סיפור הלידה שלי והמלצה חמה על תל-השומר
הריון שלישי. לידה ראשונה נוראית עם אפידורל והתאוששות ארוכה....לידה שנייה בלי אפידורל באיכילוב, שם ממש מיררו את חיי והפריעו לי ללדת טבעי כמו שרציתי. בסוף ילדתי טבעי אבל החוויה לא נשארה טובה בכלל בכלל.
הפעם לא היה לי מושג איפה אלד...רציתי מקום שייתן לי ללדת כמו שאני רוצה ושלא אצטרך להתווכח על כל דבר, להתחנן כדי שיאפשרו לי כל מני דברים וכו'.
עד הרגע האחרון לא ידעתי איפה אלד ורק לפני שיצאנו לבית החולים ובעלי שאל "לאן"? אמרתי שלתל-השומר....
כל חודש תשיעי הייתי עם צירים מדומים, כמו בהריון הקודם. כל לילה מחדש חשבתי שהנה זה מגיע וכל בוקר התעוררתי בלי שום צירים...
שבוע 40+2, מוצ"ש, נר ראשון של חנוכה. שוב הצירים הגיעו לקראת הערב....אבל הפעם הם הלכו והתחזקו, כל פעם קצת וגרמו לי לחשוב שאולי הפעם זה באמת הדבר האמיתי.... הלכתי לישון ב12 בלילה ולהפתעתי התעוררתי כבר ב1 מציר דיי כואב. אני ובעלי התלבטנו אם להקפיץ מישהו שישמור על הילדים או שמוקדם מדי. אני מעדיפה להעביר כמה שיותר זמן בבית אבל מצד שני - לידה שלישית ואין לי מושג כמה מהר היא תתפתח.
בסופו של דבר יצאנו ב5 בבוקר לתל השומר. הגענו והחלטתי לא להיכנס. לא אוהבת את הזלזול של האחיות במיון יולדות כשמגיעים לשם עם צירים לא מספיק צפופים. החלטנו לישון שעה באוטו אחרי לילה ללא שינה. בעלי נרדם מיד אבל אני מתעוררת כמעט כל 5 דקות מצירים כואבים.....ב6 וחצי הערתי אותו והחלטנו להיכנס. בדרך למיון אני מוציאה את הפלאפון ומקבלת בשורה מדאיגה: העובדת שלי חולה ואין מי שיחליף אותה! מיד אני נכנסת ללחץ והצירים נעלמים כלא היו!
אני מנסה לארגן מחליפה ומחכה שהצירים יחזרו אבל הם לא מגיעים....לפני רגע הם היו במרחק של 5 דקות אחד מהשני וכבר כואבים! ופתאום הם נעלמו....פעם בחצי שעה מגיע ציר....
הצלחתי לארגן עובדת מחליפה אבל עכשיו מגיעה דאגה חדשה - הצירים התרחקו, האחיות יזלזלו...יחשבו שבאתי מוקדם מדי וישלחו אותי הביתה למרות שלי ברור מאוד שהלידה מתקרבת.....ובגלל שאני דואגת הצירים ממשיכים להתרחק ולהתרחק.
אני ובעלי מתלבטים אם לחזור הביתה ובסוף מחליטים לפחות לעשות מוניטור ומקסימום לחזור הביתה אחריו.
האחיות שואלות מה מטרת הביקור ואני עונה שהיו צירים צפופים שקצת התרחקו. מיד מעקמים לי פרצוף אבל מכניסים אותי למוניטור. המוניטור רושם ציר אחד בעשרים דקות ואני נשלחת החוצה להמתין לבדיקת רופא.
אחרי שעה וחצי אנחנו נכנסים לרופא, הוא שואל המון שאלות, מסתכל על המוניטור ושואל איך אני מרגישה. אני אומרת שבסדר....הוא בודק פתיחה והמבט שלו מופתע. אני שואלת אותו כמה? והוא חושב וחושב וחושב ובסוף קורא לאחות שתבדוק גם היא. פתיחה של 3.5 אבל את נראית לנו רגועה מדי אז הוא חשב שאולי הוא לא בדק טוב.....
אני נשלחת להסתובב שעתיים ולחזור לעוד בדיקה. עכשיו כבר ברור לי שלידה תהיה היום ומיד כשאני יוצאת מהרופא חסרת דאגות הצירים מתחילים להיות כואבים ולהגיע כל 7 דקות.
אנחנו צועדים לארומה לאכול ארוחת בוקר וכל כמה דקות אני קמה להליכות עד שהציר יעבור.
אחרי שעתיים אנחנו חוזרים לרופא וזו כבר פתיחה של כמעט 5. אני מבקשת את חדר הלידה הטבעי ומאשרים לי אבל אני צריכה לחכות.
אנחנו מחכים כמעט שעה על הספסלי המתנה (לאף אחד לא אכפת שאני בלידה???) ולמרות שאנחנו חוזרים כל כמה דקות לבקש שיכניסו אותי לחדר לידה אנחנו מתבקשים להמתין עד שתגיע מיילדת מתאימה.....
בשלב הזה הצירים כבר ממש כואבים אבל אני מתמודדת איתם בקלות, מתהלכת הלוך חזור, נושמת וחושבת על דברים אחרים....
בסופו של דבר אני נכנסת לחדר הלידה הטבעי. וואו! איזה כיף! לא ייאמן שזה בחינם! פינת ישיבה למלווה עם ספות ועמדת קפה, מיטת יולדת גדולה באמצע החדר, אמבטיה ענקית, שירותים ומקלחת יפים ונקיים....והכי חשוב - מיילדת אישית מדהימה מדהימה מדהימה!
המיילדת שואלת אותי אם אני רוצה כותונת בי"ח או בגדים שלי. אפילו לא חשבתי על זה.. בסוף אני נשארת עם חזיה ותחתונים. היא מציעה למלא לי אמבטיה ואני מסכימה ומאותו רגע אני כמעט ולא יוצאת ממנה. לא תיארתי לעצמי כמה קל וכיף להעביר את הצירים במים! היא מחשיכה את החדר, בעלי יושב על הכורסא. המיילדת יושבת על שרפרף צמוד אליי. מדי פעם מצמידה אליי לבטן מוניטור ל3 דקות ואז מורידה אותו.
היא מציעה לי לשתות, מזכירה לי לנשום כשמגיע ציר, תופסת מרחק כשבעלי מתקרב להיות איתי, מכסה אותי במגבת כשאני יוצאת מהאמבטיה לשירותים, ממלאת עוד מים חמים כשהמים באמבטיה מתחילים להתקרר.......
לא האמנתי שככה זה יכול להיראות!
בלידה הקודמת עליתי לחדר הלידה באיכילוב עם פתיחה 5 והכריחו אותי להיות מחוברת למוניטור לא אלחוטי רק כי שכחתי להביא את כרטיס המעקב הריון. התחננתי שיאפשרו לי להתנתק ממנו מדי פעם. לא יכולתי לשבת או להתקלח...רק לעמוד ולעמוד ולעמוד. וברגע הלידה עצמה המיילדת ממש כפתה עליי ללדת על הגב למרות שהתחננתי שלא. זוועה....
והפעם אני כמו מלכה. לא כואב לי לרגע. הכל שקט ורגוע....אני באמבטיה חמה....הכל לרשותי....ככה צריך ללדת.
הצירים מתחילים להתחזק עוד ועוד והמיילדת בודקת פתיחה. 9! היא מופתעת ממני שאני כל כך שקטה. מפטפטת איתה, קמה למזוג לי מים, שואלת את בעלי שאלות.....ורק כשמגיע ציר אני נושמת וחוזרת חזרה לעצמי.
אבל מפתיחה 9 פתאום הצירים מתחזקים בצורה שכבר קשה לי לעמוד בה. משהו משתנה שם ואני ממש בקושי מצליחה להכיל את זה. אני מתחילה לפחד מהלידה. איך אני אעבור את זה? ולמה לא לקחתי אפידורל?! איך יהיה ומה יהיה וכמה זה יכאב??
הצירים חזקים חזקים אבל אין התקדמות. כמעט במשך שעה אני סובלת נורא אבל הפתיחה לא מתקדמת. ואז ברגע אחד המיילדת בודקת פתיחה ומאשרת שאפשר ללדת. היה כיף במים ורציתי ללדת שם אבל בשנייה האחרונה אני לא מסוגלת ויוצאת בבת אחת אל המיטה. באותו הרגע כל הכאבים מתעצמים והיא מבקשת ממני ללחוץ. אני על 6, לוחצת ונאנקת מכאבים. כל השקט והרוגע נעלמו בבת אחת ועכשיו זה רק כאב....אני לוחצת ונשכבת על הצד ולוחצת שוב ושמה על המיילדת את הרגל ושוב לוחצת. הייתי בטוחה שהכל לקח רק 3 דקות אבל בעלי אמר שכל שלב הלחיצות היה כמעט חצי שעה. אין לי מושג איך שרדתי את זה....
הכאבים נוראיים, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. מרגישה כמו חיה גוססת שנאבקת על החיים שלה. אני כמו מטורפת...רק רוצה לברוח מהכאב הזה, לא מסוגלת להכיל אותו. ואז אני מרגישה את הראש ויודעת שזהו, עוד שתי שניות וזה נגמר. היא מבקשת לעשות פו פו ואני עושה רק בכאילו כי אני לא מסוגלת! ואז בבת אחת הוא יוצא, התינוק המהמם שלי, דומה שתי טיפות מים לאחותו הגדולה. היא מיד שמה אותו עליי. אני נשכבת על המיטה ומחבקת אותו. הוא מדהים ומקסים ואני לא מאמינה שעשיתי את זה ושזה נגמר. נר שני של חנוכה והתינוק הזה הוא כולו אור.
בדרך כלל הסיפור מסתיים כאן אבל אני חייבת להמשיך עוד כמה שורות כדי להמחיש כמה היה טוב ללדת בתל השומר.
אחרי הלידה לא עלה בדעתם לקחת ממני את התינוק שלי. תפרו אותי ואז הגיעה אחות מהתינוקייה כדי לתת לתינוק טיפול ראשוני שכולל חיסונים (שסירבנו ולהפתעתנו כולם קיבלו את זה כל כך בהבנה ובחיוך), מקלחת (שגם לזה סירבנו וגם פה לא עלה שום קושי) והלבשה בבגדים וטיטול.
אחר כך המיילדת אמרה שהיא נותנת לנו קצת לנוח ואז היא תחזור כדי לעזור לי לרדת ולהתקלח. בשלב הזה כבר נרדמנו אחרי לילה ללא שינה וכשהתעוררתי עברו כבר שעתיים מאז שנרדמנו ו4.5 שעות מאז שילדתי....והשעה 00:30. החדר חשוך, בעלי ישן, התינוק ישן ואין זכר לאף אחד. כבר חשבתי ששכחו אותנו אבל אז נכנסה אחות וסיפרה שהמיילדת שלי ירדה ממשמרת, ראתה שאנחנו ישנים והחליטה שאנחנו זקוקים למנוחה....אז היא ביקשה מהמיילדת שהחליפה אותה לתת לנו לישון ואחר כך לעזור לי לרדת להתקלח. מקסימה!!!
אז באמת נכנסתי להתקלח ואז צעדנו כולנו יחד אל המחלקה. לא ידעתי שאפשר להרגיש כל כך טוב אחרי לידה. נקייה ורעננה הגעתי אל המחלקה ולמזלי הטוב קיבלתי חדר לבד! בעלי הורשה לישון איתי בחדר ואפילו היתה שם כורסה נפתחת שמיועדת לכך.
בבוקר קמנו וביקשנו להשתחרר. לא היינו צריכים לצאת מהחדר. באו אלינו לעשות בדיקת שמיעה לתינוק, באו אלינו לבדיקת רופא, באו אלינו להדרכת הנקה ובאו אלינו עם כל הטפסים שדרושים לשחרור. הדבר היחיד שהיינו צריכים לצאת עבורו היה הרישום במשרד הפנים.
כל האחיות היו מקסימות, התנאים היו טובים, המיילדת מדהימה, החדר לידה הטבעי מדהים וסך הכל היה פשוט מושלם! ממליצה לכולן בחום ואני בטוחה שאחזור גם בלידה הבאה!
הריון שלישי. לידה ראשונה נוראית עם אפידורל והתאוששות ארוכה....לידה שנייה בלי אפידורל באיכילוב, שם ממש מיררו את חיי והפריעו לי ללדת טבעי כמו שרציתי. בסוף ילדתי טבעי אבל החוויה לא נשארה טובה בכלל בכלל.
הפעם לא היה לי מושג איפה אלד...רציתי מקום שייתן לי ללדת כמו שאני רוצה ושלא אצטרך להתווכח על כל דבר, להתחנן כדי שיאפשרו לי כל מני דברים וכו'.
עד הרגע האחרון לא ידעתי איפה אלד ורק לפני שיצאנו לבית החולים ובעלי שאל "לאן"? אמרתי שלתל-השומר....
כל חודש תשיעי הייתי עם צירים מדומים, כמו בהריון הקודם. כל לילה מחדש חשבתי שהנה זה מגיע וכל בוקר התעוררתי בלי שום צירים...
שבוע 40+2, מוצ"ש, נר ראשון של חנוכה. שוב הצירים הגיעו לקראת הערב....אבל הפעם הם הלכו והתחזקו, כל פעם קצת וגרמו לי לחשוב שאולי הפעם זה באמת הדבר האמיתי.... הלכתי לישון ב12 בלילה ולהפתעתי התעוררתי כבר ב1 מציר דיי כואב. אני ובעלי התלבטנו אם להקפיץ מישהו שישמור על הילדים או שמוקדם מדי. אני מעדיפה להעביר כמה שיותר זמן בבית אבל מצד שני - לידה שלישית ואין לי מושג כמה מהר היא תתפתח.
בסופו של דבר יצאנו ב5 בבוקר לתל השומר. הגענו והחלטתי לא להיכנס. לא אוהבת את הזלזול של האחיות במיון יולדות כשמגיעים לשם עם צירים לא מספיק צפופים. החלטנו לישון שעה באוטו אחרי לילה ללא שינה. בעלי נרדם מיד אבל אני מתעוררת כמעט כל 5 דקות מצירים כואבים.....ב6 וחצי הערתי אותו והחלטנו להיכנס. בדרך למיון אני מוציאה את הפלאפון ומקבלת בשורה מדאיגה: העובדת שלי חולה ואין מי שיחליף אותה! מיד אני נכנסת ללחץ והצירים נעלמים כלא היו!
אני מנסה לארגן מחליפה ומחכה שהצירים יחזרו אבל הם לא מגיעים....לפני רגע הם היו במרחק של 5 דקות אחד מהשני וכבר כואבים! ופתאום הם נעלמו....פעם בחצי שעה מגיע ציר....
הצלחתי לארגן עובדת מחליפה אבל עכשיו מגיעה דאגה חדשה - הצירים התרחקו, האחיות יזלזלו...יחשבו שבאתי מוקדם מדי וישלחו אותי הביתה למרות שלי ברור מאוד שהלידה מתקרבת.....ובגלל שאני דואגת הצירים ממשיכים להתרחק ולהתרחק.
אני ובעלי מתלבטים אם לחזור הביתה ובסוף מחליטים לפחות לעשות מוניטור ומקסימום לחזור הביתה אחריו.
האחיות שואלות מה מטרת הביקור ואני עונה שהיו צירים צפופים שקצת התרחקו. מיד מעקמים לי פרצוף אבל מכניסים אותי למוניטור. המוניטור רושם ציר אחד בעשרים דקות ואני נשלחת החוצה להמתין לבדיקת רופא.
אחרי שעה וחצי אנחנו נכנסים לרופא, הוא שואל המון שאלות, מסתכל על המוניטור ושואל איך אני מרגישה. אני אומרת שבסדר....הוא בודק פתיחה והמבט שלו מופתע. אני שואלת אותו כמה? והוא חושב וחושב וחושב ובסוף קורא לאחות שתבדוק גם היא. פתיחה של 3.5 אבל את נראית לנו רגועה מדי אז הוא חשב שאולי הוא לא בדק טוב.....
אני נשלחת להסתובב שעתיים ולחזור לעוד בדיקה. עכשיו כבר ברור לי שלידה תהיה היום ומיד כשאני יוצאת מהרופא חסרת דאגות הצירים מתחילים להיות כואבים ולהגיע כל 7 דקות.
אנחנו צועדים לארומה לאכול ארוחת בוקר וכל כמה דקות אני קמה להליכות עד שהציר יעבור.
אחרי שעתיים אנחנו חוזרים לרופא וזו כבר פתיחה של כמעט 5. אני מבקשת את חדר הלידה הטבעי ומאשרים לי אבל אני צריכה לחכות.
אנחנו מחכים כמעט שעה על הספסלי המתנה (לאף אחד לא אכפת שאני בלידה???) ולמרות שאנחנו חוזרים כל כמה דקות לבקש שיכניסו אותי לחדר לידה אנחנו מתבקשים להמתין עד שתגיע מיילדת מתאימה.....
בשלב הזה הצירים כבר ממש כואבים אבל אני מתמודדת איתם בקלות, מתהלכת הלוך חזור, נושמת וחושבת על דברים אחרים....
בסופו של דבר אני נכנסת לחדר הלידה הטבעי. וואו! איזה כיף! לא ייאמן שזה בחינם! פינת ישיבה למלווה עם ספות ועמדת קפה, מיטת יולדת גדולה באמצע החדר, אמבטיה ענקית, שירותים ומקלחת יפים ונקיים....והכי חשוב - מיילדת אישית מדהימה מדהימה מדהימה!
המיילדת שואלת אותי אם אני רוצה כותונת בי"ח או בגדים שלי. אפילו לא חשבתי על זה.. בסוף אני נשארת עם חזיה ותחתונים. היא מציעה למלא לי אמבטיה ואני מסכימה ומאותו רגע אני כמעט ולא יוצאת ממנה. לא תיארתי לעצמי כמה קל וכיף להעביר את הצירים במים! היא מחשיכה את החדר, בעלי יושב על הכורסא. המיילדת יושבת על שרפרף צמוד אליי. מדי פעם מצמידה אליי לבטן מוניטור ל3 דקות ואז מורידה אותו.
היא מציעה לי לשתות, מזכירה לי לנשום כשמגיע ציר, תופסת מרחק כשבעלי מתקרב להיות איתי, מכסה אותי במגבת כשאני יוצאת מהאמבטיה לשירותים, ממלאת עוד מים חמים כשהמים באמבטיה מתחילים להתקרר.......
לא האמנתי שככה זה יכול להיראות!
בלידה הקודמת עליתי לחדר הלידה באיכילוב עם פתיחה 5 והכריחו אותי להיות מחוברת למוניטור לא אלחוטי רק כי שכחתי להביא את כרטיס המעקב הריון. התחננתי שיאפשרו לי להתנתק ממנו מדי פעם. לא יכולתי לשבת או להתקלח...רק לעמוד ולעמוד ולעמוד. וברגע הלידה עצמה המיילדת ממש כפתה עליי ללדת על הגב למרות שהתחננתי שלא. זוועה....
והפעם אני כמו מלכה. לא כואב לי לרגע. הכל שקט ורגוע....אני באמבטיה חמה....הכל לרשותי....ככה צריך ללדת.
הצירים מתחילים להתחזק עוד ועוד והמיילדת בודקת פתיחה. 9! היא מופתעת ממני שאני כל כך שקטה. מפטפטת איתה, קמה למזוג לי מים, שואלת את בעלי שאלות.....ורק כשמגיע ציר אני נושמת וחוזרת חזרה לעצמי.
אבל מפתיחה 9 פתאום הצירים מתחזקים בצורה שכבר קשה לי לעמוד בה. משהו משתנה שם ואני ממש בקושי מצליחה להכיל את זה. אני מתחילה לפחד מהלידה. איך אני אעבור את זה? ולמה לא לקחתי אפידורל?! איך יהיה ומה יהיה וכמה זה יכאב??
הצירים חזקים חזקים אבל אין התקדמות. כמעט במשך שעה אני סובלת נורא אבל הפתיחה לא מתקדמת. ואז ברגע אחד המיילדת בודקת פתיחה ומאשרת שאפשר ללדת. היה כיף במים ורציתי ללדת שם אבל בשנייה האחרונה אני לא מסוגלת ויוצאת בבת אחת אל המיטה. באותו הרגע כל הכאבים מתעצמים והיא מבקשת ממני ללחוץ. אני על 6, לוחצת ונאנקת מכאבים. כל השקט והרוגע נעלמו בבת אחת ועכשיו זה רק כאב....אני לוחצת ונשכבת על הצד ולוחצת שוב ושמה על המיילדת את הרגל ושוב לוחצת. הייתי בטוחה שהכל לקח רק 3 דקות אבל בעלי אמר שכל שלב הלחיצות היה כמעט חצי שעה. אין לי מושג איך שרדתי את זה....
הכאבים נוראיים, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. מרגישה כמו חיה גוססת שנאבקת על החיים שלה. אני כמו מטורפת...רק רוצה לברוח מהכאב הזה, לא מסוגלת להכיל אותו. ואז אני מרגישה את הראש ויודעת שזהו, עוד שתי שניות וזה נגמר. היא מבקשת לעשות פו פו ואני עושה רק בכאילו כי אני לא מסוגלת! ואז בבת אחת הוא יוצא, התינוק המהמם שלי, דומה שתי טיפות מים לאחותו הגדולה. היא מיד שמה אותו עליי. אני נשכבת על המיטה ומחבקת אותו. הוא מדהים ומקסים ואני לא מאמינה שעשיתי את זה ושזה נגמר. נר שני של חנוכה והתינוק הזה הוא כולו אור.
בדרך כלל הסיפור מסתיים כאן אבל אני חייבת להמשיך עוד כמה שורות כדי להמחיש כמה היה טוב ללדת בתל השומר.
אחרי הלידה לא עלה בדעתם לקחת ממני את התינוק שלי. תפרו אותי ואז הגיעה אחות מהתינוקייה כדי לתת לתינוק טיפול ראשוני שכולל חיסונים (שסירבנו ולהפתעתנו כולם קיבלו את זה כל כך בהבנה ובחיוך), מקלחת (שגם לזה סירבנו וגם פה לא עלה שום קושי) והלבשה בבגדים וטיטול.
אחר כך המיילדת אמרה שהיא נותנת לנו קצת לנוח ואז היא תחזור כדי לעזור לי לרדת ולהתקלח. בשלב הזה כבר נרדמנו אחרי לילה ללא שינה וכשהתעוררתי עברו כבר שעתיים מאז שנרדמנו ו4.5 שעות מאז שילדתי....והשעה 00:30. החדר חשוך, בעלי ישן, התינוק ישן ואין זכר לאף אחד. כבר חשבתי ששכחו אותנו אבל אז נכנסה אחות וסיפרה שהמיילדת שלי ירדה ממשמרת, ראתה שאנחנו ישנים והחליטה שאנחנו זקוקים למנוחה....אז היא ביקשה מהמיילדת שהחליפה אותה לתת לנו לישון ואחר כך לעזור לי לרדת להתקלח. מקסימה!!!
אז באמת נכנסתי להתקלח ואז צעדנו כולנו יחד אל המחלקה. לא ידעתי שאפשר להרגיש כל כך טוב אחרי לידה. נקייה ורעננה הגעתי אל המחלקה ולמזלי הטוב קיבלתי חדר לבד! בעלי הורשה לישון איתי בחדר ואפילו היתה שם כורסה נפתחת שמיועדת לכך.
בבוקר קמנו וביקשנו להשתחרר. לא היינו צריכים לצאת מהחדר. באו אלינו לעשות בדיקת שמיעה לתינוק, באו אלינו לבדיקת רופא, באו אלינו להדרכת הנקה ובאו אלינו עם כל הטפסים שדרושים לשחרור. הדבר היחיד שהיינו צריכים לצאת עבורו היה הרישום במשרד הפנים.
כל האחיות היו מקסימות, התנאים היו טובים, המיילדת מדהימה, החדר לידה הטבעי מדהים וסך הכל היה פשוט מושלם! ממליצה לכולן בחום ואני בטוחה שאחזור גם בלידה הבאה!