בכמה מילים בשפה בלתי ידועה ולחש לבואנו בלאדינו: "אתה בואנו? החזן מירושלים? אני סלומון מרקאדו, אתה לא יודע לאן הגעת!, אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק! זו הועידה החמישית של ראשי המפלגה הקומוניסטית! " בית הכנסת העתיק התמלא אט אט, ליאון הקשיש הביט בשעונו וחשב לעצמו שהנה בואנו יצא אמנם לפניו, אך לא הגיע, בחורה צעירה עם מטפחת ירוקה קרבה אליו ופניה מבשרי רעות: "משה בואנו נכנס בטעות לועידת המפלגה הקומוניסטית בבניין שברחוב השני!" "אדיו סנטו!" מלמל ליאון. "מה אעשה, לאן אברח?" לחש בואנו בפחד כשהוא נבוך. כל הזכויות על היצירה בואנו בסראייבו, חלק א שייכות למחבר/ת היצירה . היצירה פורסמה בתאריך 13/11/2003
 
חלק ב'

"תאלתר משהו, אני אתרגם את הלדינו לסרבו קרואטית, תדבר הרבה על שוויון,אחדות, חברים,עולם מאוחד סוציאליסטי וכו' ויהיה בסדר..." בואנו חרד, הבחור עמד לידו כסוכך מול הבלתי צפוי, אך לפתע צץ במוחו רעיון, הוא פתח את חרצובות לשונו ופתח כשסלומון מתרגם לסרבו קרואטית: "פרשת "ניצבים" שבברית הישנה, כולה, היא נאום נוסף של משה לפני העם המאוחד באחווה ראשונית ה"נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם..."כולם שווים, אין אף אחד מקופח שנשכח בצד, זה היה ממש האינטרנציונל הראשון! עוד לפני לנין! . בנאום זה שוב פורש משה לפני העם את משמעיות השוויון והברית הכרותה ביניהם , ברית שהיא מופת לאחוות עמים וסוציאליזם, "לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' כורת עמך היום." כלומר כולם מתאחדים למטרה מסויימת. פרשה קצרה זו היא אחת הנשגבות שבתנ"ך. נפרשים כאן מפיו של משה הזקן: המחוייבות ההדדית, הנאמנות הבלתי-מסוייגת, השכר העצום על שמירת הברית והעונש העצום על הפרתה, יראת האל ואהבת האל, בחירתו החופשית של האדם, בחירה בטוב וברע" הקהל האזין לדברי בואנו ברוב קשב והוא המשיך: וברשותכם אני עובר לעניין מס החבר הראשון בעולם, מחצית השקל שהצטוו בני ישראל, מס חבר: דווקא בשוויון זה מתבטאת התכונה הסימבולית של תרומת מחצית השקל הקבועה. אם כל אחד ואחד, כעשיר כעני, עושה את שלו בשלמות, הרי שלפני האל ולפני מקדשו אין משקל המאות והאלפים של כספי העשירים גדול יותר ממשקל הפרוטות של העניים, ודין אחד לפרוטות העניים ולמאות ולאלפים של העשירים. העשיר אינו יכול לתת יותר, והעני אינו צריך לתת יותר ממחצית השקל. השם ומקדשו אינם מודדים את שיעור הגודל המוחלט של התרומה, אלא את שיעור הגודל היחסי, וערך התרומה הוא ביחס לרכושו וליכולתו של התורם. כל מישהו שנותן במלוא כוחו, לפי מידת יכולתו ומאודו, למען עבודת האל במקדשו,או עבודה לשם עבודה ויזע, הוא נותן את ``מחצית השקל`` שלו כ``מתן סמלי`` על מזבח הרעיון. ממש כמו מס החבר אצלכם! ובזכות דבריי אלה אני מקווה שתעשו ותצליחו למען העולם ואחדות האנושות כפי שנאמר: "וכיתתו חרבותם לאיתים, חרב למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" אינשאללה!" מחיאות כפיים סוערות שיסעו את נאומו של בואנו, הוא עמד לרדת מן הבמה כשגבר חסון ומבוגר בעל סבר פנים, לבוש בחליפה הדורה,ניגש אליו עם סלומון מרקאדו ולחץ את ידו. "מעולם לא שמעתי נאום כל כך יפה ועמוק, לא ידעתי שכבר בתקופה העתיקה היו ניצנים ברורים של סוציאליזם" אמר האיש "זו תורתי" אמר בואנו ההמום "ידידי הנספח הכללי מרקאדו יקח את כתובתך ואני אשגר אליך מכתב תודה על דבריך היפים" אמר האיש ופנה לשבת בשולחן המכובדים. מרקאדו פנה אל בואנו, לקח ממנו את כתובתו ואמר: "אגב אני הנספח הכללי, בעבר הייתי נספחהתרבות של יוגוסלביה בספרד, ועכשיו, לאחר הנאום, רוץ לבית הכנסת, מחכים לך!" בואנו תפס ריצה ויצא מן האולם, הוא הגיע אל בית הכנסת ממש בדקה התשעים ופצח בתפילה בנוסח הקסטיליאני העתיק הזכור לו מבית אביו. משך כל המים הנוראים שהה בואנו בבית הכנסת ובבית אלקלעי, הוא דרש נאומים חוצבי להבות והתפלל בנעימה חנונה בקול ערב. לאחר חג הסוכות ליוו אותו ליאון ואלגרה אל תחנת הרכבת, אחגרה הושיטה לו קופסה מלאה באוכל, צידה לדרך וכן מכתב: "את זה תמסור בבקשה עם דרישת שלום לבית אלקלעי בירושלים, יש שם כתובת" ציינה. הוא עלה על הרכבת ונופף בידו לשלום. ירושלים משה בואנו חש אל הכתובת במרכז העיר והמכתב בידו, הוא עלה במדרגות של הבניין הירושלמי ודפק בדלת, נערה חיננית כבת שמונה עשרה פתחה את דלת העץ של הבית: "שמי משה בואנו, חזרתי מסראייבו, הייתי אצל סבך וסבתך, יש לי מהם מכתב בשבילכם" אמר והביט בנערה היפה בלב נרגש וסוער מפני שמיד מצאה חן בעיניו. "בואנו, בואנו משה..., תודה על המכתב, אגב, שמי עזיזה" אמרה והזמינה אותו להיכנס ולשתות משהו. "אני ממהר" אמר בואנו במבוכה גלויה וחמק מן הבניין. הוא צעור הצטער על כך שנהג באיוולות רבה וככסיל עלי אדמות, הוא חכך בדעתו ולאחר יומיים של מחשבה עשה מעשה: היה זה ערב מאוחר, עזיזה ישבה על אדן חלון ביתה וכתבה ליומנה היקר כשלפתע שמעה תכונה בחוץ: נגן גיטרה קרב אל החצר שמתחת לחלון ביתה ועמו אדם מוכר עם מגבעת שחורה, הנגן ניגן ניגון ספרדי עתיק ישן נושן ומשה זימר בקולו הרם: "אווריטו פוארטה סראדה, קי אין טו בלקון נוז נואה, אל אמור אה טי טי ולה" (פתחי דלתך עלמה אהובה, בחלונך כבר כבה ) … האור, מה יפה הנך ומה נאווה. עזיזה הביטה במנגן ובזמר, היא חייכה במבוכה ופתחה את החלון, אחר נופפה לבואנו וסגרה את החלון, בלבה גמלה החלטה. לא עבר אלא שבוע והורי עזיזה אלקלעי ערכו ביקור בית בבית בואנו, הם באו בהצעת שידוכין למשה בואנו, ומשה חכך בכובד ראש, עד שנעתר ונפגש עם עזיזה כמה פעמים והסכים וסיכם עמה על אירוסין. למותר לציין כי במכתב ששלחה אלגרה לבנה נכתבה המלצה חמה על האברך משה בואנו כליל המעלות ועל כך כי היא מבקשת כי נכדתה עזיזה תזכה לאושר באם ישודך לה משה בואנו. כמה ימים לאחר האירוסין קיבל משה בואנו מעטפה מהודרת מבלגרד בירת יוגוסלביה, הוא פתח אותה ביד רועדת ולאחר שקרא את תוכנה שתורגם במיוחד ללדינו נרגש היה ונבוך: לכבוד החבר משה בואנו מאוד נהניתי מהרצאתך בנושא "מקורות הסוציאליזם" בשפת הלאדינו, הדבר גילה ופתח בפניי אופקים רחבים על אודות מקורות עתיקים למשנתנו ולשיטה הנהוגה בארצי. על החתום יוסף ברוז טיטו נשיא הפדרציה העממית יוגוסלביה כל הזכויות על היצירה בואנו בסראייבו/ב שייכות למחבר/ת היצירה . היצירה פורסמה בתאריך 10/12/2003
 
גם אוצר מונאסטיר מפרי עטך מדהים!

אני מצרף אותם למאמרי הפורום בנושא בוסניה-->סיפורים תודה ונשמח לקרוא עוד ועוד. רובי סרבי
 

faridi

New member
ידעתי שנושא השידוך יכנס לתמונה../images/Emo9.gif:-

רק הרשה לי לדייק ברומנסה: Avre tu puerta serrada k`en tu balkon luz no ay el amor a ti te vela partimos roza partimos d`aki אם כי קשה לי להאמין שאברך ישיר כך לבחורה באמצע הרחוב.
 

עב

New member
תודה לאנה שומלו

אם יהיה סיפור בכל חודש אז יש לי למה להמתין...
 
סיפור החודש מאת הסופרת אנה שומלו

שלום רב, הנני מודה לסופרת, העיתונאית, המתרגמת ואשת המדיה הגב' אנה שומלו ילידת סרביה, שהואילה בטובה לאפשר לנו להביא מעת לעת מסיפוריה הקצרים. הגב' שומלו ילידת סרביה כתבה ותרגמה עשרות ספרים וסיפורים. היא עבדה גם בטלויזיה בבלגרד במחלקת התרבות ועלתה ב-1992 לישראל, היום היא מתגוררת בנתניה. החודש הסיפור הקצר הוא 'החיים השניים של מר גאון', אני מקווה שתהנו ובמידה ויהיו שאלות,הארות והערות נשמח לארח אותה כאן בפורום שלנו. רובי סרבי
 
למעלה